ההתערבות הגסה של מנהיג הדרוזים בלבנון, ווליד ג'ונבלאט, בבחירות בישראל, וקריאתו לדרוזים הישראלים להגדיר עצמם כ"פלסטינים" נדחתה מייד בידי הדרוזים הישראלים עצמם. יחד עם זאת, דברי ג'ונבלאט מחייבים הסבר, וממחישים שוב כי ישראל נגררת בעל כורחה, לטוב או לרע, לתוך המשבר הכפול של סוריה ולבנון, ועליה לנקוט עמדה.
עד לא מזמן נקט גו'נבלאט עמדה מאוד נחרצת נגד חיזבאללה והמעורבות הישנה של סוריה בלבנון, אבל ההתפתחויות האחרונות משנות את האיזונים הישנים ומחייבות את הדרוזים לנקוט עמדה חדשה. לדרוזים בלבנון ובסוריה נשקפת סכנה קיומית בדמותם של תנועות החליפות הסוניות החדשות, דאעש ונוסרה, אשר כבשו חלק נרחב גם בצפון לבנון. מכיוון שאלה תנועות של ג'נוסייד, למיעוטים בלבנון – דרוזים, נוצרים ושיעים, יש סכנת חיסול פיסי אמיתי.
כשם שבסוריה העוצמה הצבאית של העלווים בדמותו של מה שהיה פעם צבא סוריה שומרת על המיעוטים ככל האפשר, הרי שבלבנון העוצמה הצבאית של חיזבאללה היא ההגנה האמינה ביותר למיעוטים מפני "המונגולים החדשים" – כפי שהם קוראים לתנועות החליפות החדשות.
מכאן, שדווקא איראן והקשת השיעית נתפסת בעיני המיעוטים העומדים מול סכנת הכחדה כמשענת יחידה.
לישראל יש בעיה מיוחדת מכיוון שמצד אחד הדרוזים הישראלים השתלבו בחברה ובכוחות הביטחון, אבל בסוריה הדעה הרווחת היא שהיא תומכת דווקא בנוסרה, האוייבת הראשית של הדרוזים בסוריה. יש גם מהלך חשוב של התנערות נוצרים ישראלים מן הפלסטיניות, ולכן תמיכה בלתי מאוזנת לכאורה בנוסרה, הנתפסת בעיניהם כסכנה קיומית, עלולה לחזור לישראל כבומרנג.
הקשר הטוב עם הסורים שמעבר לגבול הוא הישג שיש להתברך בו, אבל על ישראל לדעת כי מהלך טקטי טוב שאין עמו איזונים כלפי המיעוטים האחרים במכלול אסטרטגי, כולל הדרוזים, עלול לגרום לבעיות בתוך ישראל.
ג'ונבלאט אמר את מה שאמר כי חשב שעל ידי כך ימצא חיבור אסטרטגי עם חיזבאללה. בסופו של דבר לא לאורך זמן תוכל ישראל לחמוק מהחלטות אסטרטגיות לגבי סוריה.
