עבור לתוכן העמוד
Menu

א-סיסי מציג את משנתו בפני עולם אדיש

השבוע הצליח נשיא מצרים עבד פתאח אלסיסי להסב את תשומת ליבה של התקשורת העולמית, אבל לרגע קצר בלבד, למצרים ולראייה המצרית על המתרחש באזור. היה זה מבצע לא פשוט ערב פתיחת העצרת הכללית של האו”ם ה- 70. ההלם באירופה מול גל הפליטים וכאשר העולם עסוק, בעיקר, במצבה של סוריה על רקע הצבת כוחות צבא רוסיים […]

השבוע הצליח נשיא מצרים עבד פתאח אלסיסי להסב את תשומת ליבה של התקשורת העולמית, אבל לרגע קצר בלבד, למצרים ולראייה המצרית על המתרחש באזור. היה זה מבצע לא פשוט ערב פתיחת העצרת הכללית של האו”ם ה- 70. ההלם באירופה מול גל הפליטים וכאשר העולם עסוק, בעיקר, במצבה של סוריה על רקע הצבת כוחות צבא רוסיים בשטחה בעוד ארה”ב מתרכזת ביישום ההסכם הגרעיני עם איראן והעלאתה למעמד של מעצמה אזורית ומתענגת על נאומו ההומני של האפיפיור פרנציסקוס המתעלם מגורלם של הנוצרים הנשחטים במזרח התיכון.

הצורך בקואליציה רחבה מול הטרור האיסלאמי

בראיון נרחב לסוכנות הידיעות AP ב-27 בפטמבר, חזר סיסי והדגיש, כפי שעשה זאת פעמים רבות בעבר כי יש צורך בשיתוף פעולה אזורי מקיף בין מדינות ערב והמערב כדי להביס את הטרור המתגבר התוקף את מצרים ואשר כבר הצליח לפורר מספר מדינות. מחשבתו מתבהרת במהירות כאשר מבט חטוף מגלה כי מול המדינה האסלאמית הפועלת בסוריה ועיראק קיימת קואליציה רופפת ערבית – מערבית המסתפקת בהפצצות מן האויר שאינן מצליחות לעצור את התפשטותה. מול לוב שהתפרקה לשלושה מחוזות, שתי ממשלות ואין ספור מיליציות המחדירות מחבלים ונשק למצרים ולשאר מדינות האזור, פועל נציג של האו”ם המנהל מו”מ להגיע לפשרה, אך לשוא. בתימן מול המורדים החות’ים הפרו- איראנים הקימה סעודיה קואליציה יחד עם מדינות המפרץ ומצרים אך ללא ארה”ב שאינה רוצה חס וחלילה להלחם במיליצה פרו איראנית וכל זאת בהצלחה חלקית בלבד.

בנסיבות אלה התעקשותו של סיסי להקמת קואליציה רחבה שתבנה אסטרטגיה מקיפה מול הטרור האסלאמי היא ברורה מאליו, אלא שלמרות חומרת המצב מדינות האזור והמעצמות פועלות ע”פ ראייה צרה של אינטרסים רגעיים תוך התעלמות מן התמונה הגדולה. כיצד ניתן להסביר אחרת את הבריחה של ארה”ב מכל המתרחש באזור, במקביל להתעצמותה של איראן השיעית מול כל המדינות הסוניות המהוות כ-85% מן המוסלמים והאדישות של אירופה שקיבלה השבוע ביטוי מגוחך: אחרי שנתיים של לוחמה אוירית חסרת תוצאות אפקטיביות נגד דעא”ש הסכימה צרפת סוף סוף שמטוסיה יצטרפו להפצצות בסוריה.

אנו עומדים איפוא בפני מספר בלתי ברור של קואליציות הפועלות באופן שונה בעיראק, בסוריה ובתימן ללא שום תיאום. לוב למעשה נעזבה לנפשה ונציג האו”ם הפועל שם נועד כנראה להרגיע את מצפון המערב. באשר למצרים הנאבקת בטרור רצחני בסיני ועל גדות הנילוס – המערב אדיש לחלוטין.

התוצאה של פעולה כה מבולבלת היא כאמור העצמת כוחם של איראן וחיזבאללה ויצירת נוכחות רוסית מאיימת במזרח התיכון. על רקע זה ובעיקבות טראומת גל הפליטים שמכה באירופה ושסופו אינו נראה לעין, התחיל להסתמן, בשבוע האחרון, שינוי אסטרטגי בחשיבת המערב, שעיקרו, כי אירופה אינה יכולה להשאר אדישה לקטסטרופות המתרחשות במזרח התיכון, ושהים התיכון אינו מהווה מכשול בפני המיליונים הסובלים באזור זה. עלתה גם המחשבה בדבר פיתרון פוליטי בסוריה וכי אסד שגרם להריגתם של 250 אלף איש בארצו, יהיה בכל זאת חלק מן הפתרון. אומנם אובמה והולנד הודיעו בנאומיהם כי לא יסכימו להשארותו של אסד בשלטון אך נראה כי פתרון פוליטי בתמיכתן של רוסיה ואיראן לא יוכל להתבצע מבלי שאסד יהיה חלק ממנו לפחות בתקופת מעבר.

הצורך בחיזוק מצרים

בהקשר זה הזכיר סיסי את הצורך לחזק את מצרים כאשר הוא כורך זאת עם היחסים עם ארה”ב שהוא מכנה כ”משתפרים” תוך הדגשה כי הם “אסטרטגים ויציבים” – ביטויים מכובסים שאינם מסתירים את אכזבתו מאובמה שהשעה את הסיוע הצבאי לארצו. זאת דווקא כאשר היא הייתה זקוקה לו יותר מתמיד במאבק נגד מחבלי אנצאר בית אל מקדס שנשבעו אמונים למדינה האסלאמית. אומנם הסיוע הצבאי חודש לפני חודשיים, אך אובמה ממשיך עדין להפנות לסיסי כתף קרה ואינו מספק לו את הציוד והייעוץ הדרושים למלחמת גרילה במדבריות והרי צפון סיני. גם האימונים המשותפים של צבא ארה”ב עם מצרים ומספר מדינות ערביות נוספות במסגרת “כוכב זוהר” עדין לא חודשו בעוד הבית הלבן מוסיף לקיים יחסי קירבה עם האחים המוסלמים, אוייביו המושבעים של סיסי, שסולקו השלטון בהמשך להתקוממות עממית בתמיכת הצבא ואשר מנהלים מאבק עיקש לשבירת היציבות במצרים.

הצורך בפתרון ל’בעיה הפלסטינית’

נקודה חשובה נוספת בראיון של סיסי היא קריאתו להגברת המאמצים לפתרון הבעיה הפלסטינית, אשר לדבריו יכול לשנות את האזור ולהביא להרחבתו של הסכם השלום עם מצרים למדינות נוספות. נראה שכאן מדובר בפניה למדינות ערב הפרגמטיות סעודיה, מדינות המפרץ ואפילו מרוקו, שהן בעלות ברית של מצרים – וגם מאחורי הקלעים בעלי ברית של ישראל במאבק נגד איראן, – להפעיל לחצים על הפלסטינים לחדש את המו”מ עם ישראל ללא תנאים מוקדמים עקרים ולהגיע לפשרה עימה. אלה הם דברים חיוביים בהחלט ורה”מ נתניהו מיהר לשבח על כך את סיסי ולחדש את קריאתו לאבו מאזן המו”מ לפתוח במו”מ.

סיסי העלה על הפרק בראיונו ל- AP ,בצורה הברורה ביותר, את הבעיות המרכזיות של האזור דרך הפרספקטיבה המצרית במטרה כנראה לרמוז כי מצרים היא עדין הגדולה והחשובה במדינות ערב וכי נפילתה בידי האסלאם הרדיקלי עשוייה להיות הרת עולם לא רק למזרח התיכון אלא גם לאירופה הקרובה ותגיע גם לארה”ב. ללא מצרים יציבה התוהו ובוהו באזור יהיה לחלוטין בלתי נשלט. היש מי שמאזין לדברים אלה? ספק רב.

 

למחרת בנאומו בעצרת הכללית חזר סיסי על דבריו והרחיבם, אך היה זה בשעה מאוחרת בערב ודבריו נבלעו בפרשנויות המפותלות על נאומיהם של אובמה ופוטין שלא הציעו שום פתרון אלא הגבירו את מבוכת העולם לגבי המשבר הסורי והמאבק באסלאם הרדיקלי. נראה כי המעצמות חזרו להסתגר בראייתן הצרה והאינטרסנטית תוך שהן ממשיכות להתעלם מן הפיל הנמצא בחדר.

יש להניח שסיסי חזר לקהיר מאוכזב וגם תמה על אדישותו ואטימותו של מה שמכונה העולם הנאור.