ב־2009 התבקשתי על ידי אוניברסיטת ברנדייס להתעמת עם השופט ריצ'רד גולדסטון, בעקבות הדו"ח החריף שהוציאה הוועדה בראשותו מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם, שחקרה את מבצע "עופרת יצוקה". במהלך הדיון, אחד הסטודנטים בקהל שאל את גולדסטון לגבי תקפות הדו"ח שלו, מאחר שחברי הוועדה שלו החלו לגנות את ישראל עוד בטרם החלו לאסוף ראיות.
גולדסטון לא התבלבל וגם לא נראה נבוך. להפתעתי, הוא הודה כי אם הוועדה שלו היתה גוף בעל מעמד משפטי, אותם חברים היו נאלצים לפסול את עצמם. אולם הוועדה שלו היתה, לדבריו, "ועדה לגילוי עובדות" ותו לא. "אם זה היה בית משפט אמיתי, אזי לא היינו מצליחים להוכיח דבר", התוודה לימים גם בראיון לעיתון היהודי־אמריקני "פורוורד".
התפטרותו של וויליאם שאבס מראשות הוועדה לחקירת מבצע "צוק איתן" חושפת שוב את אחד הפגמים המהותיים של מועצת זכויות האדם של האו"ם. היא גם מוכיחה שהעמדה של ממשלת ישראל, שסירבה לשתף פעולה עם שאבס בגלל ההטיה האנטי־ישראלית שלו, היתה נכונה ומוצדקת. יש נקודה אחת שחשוב להבהיר לגבי הוועדות האלו, של כל אבירי זכויות האדם וגיבורי החוק הבינלאומי – מדובר בגופים פוליטיים לכל דבר ועניין, כלי נוסף במלחמה נגד ישראל.
הוועדות האלו מייצרות כותרות, שקובעות כי ישראל הפרה את המשפט הבינלאומי וכי לכאורה חיילי צה"ל ביצעו פשעי מלחמה. אנשי ועדת הבדיקה של האו"ם מתחילים לאסוף מידע זמן רב אחרי שהאירועים התרחשו. זירות ההתרחשות זוהמו וסודרו מחדש, כפי שקרה בחקירת "עופרת יצוקה". הם מראיינים עדים שחוששים מתגובת חמאס, וזאת ללא חקירה נגדית כמקובל בהליך משפטי נורמטיבי. בקיצור, הם מתנהלים בצורה דומה יותר לבית דין שדה מאשר לבית משפט אמיתי.
אין להתפלא על כך שהאו"ם יכול היה למנות את שאבס לעמוד בראש הוועדה לחקירת "צוק איתן" אף על פי שהוא שימש בעבר יועץ של אש"ף והירבה לתקוף את ישראל. האמת הקשה והכואבת היא כי הליך בירור העובדות על ידי האו"ם פגום מיסודו ומוטה. הוועדות האלו נהנות מהילה של חוקיות, מפזרות הצהרות מתחסדות על החוק ההומניטרי, אבל למעשה הן גופים פוליטיים הפועלים לקדם את הדה־לגיטימציה של ישראל.
מחקר שביצענו במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שייצא לאור בקרוב, מראה כיצד עובדת תעשיית הסילופים של הפלשתינים ובעלי בריתם. הוכחנו, שוב ושוב, כיצד ישראל עשתה ועושה מאמצים כבירים, ששום צבא בהיסטוריה האנושית לא נקט, כדי למנוע עד כמה שאפשר פגיעה בחפים מפשע וכיצד חמאס מנצל את הרגישות הישראלית לחוק הבינלאומי וגורם לגידול במספר הנפגעים האזרחים שלו. עבודות ועדות החקירה של האו"ם לוקות במקרים רבים ברשלנות ובמגמתיות.
התפטרותו המבורכת של שאבס, שמסמלת הצלחה גדולה לדיפלומטיה הישראלית, חייבת להביא כעת לביטול ועדת החקירה כולה. זהו איתות ברור לוועדה לזכויות האדם של האו"ם – גוף שעוסק בישראל יותר מאשר בצפון קוריאה, סוריה, סודאן ואיראן גם יחד – יש גבול לסילוף האמת ולניגוח ישראל בזירה הבינלאומית.
המאמר התפרסם לראשונה בישראל היום