הודעתו המפתיעה של הנשיא פוטין על הוצאת הכוחות הרוסיים מסוריה שופכת אור על זווית שלא דובר בה מספיק, והיא- חילוקי הדעות המעמיקים בין רוסיה לבין שותפיה בסוריה – אסד, האיראנים וחיזבאללה.
הדברים יצאו לאור כאשר רוסיה הביעה תמיכה מפתיעה בפתרון פדרטיבי לסוריה – ומשטר אסד דחה את הרעיון מיידית. אסד דחה את הפתרון הפדרטיבי גם בגלל אמנותו ארוכת השנים בפאן-ערביות, גם בגלל כבודו האישי, אבל בעיקר בגלל חששו כי רוסיה מצאה בכורדים בעלי ברית אלטרנטיביים. הוא גם ראה כיצד ארה"ב מחזרת אף היא אחר הכורדים, ונמלא חרדה.
האיראנים התחילו להבין כי הרוסים מונעים מהם את מימוש הקשת השיעית, וחיזבאללה התחיל לחשוש מהבנות ישראליות-רוסיות נגדו.
מה שהביא את רוסיה לקשר הדוק עם הכורדים היה הפלת המטוס הרוסי בחבל אסכנדרון התורכי. רוסיה מייד הזמינה משלחת כורדית סורית והעניקה להם מעמד מיוחד – ומכאן קצרה הדרך להכרה בפתרון הפדרטיבי לסוריה. ההכרה הרוסית בכורדים מיועדת בראש ובראשונה נגד תורכיה, ואכן הכורדים "קיבלו רוח גבית" והרחיבו את היקף הטרור שלהם בתורכיה.
רוסיה חוששת כי תורכיה תגיב על הטרור בתחומה במתן נשק שובר שיוויון למורדים הסונים נגד צבא רוסיה, ומכאן החלטתה לנסיגה.
מלכתחילה היא נגררה למעורבות בסוריה אחרי שהמורדים סיכנו את חבל העלווים – היכן שמצויים בסיסיה, וקרוב לוודאי שהיא תחזור להסתפק בהגנה עליהם.
מבחינת אסד זו בעיה- שכן לאחר גיבוש הברית עם הכורדים – הוא קצת מיותר, אבל הרוסים עדיין צריכים אותו כי הכורדים לא יכולים להגן על בסיסי הצי בים התיכון.