עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים – סעודיה: סדקים בגוש הסוני?

מצרים וסעודיה נחשבות כמשענת המרכזית למה שמכונה הגוש הסוני האמור להוות חזית עמידה מול מוקדי הטרור באזור איראן ודעא”ש. בחודשים האחרונים דובר רבות על חילוקי דעות ביניהן על כמה מבעיות האזור. שתי המדינות דאגו תמיד להכחיש וטענו כי הן מתאמות את מדיניותן. נשיא מצרים חזר מספר פעמים על הקלישאה כי ביטחון המפרץ הוא בטחונה של […]

מצרים וסעודיה נחשבות כמשענת המרכזית למה שמכונה הגוש הסוני האמור להוות חזית עמידה מול מוקדי הטרור באזור איראן ודעא”ש. בחודשים האחרונים דובר רבות על חילוקי דעות ביניהן על כמה מבעיות האזור. שתי המדינות דאגו תמיד להכחיש וטענו כי הן מתאמות את מדיניותן. נשיא מצרים חזר מספר פעמים על הקלישאה כי ביטחון המפרץ הוא בטחונה של מצרים וסלמן מלך סעודיה כתב באגרת לסיסי כי פגיעה בביטחון מצרים היא פגיעה בסעודיה. אלא שחילוקי הדעות הלכו והתרבו על רקע מצבו המעורער של האזור ולבסוף פרצו לעין כל בדיון במועצת הביטחון ב- 8.10 על ההצעה הצרפתית שקראה להפסקת הפצצות רוסיה וסוריה על חלב. מצרים הצביעה נגד ואף תמכה בהצעת החלטה נגדית של רוסיה שהמערב התנגד לה. שגריר סעודיה באו”ם גינה את ההצבעה המצרית ושתי המדינות החליפו מהלומות באמצעות התקשורת הממסדית – אמצעי מקובל במדינות ערב. סיסי עצמו נאלץ להגיב ואמר כי ארצו נשארת מחויבת ליחסים טובים עם מדינות המפרץ, אך מנהלת מדיניות עצמאית לגבי הביטחון באזור.

הגוש הסוני, שכונה בזמנו גוש המדינות הפרגמטיות, הכולל את מדינות המפרץ, ירדן ומרוקו התגבש עוד בזמן שלטונו של מבארק ונתמך בעוצמה ע”י ארה”ב. ישראל הוגדרה כשחקן חשוב מאחורי הקלעים. חשיבותה נבעה מאמונתן של מדינות המפרץ ומצרים כי בכוחה ללחוץ על וושינגטון לעצור את התפתחות הגרעין האיראני ואף כי יש סיכוי שישראל תפציץ את מתקני הגרעין של איראן ותשחרר אותן מאימתה.

אובמה מפר את האיזון האסטרטגי

מדיניותו של אובמה לצמצם את מעורבותה של ארה”ב במזרח התיכון והעדפתו את איראן השיעית על המדינות הסוניות שינו לחלוטין את האיזון האסטרטגי באזור. נטישתו את מבארק ותמיכתו באחים המוסלמים, ובעיקר התעלמותו מסיסי וחתימת הסכם הגרעין עם איראן פגעו באמונן של סעודיה ומדינות המפרץ בארה”ב, החלישו את מצרים פוליטית, כלכלית וצבאית וגרמו לה לפנות לרוסיה וסין לרכישות נשק מתקדם וקידום פרוייקטים כלכלים, כולל בנית כור אטומי ע”י רוסיה. בימים אלה נודע כי השבוע יתחילו שני הצבאות באימונים משותפים שהיא ביטוי לאינטימיות שהתפתחה בין שתי המדינות. מצב זה של העדר אפשרות להשען על ארה”ב שאמורה הייתה להיות הבסיס למדיניות מאוחדת במשברים החמורים שפרצו במזרח התיכון, גרר עימו שינוי בזהות האינטרסים של מצרים וסעודיה. מול הסיכסוכים באזור שהלכו והעצימו הן נקטו מדיניות שונה בהתאם לאינטרסים הפרטיקולרים שלהן ועשו מאמץ לכפות עליה בפירסום הצהרות מרגיעות.

מצרים התישרה עם העמדה הרוסית ביחס למשבר הסורי שעיקרה תמיכה באיראן הנאבקת להשארותו של אסד, בעוד סעודיה המשיכה לסייע למורדים הסונים ובכללם לאירגונים האסלאמים הקיצוניים המבקשים לסלק את אסד ולהקים מדינה תחת שלטון סוני. חילוקי הדעות בין שתי המדינות נתגלעו כבר בפיסגה הערבית שנערכה בשרם אלשייח’ בשנה שעברה. נשיא מצרים סיסי רצה לקרוא בפני המליאה אגרת מפוטין המברך את האירוע, אך סעודיה התנגדה ואילו מצרים התנגדה לייצוג של אירגוני האופוזיציה הסורית בפיסגה כפי שדרשה סעודיה. בהזדמנות אחרת הביע שר החוץ המצרי את הסתיגותו משיגור כוחות יבשה של הקואליציה האמריקאית לסוריה כפי שהציע שר החוץ הסעודי בראיון טלביזיוני. המצרים מסבירים כי מדיניותם מבוססת על שמירת אחדותה של סוריה לבל תיפול בידי אירגוני טרור האסלאמי ועל האמונה כי העם הסורי חייב להחליט על גורלו. מצרים מתנגדת לכן לפתרון צבאי שידיח את אסד כפי שרוצה סעודיה.

שורש הקונפליקט בין מצרים לסעודיה

נראה כי תמיכתה של סעודיה באירגונים קיצונים שבחלקם משתייכם לאחים המוסלמים היא שורש הבעיה ביחסיה עם מצרים. לסעודיה יחס אמביוולנטי לאחים המוסלמים. בעיקבות הפיגועים בניו יורק ב- 9/11 גרשה סעודיה משטחה את מנהיגי האחים המוסלמים שהתגוררו אצלה מאז שברחו מרדיפותיו של גמאל עבד אלנאצר בשנות החמישים והשישים. הם צברו עוצמה והשפעה והפיצו את משנתם להקמת ח’ליפות בכוח הג’יהאד. הסעודים הבינו כי לאחים היה חלק ברדיקליזציה של הנוער הסעודי: 15 מתוך 18 מן המחבלים היו צעירים סעודים ולכן נתבקשו לעזוב את סעודיה ועברו לקטר. הדחתו של מבארק והגיעם של האחים לשלטון במצרים הביאה לניכור בין שתי המדינות. היחסים חזרו לתיקנם אחרי הדחת מורסי ובחירתו של סיסי לנשיא. הוא הכריז על האחים המוסלמים כאירגון טרור, ומנהיגיהם נזרקו לכלא. מורסי עצמו והמדריך הכללי של האחים, מחמד בדיע, נשפטו בעוון בגידה והסתה לרצח מפגינים ונידונו למות. בעיקבות אירועים אלה ובתמיכה למצרים הכריזה גם סעודיה על האחים כאירגון טרור. איחוד האמירויות נקט במהלך דומה.

כיום, על רקע ההתפתחויות באזור תומכת סעודיה באירגוני האחים המוסלמים במדינות ערב, אך ממשיכה לאסור על פעילותם בתוך המדינה.

המשבר בתימן

במשבר בתימן תומכת סעודיה במפלגת אלאצלאח מיסודם של האחים המוסלמים מול המורדים החות’ים. ההנחה היא כי מפלגה זו תתפוס את השלטון אם וכאשר החות’ים יובסו ומכך חוששת מצרים. אומנם מצרים הצטרפה לקואליציה שהקימה סעודיה נגד החות’ים, אך אינה משתתפת בהפצצות האויריות על המורדים ומסתפקת בפיטרול ימי בכניסה לתעלת סואץ. בלוב קיימת בעייה דומה. מצרים תומכת בכוחותיו של גנרל חיפתר המנהל מערכה מוצלחת נגד האירגונים האסלאמים הרדיקלים בעוד סעודיה דוקא מסייעת לאירגוני האחים המוסלמים.

מיהו האויב האמיתי?

מצרים רואה כיום באירגון האחים המוסלמים הנתמך ע”י טורקיה וקטר את אוייבה העיקרי, הפוגע ביציבותה – בעוד סעודיה רואה באיראן את האיום המרכזי ולכן תומכת בארגוני הטרור הסונים למרות סלידתה מהם. בעת האחרונה היא אף התקרבה לטורקיה התומכת באחים המוסלמים והעויינת למצרים. מצב זה הגיע לממדים אבסורדיים: מצרים וסעודיה היו צריכות להיות מוטרדות ביותר לגבי הפצצות סוריה ורוסיה על חלב המכוונות לסלק את התושבים הסונים מן האזור ולהביא להקמתו של אזור עלאווי לאורך מערב סוריה המחובר לבירה דמשק, אבל כפי שראינו מצרים התנגדה במועבי”ט ליוזמה הצרפתית להפסקת ההפצצות.

 

סעודיה נתנה למצרים כ- 15 מיליארד דולר כמענקים, הלוואות או הפקדות בבנק המרכזי לחיזוק הכלכלה והמטבע המצרי ואף משלוחי גז ונפט להקלת המחסור. היה נראה כי שתי המדינות מחיות מחדש את גוש המדינות הפרגמטיות מול איראן ואירגוני הג’יאד. אלא שהסתלקות ארה”ב מן האזור טרפה את הקלפים. היא זנחה את בנות בריתה המסורתיות, “הסמיכה” את איראן כמעצמת על אזורית, נמנעה מלסייע למורדים הסונים המתונים ואף לא עמדה בהתחייבותה לתקוף את אסד אחרי שהוכח כי צבאו הפציץ את אזרחיו בנשק כימי. כל אלה הולידו מצב חדש ומסוכן. אל תוך הואקום נכנה רוסיה שמעולם לא האמינה כי תוכל לחזור לנוכחות משמעותית באזור ובהעדר המלט האמריקאי חשו מצרים וסעודיה כי עליהן לפעול בהתאם לאינטרסים המידים שלהם.

סביר כי הן תנסינה לתקן את השברים, אבל המצב נשאר מעורפל. השבוע פורסם כי סעודיה עצרה את המשלוח החודשי למצרים של 700 אלף טון של מוצרי נפט מזוקקים שלו היא מחוייבת בהסכם שנחתם בחודש מאי הכולל משלוחים חודשים במשך חמש שנים בסכום של 23 מיליארד דולר. מנגד הודיע ראש ממשלת מצרים כי סעודיה הפקידה בספטמבר שני מיליארד דולר בבנקים מצרים לחיזוק המטבע המצרי, אבל נמסר גם כי היא הטילה במפתיע אגרה גבוהה על האשרות לביקורי העומרה (היא העליה לרגל – חג’ – מחוץ לעונה). ערוץ אלערביה הסעודי הודיע כי משלחת מצרית חשובה תגיע למצרים בימים הקרובים ביותר לדיון בכל הבעיות האזוריות, בביצוע הסכמי השת”פ שנחתמו בקהיר בזמן ביקורו של המלך סלמן בחודש אפריל ובמיוחד בנושא הסורי וכי שגריר סעודיה במצרים יצא לריאד להכין את המפגש.

 

נראה איפוא כי התערערו היסודות של הגוש הסוני הפרגמטי שהיה אמור לשמר מינימום של יציבות באזור בתמיכה מוצהרת של ארה”ב מול החתרנות האיראנית והטרור האסלאמי. הוכח גם כי ללא נוכחותה האקטיבית של ארה”ב במזרח התיכון נוצר ואקום המאפשר חדירתם של גורמים הרסנים הפוגעים בכל סיכוי לקדם שלום  ופיתוח באזור. על רקע זה אכן הוגברו הקשרים הביטחונים בין מצרים ומדינות המפרץ לבין ישראל, אך אלה נשארים דיסקרטים, מתחת לשולחן וכוללים כנראה שת”פ מודיעיני וקשרים כלכלים צנועים ואין בכוחם לשנות את המשוואה. הגוש הסוני בשלב זה חשף את חולשתו ואולי זו הסיבה שמנהיגים כמו נשיא מצרים או מלך ירדן נכנעו ללחץ הקיצוניים והעדיפו להמנע מלהשתתף בהלוויתו של פרס.  בשלב זה תחושתם היא כי אין מי שיתמוך בהם ויגן על המזרח התיכון. כל מדינה לנפשה. מכאן גם המסקנה כי הסיכויים להסדר עם הפלסטינים על בסיס אזורי כפי שמשדרים כמה גורמים בישראל נראית כמנותקת מן המציאות.