על תנועת האחים המוסלמים, ובכלל זה חמאס, עובר כעת משבר עמוק. זאת בעקבות היד הקשה של ממשלת מצרים על מרכז התנועה במצרים, המקרין על כל המרחב הערבי. בירדן למשל, חל פילוג למעשה סביב השאלה האם להירשם כאירגון ירדני- מעשה שעד כה האחים המוסלמים נמנעו מלעשותו למרות שהיו פעילים באופן עמוק בחיים הפוליטיים בירדן. משמעות הרישום כאגודה ירדנית הוא התנתקות מן הרעיון של החליפות האיסלאמית וההסתפקות בהגדרה של האחים כאירגון ירדני שתחומי פעילותו מצומצמים לירדן ולא פרושים על המרחב כולו.
נציג הרביעייה הבינלאומית, טוני בלייר, ביקר באחרונה בעזה כדי להציע לחמאס באופן עקיף את אותה מתכונת- הגדרה כתנועת שחרור פלסטינית, ולא תנועת אחים מוסלמים החותרת לחליפות. תנועת החמאס דחתה פנייה זאת, ואפילו בגסות, ויש לשים לב כי גם בירדן, הפלסטיני המאם סעיד עמד בראש המתנגדים לרישום התנועה כתנועה ירדנית.
ובכל זאת, יש לשים לב לכמה צעדים מצד חמאס המעדיפים את האינטרס הפלסטיני על פני המאבק הגלובלי. צעדים כמו הקשבה לפתרונות בעיות המים והחשמל בקשר עם ישראל, שעד כה חמאס דחתה אותם. אפשר לומר בוודאות שלא שינוי אידאולוגי עומד מאחורי הדברים אלא כניעה למציאות הקשה שחמאס עצמו גרר את עזה לתוכה, אבל גם לצורכי המציאות עשויה להיות משמעות לטווח ארוך.