ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, סיים ביקור בלבנון, ויש לשים לב לכמה נקודות. ראשית, זה היה ביקור ראשון של מנהיג ערבי בלבנון אחרי היבחרו של מישל עאון לנשיא לבנון, ומבחינות רבות יש בכך משום תמיכה בבעל ברית של איראן, אבל הביקור בא אחרי ביקור בפקיסטן הסונית, כך שהפלסטינים נוקטים קוו של איזונים כדי ליהנות מכל העולמות.
אבל בכל זאת, בכל מה שקשור בלבנון, יש קרבה גדולה בין פתח לחיזבאללה, מכיוון שאויב משותף מאיים על שניהם – דאע"ש וכל הקבוצות הסלפיות, על שלל שמותיהם. הבעיה היא שעל פי ההסכמים בין אש"פ ללבנון, צבא לבנון לא נכנס למחנות, והאחריות על הביטחון בתוכם נתון בידי אשף. אשף מצדו התחייב שחמושים פלסטינים לא ייצאו מתחום המחנות.
הדילמה של לבנון כעת היא שתחת מחסה ההסכמים האלה, דאע"ש והטרור הסלפי, מתארגנים במחנות באין מפריע. כבר מזמן שחמושים פלסטינים נמצאים בלבנון מחוץ למחנות, כתקדים לדאע"ש, שיפרוץ החוצה בבוא היום. צבא לבנון לא מתערב במחנות, כי הוא רוצה להבטיח את זכות השיבה, אבל גם עוקב בדאגה על התארגנות דאע"ש בתוכם.
ואכן, בהפגנת כוח, בימי הביקור פרצו מהומות במחנה עין אל-חילווה, ואבו מאזן לא העיז לבוא למחנה כלשהו, כהפגנה של קוצר ידו לעשות את הנדרש ממנו בעיני ממשלת לבנון. אפילו היו ידיעות, שלא אושרו, על ירי לעבר מכוניתו, כאשר נע ברחובות ביירות.
צבא לבנון כבר פרץ למחנה פליטים, נהר אל-בארד ליד טריפולי בצפון, בגלל השתלטות סלפים על המחנה, ובדילמה בין שמירת אופציית זכות השיבה לבין חיסול המחנות בגלל המלחמה בדאע"ש עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.