עבור לתוכן העמוד
Menu

מפלגת האחים המוסלמים של תוניסיה מפרידה בין דת לפוליטיקה

הועידה הכללית העשירית של מפלגת אלנהאדה האסלאמית התוניסאית שהתקיימה במאי שעבר הצביעה ברוב של 75% על שינוי זהותה מ”קבוצה אסלאמית מסורתית” ל”מפלגה אזרחית לאומית”. ראשד ע’נושי, מנהיגה מיום הקמתה, זכה גם הוא בתמיכה באחוז דומה של צירי המפלגה ונבחר לתקופת כהונה נוספת. הוא התחייב להמשיך ברפורמה של התנועה בשבילי המתינות ובדרך האמצע (ווסטיה -מונח אהוב […]

הועידה הכללית העשירית של מפלגת אלנהאדה האסלאמית התוניסאית שהתקיימה במאי שעבר הצביעה ברוב של 75% על שינוי זהותה מ”קבוצה אסלאמית מסורתית” ל”מפלגה אזרחית לאומית”. ראשד ע’נושי, מנהיגה מיום הקמתה, זכה גם הוא בתמיכה באחוז דומה של צירי המפלגה ונבחר לתקופת כהונה נוספת. הוא התחייב להמשיך ברפורמה של התנועה בשבילי המתינות ובדרך האמצע (ווסטיה -מונח אהוב על המוסלמים האמור להצביע על מתינותו של האסלאם).

בנאומו בפני הוועידה אמר ע’נושי כי תנועתו מאז הקמתה מבוססת על התפתחות תמידית והתאמה לזמנים החדשים במקביל להתפתחותה של טוניסיה. היא מודעת להשגי המדינה בתחומי זכויות האישה, הבריאות, החינוך ותמשיך לפתח אותם בהתאם לצורכי החברה והחוקה. עוד אמר כי החלטה זו של הפרדה בין הממד הפוליטי לפעילות הדתית אינה אופורטוניסטית או כניעה ללחצים אלא שיאה של התפתחות היסטורית. “אנו רוצים להרחיק את הדת ממאבקים פוליטים וסכסוכים ואנו קוראים לניטרליות מלאה של המסגדים הרחק מעימותים פוליטים וחד צדדיות כדי שיהיו גורם מאחד ולא מפלג” אמר ע’נושי.

ע’נושי אינו מבקש לתקן את השיח הקיצוני באסלאם שאינו מתאים לתקופה המודרנית ואשר מנע את פיתוח מדינות האסלאם. שיח קיצוני זה הטבוע בבסיס האסלאם ממשיך לעודד את הקיצוניות והוליד דווקא בעת הנוכחית את האירגונים הרצחנים כגון אלקעאדה, טאליבן, דאע”ש, בוקו חראם ועוד רבים שהובילו לפגיעה חמורה בהתפתחותן של מדינות ערב והאסלאם ובביטחון ובכלכלה של העולם כולו. ע’נושי גם לא קרא להפריד את הדת מן המדינה ע”פ חוק כפי שזה נעשה באירופה בתחילת המאה הקודמת. הוא רק מבקש מאנשי הדת לא להתערב בפוליטיקה. על פניו נראה שע’נושי מחפש מוצא כלשהו מן המבוי הסתום בו נמצאת מפלגתו כדי שיוכל לקדמה בזירה הפנימית מבלי שיצטרך להתמודד עם עקרונות האסלאם שכל חייו נאבק לישומם.  

מה בין סיסי לע’נושי?

דת האסלאם ביסודה היא דת טוטאלית ומקיפה את כל תחומי החיים האישים, החברתיים, הכלכלים והמדינים החל מכללי ההתרחצות של הפרט, ועד ניהול המדינה והכלכלה.

האסלאם הוא דת ומדינה, מבוסס על חוקי השריעה הקוראן והסונה שפרשנותם פסקה כבר במאה ה-11. עקרונות ראשונים אלה ליוו את האסלאם מיום היוולדו. הם נובעים ממיסד הדת עצמו הנביא מחמד שהיה מנהיג דתי ופוליטי וגם צבאי והוא מהווה את המופת המושלם שיש לחקות. הוא כפה את האסלאם על שבטי ערב, הקים את המדינה האסלאמית הראשונה ויצא לכבוש את המזרח התיכון ולהשליט בו את האסלאם אלא שמותו המוקדם השאיר את המלאכה ליורשיו ארבעת הח’ליפים המכונים ישרי הדרך ואלה שבאו אחריהם.

היחיד שהעז לתקוף חזיתית את הבעייה המורכבת הזו עד עכשיו הוא נשיא מצרים עבד אלפתאח אל סיסי. בנאום דרמטי ובלתי צפוי בפני חכמי אלאזהר לרגל חג המולד של הנביא שחל בראשון בינואר 2015 הוא לא היסס לומר באופן הברור ביותר כי האסלאם מכיל שיח קיצוני שאינו מתאים לעת המודרנית, מקומם את כל העולם והפך את המוסלמים ל”מקור של כאב, סכנה, הרג והרס לשאר העולם”. לכן אמר סיסי, “אנו זקוקים למהפכה דתית. אתם, אנשי הדת, אחראים בפני אללה. העולם כולו ממתין לצעד הבא שלכם כי האומה הזו נקרעת, נהרסת, הולכת לאבדון על ידינו אנו.”  הוא חזר והדגיש כי על חכמי אלאזהר, המוסד הסוני ההלכתי המרכזי של עולם האסלאם, לפעול לרפורמה שתחדש את השיח ותאפשר את השתלבות האומה האסלאמית בחיים המודרנים.

ההסטוריה של ראש ע’נושי

ע’נושי אינו סיסי חדש. בהתחשב בהיסטוריה האישית שלו ספק רב אם הוא יכול/מסוגל להפנות את גבו לאסלאם הטוטאלי הפוליטי שבו הוא מאמין משחר ילדותו, ועל בסיס חינוכו ופעילותו הפוליטית- דתית. כל חייו חתר לכפיית האסלאם על המדינה.

הוא חונך במשפחה דתית ולמד את הקוראן בע”פ. כבר בגיל צעיר התערה בקרב האחים המוסלמים במהלך לימודיו ונסיעותיו לקהיר, דמשק ופאריס – מה שהביאו להתוודע לכתביו של חסן אלבנא, סייד קוטוב ושאר הוגי הדעות שקראו בתחילת המאה הקודמת לחזרה לערכי האסלאם ולהקמתה מחדש של ח’ליפות אסלאמית. כך ספג ע’נושי את האידיאוליגה האסלאמית הרדיקלית שעל בסיסה הוקמה תנועת האחים המוסלמים ולאחר מכן שאר האירגונים הקיצונים.

תקצר היריעה מלספר את פעילותו האיסלאמיסטית של ע’נושי. הוא הקים בטוניסיה כבר ב- 1972 את הקבוצה האסלאמית שפעלה ליישום ערכי האסלאם ואשר התפתחה למפלגה פוליטית – “מפלגת הכיוון האסלאמי” ב- 1981 ולאחר מכן ב-1989 למפלגת הנהאדה האסלאמית בהשראת תנועת האחים המוסלמים. הוא ומפלגתו היו מעורבים לא רק בפעילות פוליטית והטפה אלא גם במעשי אלימות. הוא נעצר ונכלא פעמיים. לבסוף אחרי שהנשיא בן עלי כלא עשרות אלפים של חברי מפלגתו וסגר את עיתונה ב- 1991 העדיף ע’נושי להגלות את עצמו ובחר בלונדון למקום מושבו וכבסיס לפעילותו העניפה עד לחזרתו לטוניסיה בינואר 2011 אחרי הדחתו של הנשיא.

בתקופת גלותו היה פעיל בתנועה העולמית של האחים המוסלמים, חבר במועצה האירופית לפתוא ומחקר וסגן מזכ”ל האירגון העולמי של חכמי האסלאם (עולמאא) שני אירגוני המחץ של האחים באירופה בהכוונת המטיף יוסף קארדאווי. עמדותיו בסכסוך הישראלי ערבי קיצוניות ביותר והוא דוגל בהעלמותה של ישראל. במהלך ניסוח החוקה בטוניסיה אחרי המהפכה דרשה מפלגתו הכנסת סעיף האוסר כל קשר עם ישראל – סעיף שנדחה ע”י הרוב.

בבחירות הראשונות אחרי המהפכה זכתה מפלגת הנהאדה ברוב יחסי של 29 % והקימה ממשלת קואליציה בראשות מזכ”ל ה מפלגה חמדי ג’באלי. נהאדה רכבה על הגל האיסלאמי שהציף את מדינות ערב בעקבות אירועי מה שמכונה האביב הערבי והביא לנצחון מפלגות האחים המוסלמים גם במצרים ובמרוקו. נראה היה כי עמי ערב ראו באסלאם מרכיב חשוב בזהותם ותרופה לשחיתות ולדיקטטורה ששררו קודם לכן. ע’נושי אף הרגיע את הציבור באומרו כי לא יהיה מועמד לנשיאות ופתח את הדרך לאיזון שלטוני: ממשלה איסלאמית ונשיא ליברלי. עם זאת הציבור נתפכח במהירות הן במצרים והן בטוניסיה. הטוניסים שמאז עצמאותה של ארצם הורגלו לפתיחות דתית וחברתית ע”י הנשיאים בורגיבה ובן עלי במיוחד בתחומי החינוך שהיה בעיקרו חילוני וקידום מעמד האישה הבחינו מהר מאד בתופעות מדאיגות. הצעיף חזר לרחובות ונשים הותקפו על לבושן המערבי והתחילה להתפתח תחיקה איסלאמית זוחלת. במקביל הרימו ראש קבוצות סלפיות שחשו כי קיבלו כרטיס ירוק ללחוץ על הממשלה והציבור להגביר את האסלאמיזציה. התפתח משבר פוליטי והאלימות ברחוב גברה. שני פעילי אופוזיציה בכירים נרצחו. ע’נושי אמנם ניסה להרגיע, ואמר כי אינו חותר להקמת מדינה איסלאמית אלא שואף להביא את המודרניזציה לארצו. בתגובה נכתב באחד העיתנים כי ע’נושי רוצה לאסלם את המודרניזציה בעוד העם רוצה “למדרן” את האסלאם. גם התברר כי ע’נושי תמך בדיסקרטיות בקבוצות הסלפיות.

המשבר הפוליטי והאלימות ברחוב נמשכו, הכלכלה נפגעה וראש הממשלה ג’באלי החליט להתפטר. התפתח משבר פנימי במפלגה ובמקומו מונה מזכ”ל חדש, עלי לאריייד, שגם הועמד בראשות הממשלה. אבל המשבר לא שכך מכיוון שהציבור איבד את אמונו בנהאדה והסלפים המשיכו להצית את הרחוב. לנהאדה לא היה שום פתרון והמשבר הגיע לרתיחה עד ע’נושי הורה לחבריו לעזוב את הממשלה כדי לפוגג את המתח. נראה שבכך הציל ע’נושי את מפלגתו  מגורלם המר של האחים המוסלמים במצרים שסולקו בכוח מן השלטון בעיקבות מרידה עממית וסיוע הצבא, הוכרזו כאירגון טרור ונאסר עליהם להשתתף בחיים הפוליטים. מהלך זה גם איפשר לנהאדה להתעשת ולהתכונן לבחירות הבאות מעמדה של כוח. אכן בבחירות הבאות שהתקיימו ב-2014 הצליחה נהאדה לשמור על מקום מכובד והייתה למפלגה השנייה בגודלה.

מטרת ההחלטה על שינוי זהות המפלגה

נראה שכינוס הועידה הכללית העשירית של המפלגה וההחלטה לשנות את זהותה למפלגה “לא איסאלמית” נועד להרגיע את הטוניסים, להפגין את סלידתה מן האיסלאם הרדיקלי ולחזק אותה  לקראת המבחנים בעתיד – הבחירות המוניציפליות בשנה הבאה והבחירות לנשיאות ב-2019.

התקשורת הבינלאומית, הנמנעת בשנים האחרונות מלחקור את האסלאם ולחשוף את הקיצוניות הטבועה בו, קיבלה כדרכה בשמחה את החלטתה “המתונה” של וועידת אלנהאדה ורואה בה “הוכחה” כי נהאדה לא הייתה אלא מפלגה איסלאמית מתונה וכי יש כאן עדות נוספת להשתלבותה בזירה הפנימית התוניסית הידועה כאחת מן הליברליות בעולם הערבי.

אלא שלנהאדה אין כל כוונה להסתלק מן הזירה הפוליטת וגם לא לשכוח את זהותה האסלאמית. גם לא לע’נושי. אם אכן רצה באמת ובתמים לשנות מהותית את מפלגתו ולהתאימה להווה היה עליו לפנות את מקומו לדמות צעירה ליברלית שאולי הייתה מראה את הדרך לכיוון אחר. בינתיים ע’נושי נשאר מנהיגה הבלתי המעורער של המפלגה ועל רקע אמונתו העמוקה באסלאם ופעילותו במשך כל ימי חייו נראה שאינו מסוגל לתפנית מהותית ובודאי שלא לקרוא לרפורמה באסלאם כדוגמת סיסי. יש להניח כי עוד נשמע רבות על מפלגה זו.