הצעת ההחלטה של ירדן והפלסטינים לאונסקו השוללת כל קשר בין העם היהודי לירושלים, לצד הכעס המובן מאליו שזה גורר בישראל, ממחישה את נקודת התורפה העיקרית של הדיפלומטיה הישראלית, והוא חולשתה הגדולה באו"ם, ובעולם השלישי המיוצג באום בעוצמה גדולה, מה שמעניק לדיפלומטיה הפלסטינית יתרון גדול על ישראל.
הפלסטינים לוחצים על ישראל בכל מנופי האו"ם והעולם השלישי, וכעת הגענו למצב שהלחץ הפלסטיני מתחיל לפגוע בבעלי הברית של ישראל: ירדן ומצרים.
ביקורו של שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, לא נועד רק לקדם "תהליך שלום" עם הפלסטינים, אלא בעיקר למזער נזקים מן ההסכם של ישראל עם תורכיה, אשר פתח לתורכיה את שערי עזה, ומביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריקה.
אבל ישראל נזקקה למהלכים האלה על מנת לנטרל את כוחה של תורכיה ברדיפת חיילי צהל בטריבונלים הבינלאומיים, "רעיון" שהפלסטינים נטעו בעולם השלישי. המהלך באפריקה נועד מבחינות רבות לנטרל את המהלכים הפלסטיניים באו"ם. חדירת ישראל לאפריקה מאתגרת את מצרים הרואה עצמה מעצמה אפריקנית בעלת אינטרסים במוצא הנילוס. כך שהדיפלומטיה האגרסיבית של הפלסטינים כבר פגעה באינטרסים של מצרים בעזה ובאפריקה.
ההצטרפות של ירדן לפלסטינים בעניין ירושלים עלולה לגרום לתוצאות דומות. תורכיה מאתגרת את מעמדה החיוני של ירדן על הר הבית, ואם היא תיגרר אחר הפלסטינים היא עלולה לנטרל את החזית עמם, אבל למצוא עצמה בבעיה קשה יותר עם תורכיה.
על מנת לשמור על האינטרסים שלהם אולי הגיע הזמן שמדינות ערב יאמרו לפלסטינים די- ולא יסכימו להיגרר אחריהם ביוזמות שליליות באו"ם ובעולם השלישי.