המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השבדית אינה ידועה באהדתה לישראל, אך צמד מנהיגיה הנוכחיים רה"מ סטפן לאבנס ושרת החוץ מרגט וולסטרום הפליאו לעשות ומנהלים מערכה עוינת שיטתית נגד ישראל.
הכרה במדינה הפלסטינית
המפלגה זכתה בבחירות בספטמבר 2014 וחזרה לשלטון אחרי העדרות קצרה. הודעתו הראשונה של רה"מ סטפן לאבנס אחרי הקמת ממשלתו הייתה על הכרה במדינה פלסטינית. הודעה זו היתה חריגה אפילו בנוף העויין של האיחוד האירופי שעדין לא אימץ מדיניות כה קיצונית נגד ישראל, וגרמה לגל של הכרות במדינה פלסטינית ע"י פרלמנטים של מדינות חשובות כמו אנגליה, צרפת ואחרות. אמנם ההחלטות הינן בלתי מחייבות, אך נגרם נזק מדיני לישראל. למרות זאת בשבדיה לא נכרה כל חרטה או מחשבה שניה וההתקפות על ישראל נמשכו כאילו היא היא האויב מספר אחד שלה וכאילו כל בעיותיה הכלכליות והחברתיות – שהן רבות – נמחקו בצל "האיום" שמהווה ישראל על מדינה שלווה זו.
ההכרה במדינה פלסטינית לא הייתה אלא המשך המדיניות העוינת לישראל של השמאל השבדי, אבל נועדה גם לקרב למפלגה עוד יותר את המיעוט המוסלמי הגדול – כ- 700 אלף איש – במטרה שמרכיביו יתמכו בה בבחירות הבאות. בחירות אלה היו אמורות להערך תוך מספר חודשים מאחר שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית זכתה רק ב-31.2% מן הקולות ולא הצליחה להקים אלא ממשלת מיעוט יחד עם מפלגת הירוקים – מפלגה רדיקלית עוינת לישראל. כל מאמצי בזמן כהונתי בשבדיה בתחילת שנות ה- 2000 להדבר עם מפלגה זו נפלו על אוזן אטומה. בסופו של דבר הבחירות המוקדמות בוטלו בהנחה שממשלה זו תשרוד(?) את תקופת כהונתה של ארבע השנים – מה שלא מנע ממנה להמשיך בגילויי עוינות לישראל ויחסי שתי המדינות נכנסו למעגל של עימותים.
התגובות לארועים בפאריס
בהגיבה לפיגועים בפאריס בנובמבר האחרון הצליחה שרת החוץ לקשר בין דאע"ש לבעיה הפלסטינית. היא הציגה את מחבלי דאע"ש כצעירים מתוסכלים בדומה, לדבריה, למחבלים הפלסטינים היוצאים לרצוח יהודים. ימים ספורים לאחר מכן בדיון שנערך בפרלמנט השבדי ב-4 בדצמבר בעניין גל הטרור הנוכחי המתבטא בדקירות ובדריסה בישראל אמרה אמרה שרת החוץ כי היא מגנה פעולות אלה, אך הוסיפה שהתשובה אינה צריכה להיות דומה, כי משמעותה הוצאות להורג מחוץ למערכת המשפט או חוסר פרופורציה במספר האנשים שנהרגים – יותר תוקפים מאשר מותקפים. דהיינו מרגוט וולסטרום הייתה שמחה אם היהודים המותקפים היו נהרגים במספרים יותר גדולים ואם כל אדם מותקף, יהיה זה ילד, אישה או זקן ואפילו חיל, היה מתמודד עם התוקף אחוז האמוק והמנפנף בסכין כדי להביאו למשפט. היינו רוצים לראות אם חס וחלילה גב' וולסטרום היתה מותקפת ע"י מחבל בסכין האם הייתה אומרת לו אדוני המחבל, אנא עצור, אני מבינה כי אתה מיואש, אקרא לשוטר, הוא יעצור אותך ותזכה למשפט הוגן.
במהלך הדיון חשפה השרה בורות מוחלטת לגבי המתרחש בישראל. השאלה היא האם אכן לא הייתה מודעת או התעלמה בכוונה מסרובם של הפלסטינים למו"מ עם ישראל ומההסתה החמורה המתנהלת נגד ישראל ע"י הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן עצמו, ע"י החמאס ובכל הרשתות החברתיות ובהן מאות דוגמאות והנחיות כיצד לדקור יהודים וקריאות להשמיד את ישראל. טענתה הייתה כי אבו מאזן אמר לה כי הוא מעוניין בשלום! ראש הממשלה לאבנס שיצא להגנתה הסתבך באומרו כי דקירות סכינים אינן טרור!
התגובה הישראלית
ההתקפות הנ"ל הביאו כמובן לתגובות דיפלומטיות ישראליות. מול ההכרה במדינה פלסטינית החזירה ישראל את שגרירה לתקופה קצרה. בתגובה להצהרות שהוזכרו הגיב רה"מ בחריפות. אך נראה כי קשה להתמודד עם עוינות שיטתית הנובעת מאידאולוגיה של שנאה רבת שנים בה לוקה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
מסורת של התנכלויות
במבט לאחור ניתן להבחין בקלות כי למעשיו של הצמד לאבנס – וולסטרום יש מסורת ארוכה. למפלגה שהם מיצגים כיום יש עבר עשיר בהתנכלות לישראל. השינוי לרעה במדינות שבדיה כלפי ישראל חל עם הגיעו של אולוף פלמה למנהיגות המפלגה בסוף שנות ה-60. במישור האידאולגי הוא העביר את שבדיה מהמחנה המערבי שתמך בארה"ב למה שהיה מכונה בשעתו "מחנה השלום" ותנועת הבלתי מזדהות שכירסמו במדיניות ארה"ב מול ברית המועצות. הוא תמך בגלוי בצפון וייטנאם ודרדר את יחסי ארצו עם ארה"ב. במקביל התרחק מישראל וגיבש מדיניות פרו ערבית. מדיניות זו התבטאה בנקיטת עמדות אנטי ישראליות באו"ם ובמוסדות האיחוד האירופי וגינויים לישראל מבלי להתחשב בתוקפנות הערבית ובמעשי הטרור שמעולם לא פסקו. יוזכר ששבדיה היתה המדינה האירופית הראשונה הראשונה שהזמינה את ערפאת לביקור רשמי. זכורים לי היטב הגינויים שהופנו לישראל במהלך האינתיפדה השניה. הפלסטינים פוצצו אוטובוסים ומסעדות והרגו מאות ישראלים וממשלת שבדיה בחרה לגנות את ישראל ואף להעניק את פרס זכויות האדם לחנן אשראווי הידועה בעויינותה הבלתי מתפשרת לישראל.
אין חדש איפוא בעמדתם של לאבנס-וולסטרום. אלא שכיום נמצאת שבדיה יותר ויותר תחת השפעה מוסלמית. נראה כי הגיעה למצב משברי ואינה מסוגלת לקלוט יותר את מאות אלפי המהגרים המוסלמים המדפקים על דלתה על רקע קבלת הפנים הנאה והנדיבה שלה זכו ב- 40 השנים האחרונות. רה"מ לאבנס אמר לאחרונה ששבדיה היתה נאיבית לגבי הסיכון של התקפה בשטחה וכי יש בשבדיה אזרחים שיש להם אהדה לרוצחי דאע"ש. לכן, הוא אמר, יוגברו אמצעי הביטחון וישונו חוקים אשר יאפשרו מעקב והאזנה של אזרחים ותחודש הביקורת בגבולת באופן זמני. נמסר אף כי יש כוונה, במידת הצורך, לסגור את הגשר מעל מיצר האורסונד המחבר את קופנהגן למלמה שנחשב לסמל של ארכיטקטורה מוצלחת וחופש תנועה באירופה. נודע גם כי אזלו התקציבים לקליטת מהגרים וכי יתכן שהממשלה תעלה את המיסים בשנה הבאה.
מקור ההתנכלויות הנוכחיות
כאן נשאלת השאלה האם המדיניות החדשה המאולצת של שבדיה מול המהגרים דחקה בצמד לאבנס-וולסטרום להגביר את העוינות לישראל כפיצוי לעולם המוסלמי? על כך נוסיף כי שבדיה מועמדת למושב לא קבוע של מועצת הביטחון לשנים 2017-18 וזקוקה לתמיכה של מדינות האסלאם! בהקשר זה ראוי להזכיר אפיזודה מעניינת בין שבדיה לסעודיה. בחודש מרס האחרון "העיזה" מרגוט וולסטאום לצאת מאדישותה כלפי מצב זכויות האדם בסעודיה ומתחה ביקורת על פסק דין חמור שניתן נגד הבלוגר הסעודי ראיף בדווי וגם על מערכת המשפט בסעודיה המבוססת על השריעה. בתגובה ביטלה סעודיה את הנאום המתוכנן של השרה השבדית בפני הליגה הערבית בנושא זכויות האדם שיש להניח שמדינות ערב לא היו מעוניינות בו. היא גם החזירה את שגרירה משטוקהולם, הפסיקה מתן אשרות לאנשי עסקים שבדים והצהירה כי דברי וולסטרום הם התערבות בענייניה הפנימיים ונוגדים את משפט הבינלאומי. מדינת האמירויות החזירה, גם היא, את שגרירה משבדיה. הליגה הערבית ואירגון מדינות האסלאם לשיתוף פעולה גינו, גם הם, את ההצהרות של השרה השבדית. גב' וולסטרום שנתקפה בבהלה פן יפגעו יחסי הסחר של שבדיה עם מדינות האסלאם, גייסה את מלך שבדיה, שאין לו שום קשר עם מלך סעודיה, לפרסם הצהרה פוליטית, שאסורה עליו בהתאם לחוקה, כי הוא "מודאג" מן העימות עם סעודיה. היא עצמה חשה לפלרמנט ובהצהרה ארוכה שיבחה את האסלאם ואת תרומתו להתפתחות האנושות ואת סעודיה כמדינה חשובה בקהילייה הבינלאומית.
כאן טמונה הבעיה: הערבים הם רבים, בעלי עוצמה פוליטית וכלכלית ונכונים לאיים בכל רגע ואילו ישראל היא מדינת היהודים היחידה עלי אדמות – נראה שכאן גם טמונה החוכמה הפוליטית של שבדיה הנאורה והיא אינה צריכה להתגאות בכך.
