עיקרי המאמר:
*מספר המבקרים היהודים בהר בשנה היוצאת – למעלה מ-30,000 – הוכפל בהשוואה ל-2016 וגדל פי חמש בהשוואה ל- 2009.
* מפת הפסיקה ההלכתית השתנתה. האיסור הרבני הגורף – החרדי והדתי-לאומי, על כניסת יהודים להר הבית מתפוגג. החרדים עדיין אוסרים, אבל למעלה מ-600 רבנים מהמגזר הדתי לאומי, ביניהם רבנים מהשורה הראשונה כבר מתירים.
* המשטרה התאימה עצמה לשינוי: הבנה לא פורמלית ומנגנון תיאום עם תנועות הר הבית וסוג של עסקה עם מרביתם: הפסקת נסיונות התפילה במקום, בתמורה להגדלה משמעותית במספר המבקרים בהר.
* השינוי התאפשר רק לאחר שהמשטרה הרחיקה מההר את פעילי המורביטון והמורביטאת, תנועות בת של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הישראלית, שהוצא אל מחוץ לחוק.
* מול ירדן, שלה מעמד מיוחד בהר הבית, ישראל מקיימת על העת הידברות ותיאום.
* למרות המפנה, והאפשרות שניתנת ליהודים רבים יותר לבקר בהר – על אופי הביקור עדיין מוטלות הגבלות רבות, בעיקר על יהודים דתיים שומרי מצוות.
* לאחרונה דחה בג"ץ עתירה שביקשה לחדול מההתייחסות השונה ליהודים דתיים בהר. השופטים קבעו בין היתר: " לרשות המבצעת נתון מתחם רחב של שיקול דעת לגבי הדרך בה יש לאזן בין זכות הגישה להר הבית לבין השמירה על הסדר הציבורי"
אחרי שנים ארוכות, שבהן מומש חופש הגישה והביקור ליהודים להר הבית באופן חלקי בלבד ולא פעם אף נמנע, מאפשרת המשטרה בתקופה האחרונה ליהודים רבים יותר לבקר בהר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי. יש להדגיש: מדובר בביקור, ולא בתפילה!
לפי נתוני המשטרה, במהלך שנת 2017 ביקרו בהר 30,220 יהודים, יותר מפי 2 מאשר ב-2016 ופי שלש מאשר בכל אחת מהשנים 2014,2013 ו-2015. מאז שנת 2009 שבה ביקרו בהר 5660 יהודים, גדל מספר המבקרים השנתי בהר הבית פי חמש ויותר.
המפנה והתהליכים הנלווים אליו נוגעים באחד בשני מרכיבי היסוד המשמעותיים ביותר בסטטוס קוו שאותו גיבש שר הבטחון של מדינת ישראל משה דיין ב-1967 בהר הבית. דיין קבע אז שעל יהודים יאסר להתפלל בהר, אולם יותר להם לבקר בו.
אולם, בעוד שהאיסור על תפילת יהודים בהר הבית נאכף לאורך השנים בקפדנות, ההיתר לביקורי יהודים בהר, מומש באופן חלקי בלבד ולעיתים אף מזערי. מסגרת השעות המצומצמת שהוקצתה לביקורי יהודים בהר, (כ-4 עד 5 שעות ביום) בצירוף ההגבלה המשטרתית, על מספר היהודים שמבקרים בהר בעת ובעונה אחת ( עשרות בודדות בלבד) הביאו לכך שלא פעם נותרו מחוץ להר מאות יהודים מאוכזבים.
השינוי שמתחולל בשנים האחרונות נובע מכמה תהליכים שנגזרים זה מזה ומהתאמות שהמשטרה והדרג המדיני ביצעו לנוכח תהליכים אלה:
* התהליך הראשון נוגע לעמדת הרבנים בנוגע לכניסת יהודים להר הבית. האיסור ההלכתי הגורף על עליית יהודים להר שבו נקטו כמעט כל חוגי הרבנים בישראל – חרדים ודתיים לאומיים – מתמוסס בהדרגה. הרבנים החרדים עדיין אוסרים לעלות להר, אולם בקרב הציבור הדתי לאומי חל מפנה: מעל 600 רבנים – מכל גווני הציונות הדתית – מתירים כיום בדרך כזאת או אחרת כניסת יהודים להר הבית, ומוצאים פתרונות הלכתיים, (תנאים מוקדמים והגבלות שונות), שמאפשרים ביקור יהודים בהר. הרבנים שמתירים עתה ביקורי יהודים בהר, מגבילים בדרך כלל את מסלול הביקור של היהודים שם לאיזורים ההיקפיים שלדעת הרוב המכריע של החוקרים, המקדש לא עמד בהם. הרבנים גם מתנים את הביקור בטבילה מוקדמת במקווה.
כל עוד הייתה עמדת הרבנים בנוגע לביקור בהר שלילית, הרחיק עצמו הציבור הדתי לאומי מההר, והותיר את הביקורים שם לקבוצות תיירים ולישראלים חילונים. ברגע שבו השתנתה מפת הפסיקה ורבנים דתיים-לאומים רבים, החלו להתיר כניסת יהודים להר, החלו מעגלי הביקוש לביקור בהר – מקרב הציבור הדתי לאומי – להתרחב.
* התהליך השני משמעותי לא פחות: על רקע הביקוש הגדל לביקורי יהודים בהר, ולאחר השתהות ארוכה, חל שינוי בעמדת המשטרה בנוגע לביקורי יהודים דתיים בהר. השינוי הוא פרי חשיבה מחודשת של השר לבטחון פנים גלעד ארדן ושל מפקד משטרת מחוז ירושלים יורם הלוי. השניים עדכנו את מדיניות המשטרה בעניין זה, באופן שמצד אחד יתאפשר להרבה יותר יהודים לבקר בהר ומצד שני ימנע מצב שבו היהודים הרבים שיתאפשר להם לבקר שם, לא יסתפקו בביקור, יפרו את 'הסטטוס קוו' שנקבע בהר הבית אחרי 1967, וינסו גם להתפלל שם.
במסגרת השינוי הוקם פורום הידברות ותיאום בין המשטרה לבין תנועות ושוחרי הר הבית. בפורום חברים כמה פעילים מרכזיים של תנועות ההר, וכן קציני משטרה ממחוז ירושלים. במסגרת הפורום המתאם הושגה הבנה בלתי פורמלית בין המשטרה לבין רבים משוחרי הר הבית ותנועותיהם ( לא כולם). מדובר בסוג של עסקה: ויתור דה פקטו – אם כי לא מוכרז מצד העולים להר – על נסיונות למימוש זכות התפילה הפומבית שם, שהמדינה כאמור אוסרת כבר שנים. ב'תמורה' המשטרה הסכימה להגדיל משמעותית את מספר היהודים שרשאים לבקר בהר. ( ראו טבלה)
השינוי מאפשר לכל אחד מ'השחקנים' בצד היהודי של הר הבית להרוויח דבר מה:
- הציבור היהודי מרוויח מכיוון שהר הבית נפתח לראשונה בפניו באופן אמיתי יותר מאשר בכל נקודת זמן אחרת מאז 1967.
- המשטרה וגורמי הבטחון שאמונים על שמירת הבטחון והסדר הציבור בהר הבית מרוויחים, מכיון שהם מצליחים למנוע נסיונות לתפילת יהודים בהר, נסיונות שבעבר היו אחד הגורמים להתססת הרוחות בהר הבית.
- מדינת ישראל מרוויחה, מכיוון שהר הבית מצטייר פחות כאקס טריטוריה מוסלמית, ולראשונה המדינה מממשת את החלק בסטטוס קוו הנוגע לצד היהודי שמתיר ביקורי יהודים באתר, וזאת כאמור לצד איסור התפילה על היהודים במקום.
'עסקת החבילה' הזאת לא הייתה מתאפשרת ללא הרחקתם מההר של אחד הגורמים הכי מתסיסים שפעלו בו בשנים האחרונות– שתי תנועות הבת של 'הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הישראלית' – המורביטון והמורביטאת. מדובר בקבוצות נשים וגברים, 'קבוצות לימוד' לכאורה, שהפריעו באופן קבוע לביקורי יהודים בהר, קיללו אותם, ואף ניסו לפגוע בהם, תוך יצירת אין ספור פרובוקציות. פעילי ופעילות המורביטון והמורביטאת מומנו לאורך חודשים ארוכים בתמורה לפעילותם בהר ותוגמלו בסך של כ-4000 שקלים לחודש על ידי גורמים המזוהים עם חמאס והאחים המוסלמים. במימון הסעתם להר השתתפו גם ארגונים תורכים. 'המורביטון' 'המורביטאת', וכן תנועת האם שלהם, 'הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית', הוצאו כזכור אל מחוץ לחוק, לאחר שגובשה לכאורה תשתית ראייתית על קשרים בינם לבין ארגון הטרור חמאס לאורך שנים ארוכות, ובכלל זה מימון על ידי קרנות המזוהות עם חמאס.
גורם בטחוני בכיר מתמצת את מהות השינוי שהתחולל בהר במספר משפטים: המתונים שבשני הצדדים הרוויחו. הקיצונים משני הצדדים – הפסידו. המדיניות היא להרחיק את הקיצונים משני הצדדים. לאכוף בחוכמה את המדיניות הממשלתית שאוסרת תפילה בהר ולפעול ביד קשה נגד גורמים מוסלמים שיבקשו לחולל בהר מהומות או לשבש ביקורי יהודים בו. תנאי בסיסי למימוש המדיניות האמורה – מוסיף ומטעים הגורם – הוא התיאום וההבנות עם ירדן, שגם האינטרס שלה הוא שקט בהר, והנמכת השפעתם של גורמי קיצון כחמאס , האחים המוסלמים והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל.
כידוע, הסטטוס קוו המקורי שקבע דיין בהר הבית ב-1967, העניק לירדן מעורבות בניהול מתחם הר הבית באמצעות מנגנון הוואקף, זרוע של משרד ההקדשים הירדני. חוזה השלום עם ירדן מ-1994 הניח נדבך נוסף על הסטטוס קוו. נכתב בו בין היתר כי במסגרת הסדר הקבע הכולל באיזור, ישראל תעניק "עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי" במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, תפקיד היסטורי שאותו היא מכבדת. בפועל החליטה ישראל לקדם מעמד זה עוד לפני הסכם הקבע, הן בגלל אינטרסים הקשורים למערכת יחסיה עם ירדן והן כדי לצמצם את השפעת האסלאם הקיצוני על הנעשה בהר. על רקע מעמדה המיוחד של ירדן בהר הבית, כגורם משפיע בלתי פורמלי, מקיימת ישראל עם ירדן שיחות תיאום בנוגע לנעשה בהר. במסגרת זו עלו בעבר, ועולים כל העת לדיון גם סדרי הביקור והעליה של יהודים להר הבית. המגעים בעניין זה מול ירדן מתבצעים לעיתים תוך הבנה והסכמה, ולעיתים רק ברמת התידוע תוך חילוקי דעות.
כאמור ביסוד השינוי בהר הבית, שמאפשר עתה את מימוש זכות הביקור של יהודים בהר, עומדים הרבנים, שרבים מהם שינו את עמדתם. האיסור ההלכתי על כניסת יהודים להר הבית נחשב במשך דורות לאחד האיסורים החמורים ביהדות, שהעונש עליו הוא 'כרת', מוות בידי שמים. למעט הרב שלמה גורן – שהיה הרב הראשי לצה"ל ולישראל – דבקו כמעט כל הרבנים באיסור. השורש ההלכתי לאיסור טמון בהעדר הידיעה המוחלטת בדבר המקום המדוייק שבו שכנו המקדש וקודש הקודשים, והחשש, שמא יהודים, שלא נטהרו על פי הדרישות ההלכתיות, יכנסו לתחומים האסורים בהר וימצאו חייבים ב'כרת'.
אלא שכיום כאמור, מפת הפסיקה השתנתה. מאות רבות של רבני קהילות, שכונות וערים, שחלקם נמנים עם השדרה המובילה והראשונה בציונות הדתית, מתירים ליהודים לעלות להר הבית, מעודדים זאת, או שאינם אוסרים על כך. מדובר בקשת רחבה של דמויות – מרבני 'בית הלל', שנמנים עם הזרם האורתודוכסי המודרני והמתון, דרך ועד רבני יש"ע או הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבות בני עקיבא בישראל ועד הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה , המזוהה עם ליבת הזרם החרדל"י ( החרדי-דתי-לאומי) שאף הוא עלה רק לאחרונה להר. אפילו בעולם החרדי נמצאים עתה בודדים ששברו את 'הטאבו' ההלכתי בעניין הר הבית.
למרות השינוי שתיארנו כאן, צריך להדגיש: ההגבלות על ביקורי היהודים בהר הבית עדיין קיימות. הן מוטלות בעיקר על יהודים דתיים. הביקור בהר אמנם אפשרי עתה בעבורם, אולם הוא אינו מתנהל באופן חופשי לחלוטין. הדברים עולים במובהק מאחת האיגרות האחרונות שפרסמו תנועות הר הבית לאנשיהם, לפני חודשים אחדים. האיגרת דיווחה אמנם בנימה חיובית על שורת השינויים שמתחוללים בהר, אך בד בבד נסקרה גם שורת ההגבלות על אופי הביקור שנותרה בתוקף. הנה הדברים כלשונם:
" רק ליהודים מוקצב זמן השהייה בהר, רק יהודים מובלים בהר כבטיול אסירים. רק יהודים מוגבלים לנוע בהר הבית במסלול מוגבל וצר. היהודים מודרים מרוב חלקי ההר. ליהודים אסור להכנס מאף שער חוץ מאשר משער המוגרבים. רק היהודים נתונים למעקב מטריד. רק את תנועות השפתיים שלהם קוראים ומסריטים בפולשניות. רק ליהודים מדביקים באישית לוחצת כיתת שוטרים לכל קבוצה. רק יהודים נאלצים להמתין שיהודים אחרים יעזבו את ההר כדי להיכנס אליו. רק יהודים מוכנסים להר למסלול הצצה קצר. רק יהודים מוגבלים לכמות מספרית בקבוצה אחת, ורק ליהודים נצמדים הוואקף ושכיריו, ועוקבים ומטרידים בכוונת מכוון לפגוע בפרטיות, בחירות האזרח, בחופש התנועה ובחופש הדת של כל יהודי דתי ולאומי בהר הבית, תוך איום ופגיעה קבועה בסדר הציבורי…"
בהקשר זה, ניתן לציין כי רק לאחרונה מחקו שופטי בג"ץ עתירה נגד אפליית יהודים שומרי מצוות בהר. העותרת, "קרן נחלת עצמאות ישראל', ביקשה להורות למשטרה לא להפריד בכניסה להר בין חובשי הכיפות ליהודים חילונים, ולא להוביל את חובשי הכיפות בקבוצות מפוקחות שכפופות לאיסורים מרובים. השופטים יצחק עמית, ענת ברון וגורג קרא , החליטו שלא להתערב בסדרי המשטרה באתר. הם הדגישו את "הרגישות המיוחדת של הר הבית, אחד המקומות הנפיצים ביותר במזרח התיכון, אם לא בעולם כולו. הדברים ידועים לכל תושב ואין צורך להרחיק עדותנו מעבר לכעשרים השנים האחרונות… במצב דברים זה, לרשות המבצעת נתון מתחם רחב של שיקול דעת לגבי הדרך בה יש לאזן בין זכות הגישה להר הבית לבין השמירה על הסדר הציבורי"
השופטים התייחסו בהחלטתם גם לשינויים שמתחוללים בהר בשנים האחרונות והעירו:
"כידוע חלק גדול מהציבור הדתי במדינה נמנע, מטעמים הלכתיים מלעלות להר הבית, אך חלק אחר, שמספרו הולך וגדל עם השנים, מבקש לעלות להר הבית מטעמים שבאידיאולוגיה ובדת. במצב דברים זה ניתן להבין את החשש הכפול והמשולש של המשטרה, הן מפגיעה באדם שיתפלל או יבצע במתחם הר הבית פעולות אחרות, שנתפשות כפעולות פולחן ( כגון: 'ואנחנו כורעים ומשתחווים'), הן מפגיעה באתר עצמו או באחרים שנמצאים באתר, והן מפני התלקחות באתר ומחוצה לו בשל פעולה שנתפסת בצדק או שלא בצדק כפעולה אסורה".
ולמרות הדברים הללו, ברור שמשהו חדש קורה בהר. הנסיקה במספר המבקרים בהר, והעובדה שהמשטרה מאפשרת זאת, ניכרים לעין כל. בנייר פנימי של אחת מתנועות הר הבית, נכתב בעניין זה: "מחלחלת הלגיטימציה של היהודים העולים להר הבית, כבני המקום ולא כתיירים… לראשונה מאז ימי משה דיין… מרגישים הפעילים שכללי המשחק מאופסים מחדש…".
