עבור לתוכן העמוד
Menu

המשמעות המעשית של נאום אבו מאזן – אינתיפאדה

אבו מאזן, שמאויים בפומבי ע"י חמאס, הרואה בו ובאנשיו, אישים חסרי לגיטימיות לשלטונם והראויים להיות "מושלכים לפח הזבל של ההיסטוריה", מנסה לקטוף הישגים מדיניים באמצעות "ריצה קדימה" כדי לחמוק מהאיום מבית, וע"י איום בכאוס מדיני, שמשמעותו המעשית התדרדרות לעימות כולל בדפוסים של אינתיפאדה. יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), נשא נאום (30 בספטמבר) בפני העצרת הכללית של האו"ם, בו התווה את הדרך לקראת צעדים נוספים שבכוונתו לנקוט באופן חד צדדי […]

אבו מאזן, שמאויים בפומבי ע"י חמאס, הרואה בו ובאנשיו, אישים חסרי לגיטימיות לשלטונם והראויים להיות "מושלכים לפח הזבל של ההיסטוריה", מנסה לקטוף הישגים מדיניים באמצעות "ריצה קדימה" כדי לחמוק מהאיום מבית, וע"י איום בכאוס מדיני, שמשמעותו המעשית התדרדרות לעימות כולל בדפוסים של אינתיפאדה.

יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), נשא נאום (30 בספטמבר) בפני העצרת הכללית של האו"ם, בו התווה את הדרך לקראת צעדים נוספים שבכוונתו לנקוט באופן חד צדדי על מנת להביא למימוש הריבונות הפלסטינית בשטחי 67' ובמזרח ירושלים ללא הגעה להסכם שלום עם ישראל.

נאומו של אבו מאזן חשף את עמדות היסוד שלו, המשקפות תמיכה חד משמעית בטרור, גישה גזענית כלפי העם היהודי, שנאת שורשית לישראל וחתירה לחיסולה של מדינת ישראל. להלן הנקודות הבולטות בנאום:

שלילת הזיקה ההיסטורית והדתית של העם היהודי לארץ ישראל, וזכותם של יהודים לקיים פולחן דתי על הר הבית. "פלסטין היא ארץ הקדושה והשלום, מקום הולדת ישו שליח האהבה ומקום עלייתו לשמיים של מוחמד", אמר אבו מאזן ונמנע במפגיע, בדומה לנאומיו האחרים, מלציין כי הארץ קדושה גם לעם היהודי אשר תולדותיו שזורים בה מקדמת דנא.

אבו מאזן טען, כי ישראל חותרת "ליצור מציאות קיימת חדשה על פי מפתח של זמן [מתן אפשרות גם פולחן דתי של יהודים על הר הבית]… זו התוכנית אשר הממשלה הישראלית פועלת ליישם כשהיא מפרה את המצב הקיים מלפני 1967 ולאחריו, והיא מבצעת אפוא טעות גדולה, שכן אנו לא נסכים לכך, ועמנו הפלסטיני לא יסכים להוצאתה לפועל של התוכנית, אשר מציתה את רגשות הפלסטינים והמוסלמים בכל מקום… הדבר יהפוך את הסכסוך מפוליטי לדתי ויפוצץ את המצב בירושלים ובשאר האדמה הפלסטינית הכבושה". כלומר, על פי דברי אבו מאזן, הפלסטינים יתנגדו לאפשר ליהודים לקיים פולחן דתי בהר הבית.

עלילת דם נגד ישראל. אבו מאזן האשים את ישראל בטרור, בסיוע לטרור ובאי מיצוי הדין עם טרוריסטים. לדברי אבו מאזן: "הקיצונים… שרפו משפחה פלסטינית שלמה בכפר דומא בגדה המערבית… ואין זה הפשע הראשון, ולפניו הם שרפו ולאחר מכן רצחו את הילד הפלסטיני מוחמד אבו ח'דייר בירושלים, ואת הילד מוחמד אל-דורה בעזה, ואלפים לפניהם נהרגו בעזה ובגדה, ואנו עדיין זוכרים את טבח דיר יאסין, וכל אלה פשעים שעברו ללא עונש. עד מתי ישראל תישאר מעל לחוק הבינלאומי ולא תיתן דין וחשבון? עד מתי?"

עוד אמר אבו מאזן בעניין זה: "אנו לא נשיב על השנאה והאכזריות הישראלית ושל הכיבוש בדרך דומה, אלא אנו פועלים להפיץ את תרבות השלום ודו הקיום בין עמנו ובאזור… הדבר לא יתקיים עם המשך הכיבוש וההתנחלות, גדר ההפרדה הגזענית, שריפת בני אדם ומקומות תפילה ובתים, והרג צעירים, ילדים וטף, שריפת תוצרת חקלאית ומעצר ללא כתב אישום או משפט".

אבו מאזן משקר במצח נחושה. פעולות טרור בוצעו ע"י יהודים, ואולם אין הטרור זוכה לגיבוי כלשהו מגורמים רשמיים בישראל, אלא אדרבא מערכת אכיפת החוק חוקרת, מעמידה לדין ומענישה יהודים שהורשעו בעבירות של אלימות וטרור נגד פלסטינים. כך למשל, רוצחי הנער מוחמד אבו ח'דייר נעצרו והובאו לדין, והחשודים ברצח המשפחה הפלסטינית בדומא נעצרו במעצר מנהלי בהיעדר ראיות שניתן להגישם לבית המשפט.

תמיכה פלסטינית בטרור. אבו מאזן שאל בנאומו: "האם לא הגיע הזמן שאלפי האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל יראו את אור החירות ויחיו בקרב בני משפחותיהם?", ובשאלה זו הוא חשף את עמדתו האמיתית והעקבית התומכת בטרור. אלפי אסירים פלסטינים מרצים עונשי מאסר בישראל לאחר שהורשעו בעבירות של רצח יהודים, בסיוע לרצח יהודים או בניסיון לרצח יהודים. אחדים מהם היו אחראים לשילוח מחבלים מתאבדים ואחרים מחבלים מתאבדים שנתפסו טרם הצליחו לפוצץ עצמם במקומות הומים. הטרוריסטים הפלסטינים המרצים עונשי מאסר בישראל על עבירות טרור נימנים על כל הארגונים הפלסטיניים, ובהם גם שלוחות אל-קאעידה ודאעש. אבו מאזן דורש מישראל לשחרר את כל הטרוריסטים הפלסטיניים, וסבור שהם ראויים לזכות בחירות.

בניגוד לישראל, הרשות הפלסטינית מאדירה את פועלם של הטרוריסטים הפלסטינים "האסירים", מציגה אותם כ"גיבורים לאומיים", מעניקה להם סיוע כספי וסוציאלי לכל ימי חייהם ומחנכת את הדור הצעיר ללכת בדרכם.

אבו מאזן ציין עוד, כי "חוקי דיכוי כה רבים אישרו ממשלות ישראל ואלה הן הנחיות ממשלתיות רשמיות, והאחרונות שבהן הנחיות לירי כדורים חיים, מעצר והתעללות במפגינים פלסטינים הפועלים בדרכי שלום. לאן הדבר יגיע ולמה?"

גם בנקודה זו אבו מאזן חושף את עמדתו האמיתית בנוגע לטרור. הוא מכנה פעולות "בדרכי שלום" יידויי סלעים לעבר כלי רכב נוסעים באופן המסכן חיים, השלכת בקבוקי תעברה לתוך בתי יהודים כדי להציתם חיים, דקירת יהודים בסכין, דריסת יהודים בכלי רכב ועוד. ישראל לא קיבלה כל הנחיות "להתעלל" במפגינים פלסטינים אלא הנחתה את כוחות הביטחון להתאים את שיטות הפעולה לאיום העומד בפניהם, ובפרט כאשר מדובר בסכנת חיים.

תכנית השלבים לחיסולה של מדינת ישראל. אבו מאזן אמר, כי "עמי תולה תקוות במדינות של ארגון זה [האו"ם] כדי שיוכל לזכות בחירותו, עצמאותו וריבונותו, על מנת שיוכל לממש את יעדו ואת זכותו למדינה משלו בדומה לשאר העמים בעולם, וכן על מנת לפתור את בעיית הפליטים שלו בהתאם להחלטת האו"ם 194 ויוזמת השלום הערבית. האם זה הרבה?"

מתחת לחזות המתונה, שאבו מאזן מנסה לצייר לעצמו, נמצאת דמות אחרת של מנהיג פלסטיני התומך ללא סייג בטרור, והתובע ליישם את מה שהפלסטינים מכנים"זכות השיבה". הפרשנות הפלסטינית של "זכות השיבה" על פי החלטה 194 ויוזמת השלום הערבית, חד משמעית, והיא אושרה בחוק רשמי של הפרלמנט הפלסטיני, אשר קיבל את אישורו של אבו מאזן.

על פי "חוק זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים" משנת 2008:

"זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולרכושם ומתן פיצוי להם על הסבל שהיה מנת חלקם היא זכות יסודית ומקודשת שאינה נתונה למקח וממכר או להמרה ולא יחולו עליה הפעלת שיקול דעת [לשינוי משמעותה], פרשנות או משאל עם.

"זכות השיבה היא זכות טבעית אישית, קיבוצית, אזרחית, פוליטית העוברת מאב לבן ואינה מתבטלת עם חלוף הזמן או באמצעות חתימה על הסכם כלשהו, ולא ניתן לבטלה או לוותר על היבט כלשהו בה".

"אסור ליישב את הפליטים הפלסטינים או לעקור אותם [ממקומם] כחלופה לזכות השיבה".

"הפועל בניגוד להוראות חוק זה ייחשב כמבצע פשע בגידה חמור ויחולו עליו כל העונשים הפליליים והאזרחיים שנקבעו לפשע זה".

"הסותר הוראות חוק זה נחשב בטל ומבוטל, וכל חקיקה או הסכם שיגרע מזכות השיבה או עומד בסתירה להוראות חוק זה ייחשב בטל ומבוטל".

במילים אחרות, גם לאחר נסיגה ישראלית לגבולות 67' והקמת מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה, הסכסוך יישאר בעינו, ומדינת פלסטין תדרוש את "שיבת"מיליוני הפליטים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל. תביעת "השיבה" הפלסטינית משמעותה המעשית טרנספר של מיליוני יהודים ממקומות מגוריהם וחיסולה המעשי של מדינת ישראל.

דרישה להגנה בינלאומית על ארגוני הטרור הפלסטיניים. לדברי אבו מאזן: "לא ניתן להשלים עם המשך המצב הנוכחי… לא נסכים לפתרונות זמניים או למדינונות קטנות חצויות… נדרש למצוא מטריה בינלאומית שתפקח על סיום הכיבוש הזה בהתאם להחלטות הלגיטימיות הבינלאומית ועד אז אני דורש מהאו"ם, מהמזכיר הכלל, ונשיא העצרת הכללית, לספק מכאניזם של הגנה בינלאומית לעמנו הפלסטיני בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי. אנו מבקשים את הגנתכם, אנו מבקשים הגנה, אנו זקוקים להגנה בינלאומית, איננו יכולים להמשיך במצב הזה, שכן ההתקפות מגיעות מכל כיוון, אנו מבקשים, אנו זקוקים להגנה בינלאומית".

אבו מאזן לא הביע צער או חרטה על הטרור הפלסטיני הגואה בשטחים הנתונים תחת מרותו הישירה והמכוון כלפי יהודים. אבו מאזן לא מחה על שלטון הדיכוי והטרור של חמאס ברצועת עזה הפלסטינית, וגם לא על כוונת חמאס להפיל את משטרו באיו"ש בדרכים אלימות. הוא גם לא ציין, כי רק נוכחות ישראל באזורים מרכזיים באיו"ש היא זו שמאפשרת למעשה את קיום שלטונו. השליטה של אבו מאזן מוגבלת בלבד באיו"ש, ואינה קיימת הלכה למעשה ברצועת עזה. בקשה להגנה בינלאומית בנסיבות הנוכחיות היא למעשה בקשה שהקהילה הבינלאומית תחת הגנה וחסות לארגוני הטרור הפלסטיניים.

היערכות לעימות עתידי עם ישראל. בנאומו אמר אבו מאזן: "ממשלת ישראל מתעקשת להמשיך בדרך של הריסת פתרון שתי המדינות וקיבוע שני משטרים בשטח,משטר אפרטהייד בו המשמש כיום בשטחי מדינת פלסטין הכבושה כלפי הפלסטינים מצד אחד, ומשטר אחר שלו הטבות נרחבות למתנחלים הישראלים מצד שני…

"אנו מודיעים כי לא נוכל להמשיך לדבוק בהסכמים אלה וכי על ישראל לשאת באחריותה המלאה כשלטון כיבוש, משום שהמצב הקיים אינו יכול להימשך, והחלטות המועצה המרכזית הפלסטינית מחודש מרץ האחרון ברורות ומחייבות….

"מדינת פלסטין בגבולות ה-4 ביוני 1967 ובירתה ירושלים המזרחית היא מדינה תחת כיבוש… המצב הקיים אינו יכול להימשך ואנו נתחיל ביישום ההכרה בה בדרכי שלום ובאמצעים חוקיים כדי שהרשות הלאומית הפלסטינית תהיה גשר עבור העם הפלסטיני לכיבוש לעצמאות או שישראל תישא באחריות של הכיבוש, באחריותה המלאה".

אבו מאזן, שמאויים בפומבי ע"י חמאס, הרואה בו ובאנשיו, אישים חסרי לגיטימיות לשלטונם והראויים להיות "מושלכים לפח הזבל של ההיסטוריה", מנסה לקטוף הישגים מדיניים באמצעות "ריצה קדימה" כדי לחמוק מהאיום מבית, וע"י איום בכאוס מדיני, שמשמעותו המעשית התדרדרות לעימות כולל בדפוסים של אינתיפאדה.