אירוע שעלולות להיות לו משמעויות מרחיקות לכת ארע בתל אביב בסוף השבוע, כאשר פועל בניין פלסטיני תקף חיילת בלב העיר. האירוע הזה נבדל מיתר האירועים בכך שפלסטיני שקיבל אישור לעבוד בישראל תקף בתוכה. הדבר מעמיד בסימן שאלה כמה הנחות יסוד שהנחו את מדיניות ישראל עד כה, ואם אכן העובדה היא שעובדים פלסטינים בישראל תוקפים את אזרחיה, הדבר מחייב עיון מחדש במכלול יחסי הכלכלה בין ישראל לרשות הפלסטינית ומצב הגבולות הפתוחים שנשמר במידה רבה חרף גדר ההפרדה.
הדבר מזכיר את "אינתיפאדת הסכינים" שקדמה לאינתיפאדה הגדולה, וגרמה להפסקת העבודה הפלסטינית בישראל, שהייתה מקור הפרנסה העיקרי של הפלסטינים עד אז, והחלפתם בעובדים זרים.
אין ספק כי עבודת הפלסטינים בישראל היא תופעה רצויה מכל הבחינות, ויש לעשות הכל לשמור עליה, אבל יש לקחת בחשבון שמה שאנו רואים כמצב חיובי, הפלסטינים רואים כעניין שלילי ופועלים להכשילו, כפי שעשו באינתיפאדת הסכינים.
במצב ההסתה נגד ישראל הפלסטינים באים לישראל עם הלכי רוח לוחמניים, ולא מעט מן השרפות הגדולות שחזינו בקיץ נבעו מכך.
המחווה הגדולה שישראל עשתה ברמדאן האחרון על מנת לשפר את האווירה, כאשר פתחה את גבולותיה לרווחה, זכתה להיענות גדולה, והמוני פלסטינים נהרו לחוף הים בתל אביב.
הרשות הפלסטינית לא קיבלה זאת בברכה כי חששה מאובדן שליטה. בכלל אש"ף תמיד היה נגד הקשר הכלכלי עם ישראל ופעל לחבל בו, וגם כעת אחת המטרות הראשיות של הרשות הפלסטינית היא לבטל את ההסכמים הכלכליים עם ישראל. הם רואים בהם השפלה.
כלומר: כאשר ישראל רוצה לקדם את המצב הכלכלי, ובכלל זה לאפשר לפלסטינים להתפרנס בישראל, הפלסטינים רואים בזה איום ויפעלו לחבל בו.
כבר היו דברים מעולם- מהפכת הסכינים הפסיקה את עבודת הפלסטינים בישראל, וכעת, אם לא יושם לזה קץ בהקדם—תהיה לכך תוצאה דומה.