עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים של סיסי במרוץ נגד הזמן

מצרים של סיסי נלחמת על חייה והזמן אינו עובד לטובתו של נשיא מצרים. יהיה עליו להתאמץ מאוד כדי לדכא את הטרור האסלאמי ולהביא בהקדם את כלכלתה של מדינתו לצמיחה מינימלית שתבטיח העלאה הדרגתית ברמת החיים ותאפשר יציבות פוליטית. סיסי משקיע את כל מרצו בהתמודדות עם בעיות אלה. הוא מודע לכך שזמנו קצוב – מספר שנים […]

מצרים של סיסי נלחמת על חייה והזמן אינו עובד לטובתו של נשיא מצרים. יהיה עליו להתאמץ מאוד כדי לדכא את הטרור האסלאמי ולהביא בהקדם את כלכלתה של מדינתו לצמיחה מינימלית שתבטיח העלאה הדרגתית ברמת החיים ותאפשר יציבות פוליטית. סיסי משקיע את כל מרצו בהתמודדות עם בעיות אלה. הוא מודע לכך שזמנו קצוב – מספר שנים בודדות – שכן אם יכשל עלולה מצרים להדרדר למצב של אנרכיה העלול לסחוף עימו את כל המזרח התיכון וגם לפגוע בביטחונה של ישראל.

המאבק בטרור בסיני וברחבי מצרים

בשלב זה למרות מאמץ ראוי של הצבא המצרי, הטרור האסלאמי בסיני לא הוכרע וגם נוסף אליו האיום של איראן על השיט בים האדום באמצעות המיליציה השיעית הזיידית התימנית המוכרת כמיליציה החות’ית – על שם מנהיגה הראשון חוסיין באדר אלדין אלחות’י – המנסה להשתלט על תימן.

בסיני, לעיתים יותר מדי תכופות, אנו שומעים על התקפות של מחבלי אנצאר בית אלמקדס – שנשבעו אמונים למדינה האסלאמית – על מתקנים של מערכת הביטחון ועל תשתיות חיוניות הגורמות לאבדות בנפש. הפעולה האחרונה התרחשה אתמול 14 באפריל כאשר הותקפה אחת מתחנות המשטרה המרכזיות של אל עריש  ובחילופי האש נפגע מפקד המשטרה קצין בדרגת סגן אלוף. התוקפים הצליחו לברוח. אומנם לכוחות הביטחון יש הישגים חשובים וגם הם מדווחים לעיתים קרובות על פגיעות מוצלחות במחבלים. נראה שהצליחו להרוג ולעצור מאות רבות – ואולי יותר מאלף – וגם להרוס מוקדי התכנסות ואימונים. הצבא המצרי מפעיל עכשיו את כל עוצמתו הכוללת בין השאר מטוסי אפ 16 ומסוקי אפאצ’י שארה”ב הסכימה לספק לאחרונה לאחר שביטלה את השעיית הסיוע הצבאי למצרים. אותה השעייה שיזם אובמה אשר ראה בהדחת מורסי והאחים המוסלמים מן השלטון “פגיעה בדמוקרטיה”.

בשלב זה ניתן לומר כי קיים תיקו בשטח. הצבא המצרי מצליח להגביל את פעילות הטרור לאזור צפון סיני אלעריש – שייח’ זואיד – רפיח ומונע את התפשטותו לדרום מצרים – אזור שרם אלשייח’, ולעבר תעלת סואץ שהם מוקדי כלכלה וביטחון מן המעלה הראשונה ופגיעה בהם תגרום לנזק אדיר בכלכלה ובמוראל האוכלוסיה.

פעולות טרור מתבצעות גם בקהיר ובמחוזות ברחבי מצרים. מפעם לפעם אנו שומעים על הפעלת מטענים הגורמים להרוגים ופצועים. יש גם תקיפות על תשתיות ובעיקר עמודי מתח גבוה. הפעולות מתבצעות כנראה ע”י מחבלים של אנצאר בית אלמקדס ואירגון המתקרא חיילי מצרים ופעילים של האחים המוסלמים שכמה מהם כבר נעצרו. נראה שיש קשר בין כל אותם גורמים. זאת בנוסף להפגנות נגד השלטון שהאחים ממשיכים לקיים למרות שאינם מצליחם לגייס תומכים רבים.

סיסי מודע למגבלות שבמלחמה נגד הטרור האסלאמי החוצה גבולות ולכן ביקש מארה”ב להרחיב את פעילות הקואליציה שהקימה למלחמה בדאע”ש בעיראק ובסוריה למאבק כללי בטרור האסלאמי בכל האזור, אך נתקל בסירובו של אובמה. אובמה מתעלם מן הממד הבין-אזורי והבינלאומי של הטרור האסלאמי. אנצאר בית אלמקדס הביע כאמור את נאמנותו למדינה האסלאמית וזו מפעילה את השפעתה לשיגור מחבלים וכלי נשק מלוב לסיני. המשמעות היא כי לאנצאר בית אלמקדס יש מקור בלתי נדלה של מחבלים הממלאים את מקומם של אלה שהצבא המצרי הורג ועוצר. הגבול בין מצרים ללוב עובר במדבריות והרים לאורך 1200 ק”מ ואין אפשרות לאטמו לחלוטין. אין ספק שיש צורך באמצעים רבים נוספים כדי לטפל בטרור במצרים, מה עוד שרצועת עזה מהווה בסיס לוגיסטי חשוב למחבלים ומשמשת כמרכז נוח לעריכת אימונים, ייצור וניסוי כלי נשק וגם מקום מפלט בשעת הצורך.

סיסי עושה ככל שאפשר כדי לנתק את רצועת עזה מסיני. פעילות חמאס במצרים נאסרה ע”י בית דין בקהיר ולאחרונה בית דין אחר הכריז על חמאס כאירגון טרור, אך הממשל עירער על כך בהתחשב בהיבט הפלסטיני. מעבר רפיח נמצא תחת פיקוח הדוק של השלטונות ונפתח רק במשורה. נחסמו קרוב לאלפיים מינהרות הברחה והוקם אזור חיץ בין הרצועה לסיני ברוחב ק”מ ולאחרונה מדובר על הרחבתו לחמישה ק”מ. אלפי אנשים פונו מבתיהם. הם אומנם פוצו, אך אירגוני זכויות האדם מחו כהרגלם. אבל ביטחונה של מצרים ויציבותה חשובים יותר. לאחרונה אף פורסם צו נשיאותי המאיים במאסר עולם על חופרי המנהרות.

האיום האיראני

כאן לא מסתיימות בעיותיו של סיסי. המאמץ של המיליציה החות’ית להשתלט על תימן מטריד מאד את נשיא מצרים וגם את ערב הסעודית ומדינות המפרץ. שהרי החות’ים אינם אלא עושי דבריה של איראן שהתמחתה בקידום השפעתה באזור באמצעות הפעלת גופים פרה-צבאיים כגון חיזבאללה בלבנון והמיליציות השיעיות בעיראק. במידת הצורך היא אף מפעילה ישירות את משמרות המהפכה ובעיקר את כוח אלקודס בראשותו של קאסם אל חוסייני כפי שראינו בעיראק ובסוריה. במקרה שלפנינו ההשתלטות על תימן היא בעלת משמעות כפולה – איום ישיר על סעודיה ע”י איגופה מדרום וגם איום על מצרים ע”י השגת שליטה על הכניסה לים אדום ושיתוק אפשרי של תעלת סואץ.

אלה הן הסיבות שהביאו מצד אחד את סיסי לקרוא להקמת כוח התערבות בינערבי ומאידך את סעודיה להקים קואליציה נגד החות’ים בתימן כאשר אלה התחילו במאמץ להשתלט על עדן השוכנת בכניסה לבאב אלמנדב. פיסגת הליגה הערבית אישרה במושבה האחרון בשרם אלשייח’ את הקמת הכוח הבינערבי. אלא שהיו הסתיגויות רבות. לבנון הודיעה כי לא תרשה שום פגיעה בריבונותה כמו גם עיראק ובינתים רק חלק ממדינות המפרץ וירדן מוכנות להשתתף בכוח זה הלכה למעשה. מפקדי צבאותיהן ייתכנסו בשבוע הבא לדון בנושא, אחרי מפגש ראשוני שהתקיים עם סיסי לפני מספר ימים בקהיר. הבעיה היא שמרבית המשטרים במדינות ערב חוששים לסבך את צבאן בפעולות קרקעיות במדינות שכנות. הצבא במדינות ערב משמש יותר כמגן השלטון מאשר לעימות עם השכנים ופעולה כושלת או הסתבכות מחוץ לגבולות המדינה יכולה לגרום לנפילת השלטון ע”י אופוזיצייה פנימית או הפיכה. יחד עם זאת על רקע אדישות המערב מול הטרור האסלאמי – סוני ו/או שיעי – לא נותר לסיסי ובני בריתו במפרץ אלא לנסות לפעול לבדם.

מצרים של סיסי נמצאת איפוא במצוקה ביטחונית לא קלה, ולא נראה כי יש לה פתרון מלא בעתיד הנראה לעין. לכל היותר יוכל סיסי להמשיך לצמצם את הטרור מצפון סיני מבלי לחסלו וגם להכיל את התפשטות איראן לים האדום, אך זו תמשיך את חתרנותה במזרח התיכון בכל דרך אפשרית. מכל פנים מדובר בעימות שימשך כנראה שנים לא מעטות ותוצאותיו אינן ידועות.

האתגר הכלכלי

על רקע האיומים הביטחונים נפגעה גם יכולתו של סיסי להתמקד בפיתוח הכלכלי שאותו הוא רואה כיעד ראשון במעלה. ללא צמיחה כלכלית ברת קיימא תחלש מצרים והטרור ינצל את אכזבת ההמונים להתחזקותו. סיסי יודע שהוא עומד בפני בעיות חמורות ביותר. מצרים המונה כיום 90 מיליון תושבים מתרבה בקצב של מיליון איש כל שישה חודשים ותמנה 100 מיליון אנשים ב-2025. ספק רב אם תוכל לספק עבודה וליזום צמיחה כלכלית בתנאים אלה.

סיסי עושה מאמצי על  כדי להגיע לפיתוח כלכלי מינימלי שיגבר על שיעור הילודה. זו משימה מורכבת בהתחשב לא רק בשיעור הילודה אלא גם בעוני המקיף כ-50% של האוכלוסיה, אבטלה גדולה, שיעור בערות של יותר מ-30%, מחלות כרוניות המקיפות כ-10-12% מן האוכלוסיה, שחיתות שורשית ובירוקרטיה מסובכת. סיסי פועל אומנם להפחתת שיעור הילודה אך ספק אם יזכה לשת”פ מלא של חכמי האסלאם שאינם ששים לתמוך בסוגיה הנוגדת לדעתם את עקרונות האסלאם.

סיסי כינס וועידה בינלאומית למען מצרים שהתקימה בחודש שעבר בשרם אלשייח’ בה השתתפו  70 מדינות ויותר מאלף חברות בינלאומיות. הוא הצליח לגייס הבטחות  להשקעות בעשרות מיליארדים דולרים. הוא יזם הקמת תוכניות כלכלה ענקיות כגון כריית תעלה המקבילה בחלקה לתעלת סואץ כדי לאפשר תנועת אוניות שוטפת בשני הכיוונים וכך להכפיל את הכנסות המדינה מדמי המעבר. בתחום התעלה גם יוקמו אזורי תעשייה ותיירות גדולים. יש גם תוכנית לסלול 3000 ק”מ של דרכים מודרניות ולהקים בירה אדמיניסטרטיבית מזרחית לקהיר בהשקעה של 45 מיליארד דולר כדי להוריד את העומס הבלתי אפשרי על קהיר ההיסטורית ולאפשר את פיתוחה למגורים ולתיירות. סיסי ביטל 80% מהסובסידיות לאנרגיה ובכך שחרר תקציבים למטרות חינוך ותשתיות. הוא גם מנסה לארגן מחדש את תחום האנרגיה שהוזנח בתקופת מובארק ובמיוחד להגדיל את ההשקעות להפקת גז וגם לייבא בין השאר מישראל.

השאלה הגדולה היא כמה מן התוכניות יצאו מן הכוח אל הפועל. האם ישיג סיסי מקורות מימון מבנות בריתו במפרץ שכבר עזרו לו רבות וממדינות המערב המתמהמהות? והאם העם המצרי ימתין בסבלנות לתוצאות למרות העוני והסבל? אלה שאלות שאין להן תשובות בינתיים. וכל זאת בצל האיומים של הטרור האסלאמי ואיראן החותרים לפגוע ביציבותה של המדינה.

המישור הדתי והפוליטי

יתרה מכך, סיסי החליט לפעול גם במישור הדתי – חינוכי וקרא כמה פעמים, כולל בנאום באלאזהר, למהפכה דתית ולטיהור האסלאם מן הממד הקיצוני שדבק בו לאורך קיומו. הוא כבר הינחה את משרד החינוך להוציא מספרי הלימוד בבתי הספר העממים והתיכוניים את הקטעים המשבחים את הג’יהאד ואת היחס העויין והמתנשא לבני הדתות האחרות.

לסיסי גם צפוי מבחן חשוב בנושא הבחירות לפרלמנט. הם היו אמורים להתקיים בסוף מרס האחרון אך נדחו על רקע ליקויים בחוק הבחירות אם כי נראה שהסיבה האמיתית הייתה שהזירה הפוליטית מפוצלת כל כך שסיסי לא הצליח ליזום הקמת גוש פוליטי שיבטיח את ניצחונו בבחירות מול האחים המוסלמים ושאר הקיצונים האסלאמים הפועלים לחזור לשלטון תוך ניצול מצב זה באמצעות הבוחר התמים.

החיפוש אחר בעלי ברית

ארה”ב והאיחוד האירופי עדין מסתכלות בחשד על סיסי ועוד לא השלימו עם הדחתו של מורסי. הם גם בודקים את מצב זכויות האדם במצרים בזכוכית מגדלת – מה שהם לא עושים בערב הסעודית, באיראן ובשאר מדינות ערב. סיסי המרגיש את עצמו קרוב למערב על רקע השתלמותו בארה”ב ושהיה רוצה לשתף פעולה עם ארה”ב ואירופה שם מצויים ההשקעות הגדולות והטכנולוגיה נאלץ לפנות למחוזות אחרים. הוא ביקר בסין וברוסיה וזו האחרונה הבטיחה לו הקמת כור אטומי לחשמל והתחייבה להשקיע בתוכניות תעשיה ואף לספק לו נשק. הוא רכש 21 מטוסי ראפאל בצרפת במימון צרפתי מלא לאחר שארה”ב השעתה את הסיוע הצבאי שלה. לאחרונה אומנם אובמה הודיע על ביטול ההשעיה, אך חזר והדגיש כי יעקוב מקרוב אחרי מצב זכויות האדם במצרים – מה שמעמיד את סיסי במצב של חוסר בהירות.

סיסי מבין היטב שהוא לבדו. הוא כבר אינו מצפה להבנה וסיוע מן המערב וחותר יחד עם מדינות המפרץ להקים מערך התנגדות מול האסאלם הקיצוני הסוני והשיעי. הוא גם ער לחולשתן של מדינות ערב החוששות יותר למשטריהן מאשר לסכנות מבחוץ, אבל לא נותרה הברירה אלא לסמוך על עצמו ולהמשיך קדימה בתקוה שיצליח לפחות להעלות את מצרים על דרך הפיתוח ולעכב את התפשטות האסלאם הקיצוני. סיסי נלחם נגד הזמן ההולך וכלה.