שאלת הסטטוס קוו על הר הבית נפתחה מחדש, לא מעט בגלל חוסר תשומת לב של גורמים ישראליים, ועד כה הניסוחים המושמעים הם לטובת ישראל. בעקבות השיחות של מזכיר המדינה ג'ון קרי ברבת עמון, פורסמו הודעות שמשמעותן כי ישראל ירדן וארה"ב מכירות בסטטוס קוו שנקבע בשנת 1967, ושתי המדינות יעקבו אחר הנעשה על ההר וברחבת המסגדים באמצעות מצלמות.
פירוש הדבר כי ישראל וירדן הן האחראיות על הר הבית, כאשר ישראל אחראית על הביטחון, וירדן על ניהול מנהלת הווקף.
הבעיה היא שגורמים פלסטיניים רדיקלים הם השולטים ברחבה בפועל, כמו מפלגת תחריר, חמאס ותנועה האיסלאמית בישראל, וחותרים תחת מעמדם של ישראל, ירדן ואשף. מכאן, שיש חשש כי גורמים פלסטיניים אלה יחבלו במצלמות. סימן רע לבאות היה הניסיון של הווקף לשים מצלמות על דעת עצמו, ככל הנראה בגלל הטרור הפנימי המושלט על ההר בידי הגורמים הקיצוניים.
ההכרזות שפורסמו ברבת עמון לא מקובלות גם על הרשות הפלסטינית. היא תומכת בסטטוס קוו אבל מנסחת אותו אחרת. לגביה הסטטוס קוו הוא המצב מלפני 1967- כלומר: בלי שום נוכחות ישראלית על הר הבית, ובאחרונה היא מדברת על "הסטטוס קוו ההיסטורי"- כלומר: המצב בתקופה העות'מאנית שבה לא הורשה ליהודים לעלות על ההר, אלא רק להתפלל בכותל המערבי, שהיה מוגדר כרכוש ווקף, כלומר תפילה בחסות האיסלאם.
כעת מתברר גם כי ידיעות על תוכנית של ישראל- שלא הוכחה – לבטל את מעמדם של הפלסטינים בשכונות הקצה הביאו לידי ניסוח לטובתה. ארה"ב פירסמה הודעה המביעה דאגה מן הכוונה הזאת. פירוש הדבר, שהסטטוס קוו כולל גם את שלטונה של ישראל על כל המרחב של העיר המאוחדת.
יש להניח כי ירדן פנתה לארה"ב בעניין זה כי ויתור של ישראל על שכונות בירושלים תעביר אותם לרשות הפלסטינית, ותחזק את תביעת הפלסטינים על מזרח העיר כבירתם, כולל ריבונות שלהם על רחבת המסגדים במקום ירדן.
הגיע הזמן שישראל תפנים כי המצב הקיים בירושלים הוא הטוב ביותר מבחינתה, ומוטב לה לא לעורר "דובים ישנים", אלא לשמור עליו בדבקות.
