עבור לתוכן העמוד
Menu

הממד הפוליטי של משבר הפליטים באירופה

אירופה ניצבת מול בעיית פליטים שנובעת מהדחקה רבת שנים של הבעיה. הפיתרון לבעיה נמצא מחוץ לגבולותיה

אירופה נמנעה מגיבוש אסטרטגיה לטיפול בפליטים

התקשורת הבינלאומית דנה במשבר הפליטים המציפים את אירופה במונחים הומניטרים ומותחת ביקורת על  המדינות המסרבות לקלותם ובונות גדרות לעצור את חדירתם. אין ספק שמול סבל של מאות אלפי אנשים מתבקשות אמפטיה ועזרה. אלא שהתקשורת, וכן מנהיגי אירופה, מהססים להכנס ללב הבעייה. הפליטים הנוהרים לאירופה מזה מספר שנים אינם בגדר הפתעה. הסיבות ידועות, אך אירופה נמנעה מלטפל בתופעה כנראה מתוך אמונה בלתי מציאותית כי היא לא תינזק והבעיות תבאנה על פתרונן במשך הזמן, ומספיק אם האו”ם יגיש סיוע ומעט פליטים יבלעו במרחבי אירופה. מחוסר גיבוש אסטרטגיה להתמודד עם הבעיה כאשר הייתה בממדים צנועים, נפרצו החומות וכמות הפליטים ההולכת וגדלה מאיימת על שלומה של אירופה ודרכי חייה. עכשיו זו בעיה פוליטית אקוטית הדורשת התייחסות מידית ואמיצה, אך ספק אם לאירופה הנחישות לניתוח יסודי של הסוגיה וליישום דרכי פעולה החורגים מן הממד ההומניטרי.

מזה שנים רבות מגיעים לאירופה אלה המכונים פליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון. אלה שני אזורים מוכי מלחמות ,אסונות טבע ורעב, כל זאת על רקע חוסר פיתוח כלכלי, עוני קיצוני, מחלות ואבטלה. אירופה העשירה והמטופחת הסובלת מנקיפות מצפון ביחס למדינות המזרח התכון והיבשת השחורה בהמשך לעברה הקולוניאלי עצמה עיניים, קלטה בשטחה בחמישים השנים האחרונות מיליוני פליטים וסייעה בקליטתם אף אם רובם לא היו פליטים אלא מבקשי עבודה שחתרו לשפר את חייהם אפילו אם הם נכנסו למדינות אירופה באופן בלתי חוקי. נכון גם כי מדינות אירופה סובלות משיעור ילודה נמוך כ- 1,6% בממוצע (יש צורך ב-שיעור ילודה של 2,11 כדי שהאוכלוסיה תמשיך לגדול), אוכלוסיותיהן נצטמצמו והיה להן צורך דחוף בידים עובדות כדי לקדם את פיתוחן הכלכלי בכל התחומים.

התעלמות מהבעיה מובילה לגידול בכוחן של מפלגות הימין

במדינות אירופה שוהים כיום כ-30 מיליון פליטים או מהגרים לסוגיהם בעיקר מוסלמים שרבים מהם אינם משתלבים בחברה ובכלכלה, שומרים על ייחודם התרבותי-דתי וחותרים במודע ובמוצהר ליישם האסלאם במדינות המארחות אותם. אלפי אנשים בערי אירופה עוזבים את מקומות מגוריהם כי אינם מסוגלים לחיות בשכונות בעלות ריכוז מוסלמי גבוה שם הם סובלים ממצוקה חברתית ואחוזי פשע גבוהים. התקשורת האירופית מתחמקת מלדון בבעיה ומסתירה בדרך את כלל את זהות מבצעי פשעים או מהומות ומכנה אותם “צעירים”. מפלגות הימין הקיצוני המצהירות על התנגדותן להגירה בממדים כה גדולים זוכות לאהדה ומספר תומכיהן גדל כפי שכבר קרה בבחירות לפרלמנטים בשבדיה ובצרפת. נראה שהתמיכה במפלגות אלה תמשיך להתרחב כל עוד המפלגות הקלאסיות בימין ובשמאל לא תשכלנה להפשיל שרוולים ולהתמודד עם הבעיה.

הגל האחרון של הפליטים חידד את הבעיה

במספר מדינות כגון דנמרק נחקקו חוקים לצמצום קליטת המהגרים, אך הלחץ של האסונות באפריקה ובמזרח התיכון מניע את התושבים במקומות אלה לברוח ולחפש מקום מבטחים וללא ספק אירופה היא הפתרון הטוב מבחינתם. מחנות הפליטים בירדן, טורקיה ולבנון מלאים ויושביהן הבינו, כי אם הם יגיעו למדינות אירופה הם לא יגורשו חזרה למדינותיהם. במדינות כגון שבדיה הפכה קליטת ה”פליטים” לאידאולוגיה. היא מקבלת כמעט ללא הבחנה כל פליט המגיע אליה מן המזרח התיכון. מנהיגיה מסבירים לציבור כי קליטת המהגרים חיונית לשבדיה וכי בעתיד הם יהיו אלה שימשיכו בפיתוח המדינה. בשבדיה מקבל המהגר סל קליטה נדיב – מגורים, תשלום חודשי לתקופה ארוכה והשתלבות באולפן ללימוד השפה. נוצרו בשבדיה אזורים שבהן המשטרה מהססת להכנס ואחוזי הפשע בעיקר, אונס של שבדיות לבנות, גדלו ב- 1500% בשנים האחרונות, אך התקשורת והממשלה מדחיקות את הבעיות. בבתי ספר רבים ברחבי אירופה הפסיקו ללמד פילוספיה והשמיטו מתוכנית הלימודים את הוראת השואה בשל התנגדות של תלמידים מוסלמים וגם הורידו בשר חזיר מתפריט התלמידים. בבתי הסוהר באירופה בדרך כלל רוב האסירים הם מוסלמים והם אינם חוששים לנהל מערכת הטפה להמרת הדת של האסירים בני דתות אחרות. על אף כל זאת מדינות אירופה עדין לא גיבשו מדינות מתאימה. הגל האחרון של הפליטים חידד את הבעיה ובימים האחרונים החלו בכל זאת להישמע קולות כי יש לפתור את הבעיה היכן שנוצרו הסיבות להגירה – במיוחד במזרח התיכון. נשאלת גם השאלה מדוע מדינות ערב העשירות כגון סעודיה ומדינות המפרץ אינן מקבלות בשטחן את הפליטים שהרי על רקע השפה והדת הם יכולים להקלט בקלות. אלא שראשי מדינות אלה מודעים לכך שמיליוני פליטים במדינותיהם יהוו בסיס לחתירה נגדן ולהפיכת השלטון.

געגועים לקדאפי

אפילו אם מנהיגי אירופה אינם מודים בגלוי הם בהחלט מודעים לכך כי מדינותיהם מאוימות ע”י גל הפליטים שילך ויגדל אם לא ימצא פיתרון חד משמעי בקרוב. נראה שכיום האירופים מתחרטים על שפעלו להפלתו של מנהיג לוב, מעמר קדאפי, שהסכים לפרק את המתקנים ליצירת נשק גרעיני, הפך לבן ברית של המערב ועצר את הגירת האפריקאים לאירופה.

שני האזורים שמהם מגיעים הפליטים לאירופה אינם זרים לה. הם קרובים אליה גיאוגרפית והיא הייתה מעורבת שם רבות באמצעת הקולוניזציה – באפריקה ממחצית המאה ה-19 ובמזרח התיכון מאז מלחמת העולם הראשונה. במחצית המאה העשרים התפטרה אירופה ממושבותיה. היא אומנם המשיכה להעניק להן סיוע כספי וטכני, אך העדיפה להתרחק מן הסכסוכים והמלחמות. אלא שאלה החריפו בשנים האחרונות במיוחד עם עלייתו של האסלאם הרדיקלי. במזרח התיכון פועל דאע”ש לפרק את מדינות הלאום הערביות, עיראק וסוריה שהוקמו ע”י אירופה אחרי מלחמת עולם הראשונה ובמקביל מתקיים סכסוך חמור בין איראן השיעית, השואפת להטיל את מרותה על כל מדינות האזור, לבין המדינות הסוניות בראשות מצרים וערב הסעודית. באפריקה גברו השחיתות, חוסר הפיתוח הכלכלי ומלחמות וסכסוכים על בסיס אתני ודתי כאשר האסלאם הרדיקלי נוכח גם כן במלוא עוצמתו כמו בסודאן, בקניה, בניג’ריה, בחוף השנהב  ובמאלי.

חוסר מעורבות אירופית באפריקה ובמזה”ת הובילו את המלחמות לפתחה

היה ברור לכל בר בי רב ובודאי היה צריך להיות ידוע למנהיגי אירופה שחוסר פיתוח ומלחמות באזורים אלה בעוצמות כה גדולות ולאורך זמן, בסופו של דבר, יגיעו גם לפיתחן. למרות זאת אירופה התעלמה מן המתרחש. היא לחלוטין לא הייתה נוכחת במזרח התיכון מאז מלחמת סואץ ב- 1956 והשאירה את הטיפול לארה”ב. ברם זו האחרונה שינתה כיוון תחת הנהגתו של אובמה ומשכה ידה מן האזור והעניקה את הבכורה דווקא לאיראן הקיצונית תוך שהיא בוגדת בבני בריתה המסורתיים, מצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ. אירופה נשארה איפוא ללא מנוף של השפעה ולא נותר לה אלא אלא לספוג את התוצאות בדמותם של המהגרים. נוכחותה היחידה של אירופה באזור התבטאה במדיניות פרו פלסטינית ובלחץ בלחץ פוליטי כלכלי בוטה על ישראל כאילו מדינה זו הייתה לב הבעיה באזור. עתה היא משלמת על צרות ראייתה.

הפיתרון עבור האירופים איננו נמצא באירופה

מנהיגי אירופה במבוכה, אין להם מדיניות בנושא והם רבים בינהם על הפתרון שאינם יודעים או רוצים לדעת את טיבו. הקנצרית מרקל גילתה אמפתיה והצהירה כי גרמניה תקלוט 800 אלף פליטים. מאידך בדרום אירופה, לשם מגיעים הפליטים בתחילת דרכם, התחילו לבנות גדרות. לא הגדרות ולא האמפתיה של גרמניה או שבדיה תפתור את הבעיה. בכל מקרה קליטתם באירופה רק תגביר את מספרם ואת ההתנגדות בציבור לקליטתם. הפתרון, אם בכלל, נמצא במקומות שם נוצרות הסיבות לתנודדת העמים הגדולה. במזרח התיכון, המדינות השכנות לסוריה ועיראק כגון ירדן, סוריה וטורקיה לא תוכלנה לקלוט יותר הרבה פליטים, אלא במחיר פגיעה ביציבותן הפוליטית והכלכלית מה שיחריף את המצב באזור. נראה, כי הפתרון מצוי בספירות שאירופה רוצה להתעלם מהם. עליה לשנס את מותניה, להתערב בנעשה במזרח התיכון ולשלוח כוחות צבא לסוריה ויחד עם ארה”ב, החייבת לשנות את מדיניותה, ובשיתוף עם תורכיה, להקים אזורים מוגנים בסוריה עצמה. רק שם בשטח עצמו יכולה הבעייה לקבל תחילתה של תשובה. אומנם דרך פעולה זה רחוק ואף נוגד את המחשבה האירופית המבוססת על פתרון סיכסוכים בדיפלומטיה ומו”מ בלבד, אך הגיע הזמן שבאירופה יבינו שאמצעים אלה אינם מתאימים למזרח התיכון. יש גם לשנות את התייחסות לבעייה באפריקה. יתכן ששת”פ הדוק עם מנהיגי אפריקה הבכירים וקידום תוכניות פיתוח בקנה מידה גדול יכול להפחית את ההגירה שרובה למטרות עבודה. הגירת הכוחות הצעירים מאפריקה לאירופה מחלישה את כוחם של האפריקאים לבצע מהפך חברתי כלכלי ביבשת השחורה. מכל מקום נראה שעבר הזמן שאירופה יכולה להסתגר בעושרה ולהתעלם מהצונאמי האפריקאי ומזרח התיכוני שכבר הגיע לחופיה.