כוונתו של הנשיא הנבחר, דונאלד טראמפ, להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים היא בשורה גדולה לישראל, העתידה לשנות את מעמדה הבינלאומי של בירת ישראל מעיר בינלאומית, על פי החלטות האו"ם, לעיר בריבונות מוכרת של ישראל.
אבל, יש לשים לב לדפוסי מדיניות החוץ המתבררים והולכים של הנשיא הנבחר, ויש להיערך לקראתם בזמן. יש שני קווי מדיניות שכבר ברורים: התקרבות לרוסיה על חשבון האחים המוסלמים, והנהגת שיטה "עסקית"- קידום מדיניות החוץ בהשגת "דילים- עסקאות", של "ווין-ווין"- הכל מרוויחים.
ברור כבר שהרשות הפלסטינית לא תוכל לקבל נוסחה זאת בהקשר הפלסטיני. גישתה היא של "זכות", היא לא מוכנה למו"מ ולפשרה, אלא להחזיר לעצמה "גזל". היא רוצה הכול, ומצפה מן הקהיליה הבינלאומית ללחוץ על ישראל כדי שתשיב את "הגזל". מכאן, שהרשות הפלסטינית איננה רלוונטית למדיניות מן הסוג הזה, אף על פי שיש להניח שטראמפ סבור כי יוכל ליישם את הגישה העסקית גם בהקשר הפלסטיני.
ואולם, על ישראל לשים לב לסוריה. אין ספק כי טראמפ ישב עם פוטין במאמץ להגיע ל"דיל" על סוריה. אין וודאות כי יגיעו להסכם, אבל לראשונה נפתח פתח של ממש להסדר מדיני.
אם יגיעו להסכם, קרוב לוודאי שהוא יכלול "שלום עם ישראל", וכאן שאלת הגולן תחזור שוב על שולחן ההסדר המדיני. מכיוון שטראמפ ילך לקראתנו בעניין ירושלים, הוא עשוי לבקש מאיתנו להצליח את דרכו בהסדרים בסוריה.
בזמנו, קיבלנו התחייבות מן הנשיא פורד לשמור בידינו את הגולן בכל הסדר בעתיד. גנזנו התחייבות זאת כי היינו עסוקים במו"מ על שלום עם סוריה תמורת הגולן. הגיע הזמן להוציא את התחייבות מן המגירה ולהציג אותה כעמדת ישראל.
