ההצלחה הפלסטינית במועצת הביטחון עלולה להתברר מהר מאוד כניצחון פירוס. הפלסטינים יכולים לחגוג חודש, עד שתיכנס אדמיניסטרציה חדשה לבית הלבן, אבל בשעת הדמדומים של חילופי השלטון שם הם החליטו להיות בצד של אובאמה, הנשיא היוצא, ולא בצד של הנשיא הנבחר, אשר לא הסתיר את התנגדותו למהלך.
לעומתם, הנשיא סיסי הבין היטב שמן הראוי להיות בצד של טראמפ ומשך את הצעת ההחלטה. על פי מקורות פלסטיניים, כאשר ישב אבו מאזן בריאד עם המלך סלמאן, ביקור שנעשה אגב בתיווכו של קרי, צלצל אליהם הנשיא סיסי ודיווח להם על החלטתו. המלך סלמאן הסכים, ואבו מאזן ביקש ששתי המעצמות הסוניות יתנגדו להעברת השגרירות לירושלים. המלך אמר כי סעודיה היא בצד של טראמפ, וסיסי לא הגיב.
מה פירוש הדבר? הפלסטינים יצאו מן ההסכמות של המדינות הערביות לטובת ונצואלה, והם לא ישכחו זאת.
הפלסטינים איבדו את העורף הערבי, ידידיהם האירופים בבעיות, אובאמה הולך, והם הרגיזו את טראמפ.
וזה לא הכל – ישראל הודיעה כי תבטל את תוכניות הפיתוח לסנגל, והשאלה היא האם גם תנקוט צעדי עונשים נגד הפלסטינים. הקונגרס האמריקני כבר מזמן רוצה לסיים את הסיוע לרשות הפלסטינית, ועד כה ישראל מנעה זאת. האם תוכל למנוע זאת בעתיד? האם תרצה?
ישראל פטרה את הפלסטינים מתשלום דמי החשמל, ובכך הפכה להיות התורמת הראשית שלהם. האם תוכל להמשיך בכך?
ובכלל, מה שקרה באו"ם הוא רק חלק מבליץ גורף שתוכנן נגד ישראל בהאג ובאינתיפאדה העממית מתוך הנחה שקלינטון תיבחר. היא לא נבחרה, ומה שקרה באו"ם זה שירת הברבור של הבליץ שמת עם לידתו.