עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים – חמאס: יחסים באזור האפור

השבוע הסתיים בכשלון עוד מאמץ של תנועת ההתנגדות האסלאמית – חמאס – לשכנע את מצרים בכנות כוונותיה ופעולותיה אחרי שקהיר האשימה אותה בתמיכה במדינה האסלאמית בסיני ובשיתוף פעולה עם האחים המוסלמים ברצח התובע הכללי השאם ברכאת ביוני 2015. יחסי שני הצדדים סובלים מחוסר אמון בסיסי שהרי חמאס אינו אלא זרוע של האחים המוסלמים שאותם הדיח […]

השבוע הסתיים בכשלון עוד מאמץ של תנועת ההתנגדות האסלאמית – חמאס – לשכנע את מצרים בכנות כוונותיה ופעולותיה אחרי שקהיר האשימה אותה בתמיכה במדינה האסלאמית בסיני ובשיתוף פעולה עם האחים המוסלמים ברצח התובע הכללי השאם ברכאת ביוני 2015. יחסי שני הצדדים סובלים מחוסר אמון בסיסי שהרי חמאס אינו אלא זרוע של האחים המוסלמים שאותם הדיח עבד אל פתאח אל סיסי מן השלטון. מטרתם המוצהרת של האחים היא הקמת משטר אסלאמי המבוסס על השריעה, במצרים ובכל העולם הערבי, בדרך לחידושה של הח’ליפות. חמאס אמון על הקמת המדינה האסלאמית על חורבותיה של ישראל, אך נמצא גם בעימות בלתי פוסק עם מצרים הן על בסיס אידיאולוגי והן בשל צרכיו הצבאיים המתנגשים עם הריבונות המצרית. בו בזמן המציאות הפוליטית מחייבת את מצרים לשמור על מינימום של הדברות עם האירגון: מבחינת הנושא הפלסטיני מצרים מעונינת לשמור על פוטנציאל לתיווך עם ישראל בעימותים שעוד יבואו ולאחרונה נוסף גם לחץ מסעודיה המעוניינת לשמור על אחדות הקואליציה הסונית שהקימה מול הטרור השיעי. העימות חמאס – מצרים מדאיג את סעודיה שכן הוא מהווה פתח לחדירה איראנית מחודשת לעזה.

אחמד יאסין מייסד חמאס הצטרף לתנועת האחים המוסלמים בעזה ב-1955 ובהמשך יצא ללימודים בקהיר שם היה פעיל בתנועה וגורש בחזרה לעזה. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר עזה עברה לשליטת ישראל, נבחר יאסין לעמוד בראש התנועה. הוא הגביר את פעילותה וב- 1987 הקים את חמאס כזרוע צבאית של האחים המוסלמים בעזה במטרה להשמיד את מדינת ישראל ולהקים במקומה מדינה אסלאמית.

ההתנתקות והשלכותיה

ההתנתקות מעזה ב-2005 הייתה הזדמנות לחמאס לחזק את כוחו הצבאי והפוליטי עד שזכה בבחירות למועצה הפלסטינית המחוקקת ב- 2006 והצליח ב-2007 לגרש מרצועת עזה את הפתח בהפיכה עקובה מדם ולהשתלט עליה. נראה שבתקופה זו הוקמו קשרים הדוקים בין חמאס לאיראן שיחדיו בנו ערוץ הברחות של טילים, נשק לסוגיו, וחומרי נפץ דרך סודאן, לאורכה של מצרים, חציית סיני ודרך המינהרות לעזה. בדרך זו יצאו גם מחבלים של חמאס לאימונים באיראן. סיני הפכה למעין בסיס לוגיסיטי חיוני להתארגנותו של חמאס למאבק בישראל.

מבארק התייחס בשיוויון נפש לפעילות חמורה זו שהתנהלה מתחת לאפם של שרותי הביטחון המצרים. היו אומנם עימותים בין שני הצדדים, אך מבארק, שהיה ראש החזית של מדינות ערב הפרגמטיות נגד איראן ומודע לחתרנותה באזור, סבר שעיקר כוחו של חמאס יופנה נגד ישראל וכי מצרים לא תפגע. מקורות מצרים חזרו והסבירו כי עזה היא בעייתה של ישראל ואין מצרים מחוייבת להיות שומרת גבולה. לא הועילו אזהרותיה של ישראל כי המינהרות הן דו-סטריות וכי מצרים צפוייה להפגע.

רשתות ההברחה בסיני שהיו מורכבות מבדואים בני המקום פעלו כמעט ללא הפרעה. העימות הגדול בין חמאס למצרים התרחש ב-2008 כאשר הפלסטינים מעזה פרצו את הגדר וחדרו באלפיהם לתוך מצרים. המצרים אומנם השתלטו על המהומה, בנו מחדש את הגדר וחיזקו אותה. אלא שאז נתברר להם כי בפעולה זו לא הכל היו אזרחים תמימים שרצו לרכוש מוצרים באל עריש או לברוח לחו”ל. מספר פעילים בכירים של עז אלדין אל קסאם הזרוע הצבאית של חמאס נתפשו במעמקי סיני תוך שהם מנסים להקים תאי פעולה לתגבור רשתות ההברחה וכנראה להיות מוכנים לפעול בתוככי מצרים. בראשם עמד אימן נופל. הוא וחבריו נשפטו למאסר עולם. הם הצליחו לברוח מכלא מרג בצפון קהיר ב- 29 בינואר 2011 על רקע ההתקפות שבוצעו על בתי הכלא במצרים במהלך ההפגנות נגד מבארק. יחד עם מחבלי חמאס ברחו גם המחבלים של תא חיזבאללה שהתכוון לבצע פעולות חבלה בתעלת סואץ ולשתקה. בראש התא עמד הלבנוני מחמד יוסף מנצור – שהיה מוכר בשם סאמי שיהאב – שנידון גם הוא למאסר עולם. ברח גם רמזי מואפי שהיה מזכיר אירגון אלקאעדה בסיני. בנוסף, באותן ההתקפות ברחו מבית כלא ואדי נטרון גם  34  פעילים של האחים המוסלמים וביניהם מחמד מורסי שלימים נבחר להיות נשיא המדינה ובעצם היה אסיר בורח.

אימן נופל הגיע לעזה תוך שלוש שעות מרגע שיצא מן הכלא וקיים שם מסיבת עיתונאים. לסאמי שיהאב לקח ארבעה ימים להגיע ללבנון דרך סודאן – מה שהצביע על תכנון עם אירגוני של הבורחים. יוזכר שאימן נופל נחשף כמפקד האזור המרכזי של עז אלדין אל קאסאם בעזה בזמן מבצע צוק איתן.

בזמנו היתה סברה כי השלטונות בעצמם יזמו את ההתקפות כדי לשחרר אלפי אסירים אשר אמורים היו להתפזר במדינה ולגרום במעשיהם לבהלה אצל האזרחים ולהביאם לדרוש מאירגוני הביטחון של משטר מבארק להחזיר את הסדר על כנו. אלא שמבארק הודח והשלטון הצבאי שתפס את מקומו הטיל את החקירה של אירועי בתי הסוהר על בית דין באסמעליה. ביוני 2013  פירסם בית הדין את ממצאיו וקבע כי היו אלה התקפות מתוכננות שאורגנו ע”י חמאס ותנועת האחים המוסלמים בשיתוף עם חיזבללה וכי המבצעים היו חברי רשתות ההברחה של הנשק האיראני בסיני, ברובם בדואים שצויידו וחומשו במיטב האמצעים להתקפות הללו. בית הדין הורה למשטרה לבקש את הסגרתם של הבורחים באמצעות האינטרפול ולתובע הכללי להעמיק את החקירה, למצוא את האשמים ולהעמידם לדין. למותר לצייין שלא חמאס ולא חיזבאללה הסגירו את הבורחים.

כהונתו של מורסי

בחירתו של מורסי לנשיא הביאה להתרחקותה של מצרים מן הפתח ופתיחת דלתות לחמאס. מורסי נועד עם ח’אלד משעל יו”ר חמאס ועם איסמאעיל הניה רה”מ עזה. אבו מרזוק סגן היו”ר אף קיבל את הסכמת השלטונות לפתוח משרד בקהיר. מורסי גם הורה לפתוח את מעבר רפיח ל-12 שעות ביום. עם זאת שרותי הבטחון והמודיעין המצרים שכבר הבינו את גודל הסכנה שבפעילות חמאס בסיני הגבילו את הקשרים עם האירגון.

דווקא בתקופת כהונתו של מורסי הסתבך חמאס בהתקפה על עמדה צבאית מצרית ששכנה בגבול עם ישראל באוגוסט 2012 ושבמהלכה הרגו מחבלים מאירגוני הג’יהאד 16 חיילים מצרים וחדרו לישראל במשוריינים שלקחו מן המצרים. הביטחון המצרי האשים את חמאס בסיוע לפעולה זו. במהלך מבצע עמוד ענן, גינה מורסי את ישראל, החזיר את השגריר המצרי ושיגר את רה”מ השאם קנדיל לביקור של סולידריות בעזה. עם זאת הוא המריץ את שרותי הביטחון לפעול להפסקת אש מתוך הבנה שתמיכה גלויה בחמאס והמשכות המלחמה לא תתקבל באהדה בקהילייה הבינלאומית לה הוא היה זקוק כדי לחזק את הלגיטימיות שלו כנציג האחים המוסלמים.

בחירתו של סיסי

הדרדרות היחסים בין מצרים לחמאס התחילה מחדש עם הדחתו של מורסי ובחירתו של סיסי לנשיא.   פעילותה של תנועת האחים המוסלמים נאסרה והיא הוכרזה כאירגון טרור. התובע הכללי חידש גם את חקירת ההתקפות שהביאה להעמדה לדין את פעילי האחים המוסלמים שברחו, בינהם מחמד מורסי ואת אלה שהיו מעורבים באירגון ההתקפות וגם את פעילי חמאס שכמובן לא הגיעו למשפט. ביוני 2015  פירסם בית הדין הפלילי בקהיר את הכרעתו והטיל עונשי מות על מורסי וכמה מעמיתיו בתנועה ועל 72 מחבלי חמאס.

סיסי גם הורה לסגור את מעבר רפיח מחשש לניצולו למעבר מחבלים בשני הכיוונים והוא נפתח אחת לחודש לשלושה בימים בלבד להקלת הלחץ. מצרים אומנם הגיעה להסכמה עם הרשות הפלסטינית כי תקבל את הפיקוח על המעבר, אך חמאס מסרב ליישם את ההסכם מחשש כי יאבד את השליטה על היוצאים והבאים לרצועה. התחיל גם מאבק שיטתי במינהרות ובשנתיים האחרונות הרסו השלטונות כ- 3000 מינהרות ע”י פיצוצים ו/או הצפתם במי ים ובמי ביוב. כל זאת לא הצליח להרתיע את חמאס מלהפסיק את פעילותו בסיני המשמשת לו כצינור נשימה, אך המחייבת שת”פ עם המחבלים של המדינה האסלאמית. הגבול עם עזה הפך להיות גבול של מלחמה. הצבא המצרי אף שהרג מאות מחבלים של המדינה האסלאמית בצפון סיני אינו מצליח לחסל את הנגע. רצועת עזה משמשת כבסיס לוגיסטי למחבלי המדינה האסלאמית ובתמורה היא מסיעת לחמאס בהעברת נשק וכסף. בידוד הרצועה מצפון סיני היא מטרה אסטרטגית לגבי סיסי.

בתגובה אסרה מצרים על פעילותו של עז אלדין אל קאסם בשטחה ואחר כך הכריזה עליו כאירגון טרור. בהמשך נאסרה גם  פעילותו של אירגון חמאס כולו במצרים, דהיינו הענף המדיני של התנועה ובית דין הכריז עליו כאירגון טרור. ביוני 2015 ביטל בית דין אחר את ההחלטה בשל אי סמכותו של בית דין הקודם, אבל נשאר בעינו האיסור על פעילותו של חמאס במדינה.

ההאשמות האחרונות שהופנו לחמאס ע”י ישראל וע”י המצרים כי הוא משתף פעולה עם המדינה האסלאמית וההאשמה החד משמעית ע”י שר הפנים המצרי כי חמאס היה שותף לאחים המוסלמים בהתנקשות בחיו של התובע הכללי הגיעו איפוא על בסיס של יחסים מורעלים בין שני הצדדים הנמשכים שנים רבות.

האינטרס הסעודי

חמאס כדרכו הכחיש את ההאשמות ומשלחת מטעמו בראשות אבו מרזוק סגן יו”ר התנועה שיצאה לקהיר לדון בבעיה חזרה כלעומת שבאה לאחר שחמאס סרב להכיר בעובדות על מעורבותו ורק הסתפק באומרו כי ישתף פעולה בחקירה. נראה שמאחורי המאמץ להסדר בין חמאס למצרים נמצאת סעודיה. היא חוששת שהדרדרות היחסים בינהם תביא לחדירה מחודשת של איראן לעזה. חמאס שניזון מהברחות מאיראן נאלץ לסגור את משרדו בדמשק ולצמצם את יחסיו עם איראן על רקע המלחמה בסוריה. סגירת המינהרות ע”י המצרים הגבילה גם היא את הברחות הנשק והטילים. עם זאת לחמאס אין מקורות חלופיים ונראה שעז אלדין אל קאסם מעוניין לחדש הקשרים עם טהרן בעוד שהזרוע המדינית בראשות ח’אלד משעל הייתה רוצה הסדר עם סעודיה ומצרים. סעודיה אומנם הכריזה לפני שנה על האחים המוסלמים כאירגון טרור, כנראה בלחצה של מצרים, אך בו בזמן היא תומכת במיליציות סוניות קיצוניות הנאבקות במשטרו של אסד וחלקן קשורות באחים המוסלמים. בעקבות החלטתה להקים קואליציה סונית למאבק בטרור ובעיקר באיראן ובחיזבאללה היא מעוניינת להשכין שלום בין מרכיבי הקואליציה ולמצרים יש בהחלט חשיבות עליונה. יתכן שמצרים ביטלה את ההכרזה על חמאס כאירגון טרור בעקבות לחץ סעודי. בנוסף יש כאן גם אינדיקציה כי מצרים מעונינת לשמור על קשרי עבודה עם האירגון שהוא בעל חשיבות במערך הפלסטיני וגם להיות מסוגלת לתווך בעימותים שעוד יבואו עם ישראל.

עם זאת, בנסיבות הנוכחיות מעטים הסיכויים שחמאס ומצרים יגיעו להסדר. מטרותיהם מנוגדות לחלוטין. חמאס זקוק למרחב פעולה בסיני כדי להמשיך במלחמתו נגד ישראל, אבל הוא יכול לעשות זאת רק תוך הבנה עם המדינה האסלאמית הפועלת בשטח זה. מבחינתה של מצרים מדובר בבעיה בטחונית המאיימת על יציבותה ואין היא יכולה להסכים לפעילותו של חמאס.