עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים ומדינות המפרץ במאבק נגד הטרור האסלאמי

אינטרס משותף: מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ נלחמות האסלאם הקיצוני המתפשט מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ חוברות יחד להיאבק באסלאם הקיצוני ההולך ומתפשט במזרח התיכון ובצפון אפריקה. מצרים מתעמתת עם האחים המוסלמים ונלחמת באירגוני הג’יהאד, החותרים לשבור את יציבותה ולמנוע מאל-סיסי לקדם את כלכלתה. ערב הסעודית וארצות המפרץ זקוקות למצרים בעימות מול איראן ונגד דאעש ודומיו. המחבלים […]

אינטרס משותף: מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ נלחמות האסלאם הקיצוני המתפשט

מצרים, סעודיה ומדינות המפרץ חוברות יחד להיאבק באסלאם הקיצוני ההולך ומתפשט במזרח התיכון ובצפון אפריקה. מצרים מתעמתת עם האחים המוסלמים ונלחמת באירגוני הג’יהאד, החותרים לשבור את יציבותה ולמנוע מאל-סיסי לקדם את כלכלתה. ערב הסעודית וארצות המפרץ זקוקות למצרים בעימות מול איראן ונגד דאעש ודומיו. המחבלים של דאעש השולטים בין השאר על חלק ממערב עיראק, נמצאים רק כמה מאות ק”מ מהגבול הסעודי, לשם כבר החישו השלטונות תגבורות בחודשים האחרונים. מדובר כאן באיום מידי וקיומי הדורש ערנות ומוכנות. סעודיה והאמירויות משתתפות בקואליציה האמריקאית, אך חוששות לשגר את צבאותיהן לעיראק מאחר שאינם מוכנים למשימות של לוחמת גרילה ולוחמה אורבנית הרחק מגבולותיהן.

איום אסטרטגי נוסף נובע מאיראן. ח’ומייני, מיד עם הגיעו לשלטון ב-1979, הודיע כי מטרתו הראשונה היא לחסל את המשטר הסעודי ולהקים במפרץ שלטון שיעי. ממשיכו, חמינאי, חותר לאותו יעד. זו הסיבה המרכזית להתעקשותה של איראן ליצור נשק גרעיני, שיבטיח את שליטתה האבסלוטית במפרץ ובמזרח התיכון כולו. איראן תומכת גם בשבט החות’י, שבט שיעי קיצוני בתימן, שבחודשים האחרונים הצליח לכבוש חלקים של המדינה כולל את הבירה צנעא ואת עיר הנמל חודידה על שפת הים האדום. כך, נוצר איום איראני על החוף המערבי של סעודיה ואיום על מצרים והכניסה לתעלת סואץ.

יש איפוא לסעודיה ולמדינות המפרץ אינטרס משותף עם מצרים, כאשר זו האחרונה מצידה זקוקה לתמיכתן במאבק נגד האחים המוסלמים, חמאס ואירגוני הג’יהאד בסיני, הנתמכים פיננסית על ידי קטאר והמוזנים בנשק ומחבלים הן מעזה והן מלוב וסודאן. מצרים גם אסירת תודה לסעודיה ומדינות המפרץ על הסיוע הפיננסי שהן מושיטות לה בתקופה בה היא מנסה לשקם את כלכלתה הרעועה.

קטאר: נקודת התורפה של מדינות המפרץ

האינטרס המשותף של מצרים, ערב הסעודית וארצות המפרץ הביא ליצירתה מחדש של חזית דה-פקטו של מדינות ערביות פרגמטיות מול הטרור האסלאמי הסוני והשיעי, שפעלה בזמן מובארק בתמיכתה של ארה”ב, כאשר ישראל נמצאה מאחורי הקלעים. המשימה הראשונה של חזית זו הייתה לנטרל את מדיניותה ההרסנית של קטאר, שהיא אמנם חברה במועצה לשיתוף פעולה של מדינות המפרץ, אך נבדלת מהן בתמיכתה באירגונים אסלאמיים קיצונים כגון אלה הנלחמים בלוב ובסוריה, וגם באחים המוסלמים ובחמאס. קטאר היא נקודת התורפה של מדינות המפרץ. היא אף מקיימת יחסי ידידות עם איראן.

במהלך השנה האחרונה בעקבות הדחתו של מורסי ותמיכת קטאר באחים המוסלמים גדלה המתיחות בין שני הצדדים. סעודיה, בחריין, האמירויות ומצרים החזירו את שגריריהן מדוחא לאות מחאה, אך זו התעלמה. קטאר קשורה לאחים המוסלמים עוד משנות ה-50, והם אשר תרמו לפיתוחה התרבותי והדתי במחצית השנייה של המאה ה-20. בהקשר זה נזכיר את יוסף קרדאווי, בכיר המטיפים של האחים המוסלמים, שהשתקע בקטאר עוד ב-1954 והפועל בשיטתיות להפצת תורתם. הוא הקים את האיחוד העולמי של חכמי הסונה, שאינו אלא ארגון חזית של האחים המוסלמים, כמו גם את האגודה למחקר והלכה, הפועלת מדבלין והמספקת יעוץ דתי למיעוטים המוסלמים באירופה ברוח האחים המוסלמים. ערוץ אלג’זירה נמצא גם הוא תחת השפעת האחים, ומיד לאחר הקמתו ב-1996 פתח במערכת הסתה נגד מדינות ערב תחת צוות ניהול של האחים המוסלמים.

לאחר הדחתו של מורסי התמקד הערוץ בהסתה פרועה נגד מצרים – מה שגרם לעיוות תדמיתה בעולם הערבי.

על רקע זה הפעילה סעודיה לחצים קשים על קטאר לשנות את דרכה. אלא שקטאר התעקשה להמשיך בדרכה, תוך שהיא בטוחה בתמיכת המערב, על רקע השקעותיה הרבות במדינות אירופה, וגם נשענת על ארה”ב המחזיקה בשטחה בסיסי צבא גדולים. שליט כוויית, שנקרא להתערב ולתווך בין הצדדים, הצליח להביא להסכמה, שפרטיה עדין אינם ברורים. שגרירי סעודיה, בחריין ומדינת האמירויות הוחזרו לדוחא (השגריר של מצרים לא הוחזר), והתאפשר קיום פסגה מן המניין של מנהיגי המועצה לשיתוף פעולה של המפרץ בדוחא בתחילת דצמבר. בהודעה משותפת אחרי הפסגה נאמר כי כל החברות ובכללן קטאר מכירות בתפקידה המרכזי של מצרים בעולם הערבי ויעשו הכל כדי לתמוך במפת הדרכים על פי תוכניתו של אל-סיסי למען יציבותה ושגשוגה.

בהתאם לדיווחים שונים התחייבה קטאר להפסיק את תמיכתה באחים המוסלמים ובחמאס וגם את ההסתה בערוץ אלג’זירה, ולסייע כלכלית למצרים כמו שאר מדינות המפרץ.

מצרים הגיבה בברכה, אך באיפוק והיא ממתינה לראות את התוצאות המעשיות. בינתיים, הפסיקה קטאר את ההסתה באלג’זירה נגד מצרים והודיעה כי היא סוגרת את הערוץ שהיה מכונה “ישיר ממצרים”. לפני מספר חודשים נעצר הצוות של ערוץ זה (ביניהם עיתונאי אוסטרלי), ששידר מקהיר, נשפט על הסתה ונידון לתקופות מעצר ארוכות, למרות מחאות אירגוני זכויות האדם. מניחים כי מצרים תשחררם בקרוב, יתכן כבר ביום ה’ השבוע, כאשר בית הדין ידון בערעורם.

למצרים יש מספר קריטריונים לגבי הפיוס עם דוחא בנוסף להפסקת ההסתה. באותה החשיבות, אם לא יותר, נמצאים גם התמיכה של קטאר באחים המוסלמים, בחמאס ובמיליציות המוסלמיות הפועלות בלוב, משם קיימת כאמור זליגה של מחבלים ונשק לסיני ועזה. מצרים רוצה גם לראות את קטאר מתרחקת מטורקיה העויינת את משטרו של אל-סיסי והמשמשת כמרכז פעולה לאחים המוסלמים ולחמאס. כביטוי לרצון טוב וכדי להוכיח את כוונותיה הטובות מבקשת מצרים שקטאר תתמוך בה כלכלית, כפי שעושות סעודיה ומדינות המפרץ, והיא שוקלת להזמינה לוועידה הכלכלית למען מצרים, שתתקיים ככל הנראה במחצית מרץ הקרוב בשארם אל-שייח’.

החלטותיה של קטאר, מלבד הפסקת ההסתה עדין לא קיבלו ביטוי ברור בשטח. עם זאת, על פי דיווחים שונים נראה כי כמה ממנהיגי האחים המוסלמים, שברחו לאחרונה ממצרים וקבעו את מושבם בדוחא, כבר עזבו לטורקיה, כנראה לאחר שהבינו כי בכך הם מקלים על קטאר המארחת אותם. למרות זאת, לא נראה שיגורש מקטאר הגרעין הוותיק של האחים, הכולל את קרדאווי ומקורביו. קיימת גם ציפיה לדעת האם תרחיק קטאר משטחה את ח’אלד משעל, ראש החמאס, המנהל את פעולות הטרור של אירגונו מדוחא, לאחר שבחר לעזוב את דמשק על רקע מלחמת האזרחים. כמו כן, לא ברור האם קטאר הפסיקה את המימון ושיגור הנשק למיליציות האסלאמיות בלוב וסוריה.

לגבי יחסי קטאר עם טורקיה הדברים אף הסתבכו. ראש ממשלת טורקיה, אחמד דאוד אוגלו הודיע השבוע כי ארצו תתפייס עם מצרים רק אם ישוחרר מורסי מכלאו, יופסקו המעצרים על רקע פוליטי ויקוימו בחירות דמוקרטיות (מהלכים המזכירים דווקא את ההתנהגות של משטרו של ארדואן). בתנאים אלה המשך היחסים הקרובים של קטאר עם טורקיה אינו מנבא טובות.

בינתים נתקיימו מספר מפגשים הראויים לציון. אל-סיסי נועד בקהיר עם שליח של השייח’ תמים בן חמד, שליט קטאר, יחד עם נציג סעודי בכיר, וראש המודיעין הקטארי הגיע לקהיר לשיחה עם עמיתו המצרי. עם זאת, נראה כי לא יושרו כל ההדורים וממתינים למפגש מסכם של אל-סיסי עם תמים בריאד בחסות סעודית, אשר יחתום אולי את הפיוס. אלא שמפגש זה תלוי במגעים המתקימים מאחורי הקלעים.

החזית הפרגמטית המחודשת של מצרים וסעודיה עומדת בפני אתגרים הרבה יותר מורכבים מאשר בעבר. הנסיבות נשתנו. לוב, עיראק וסוריה – דיקטטורות ערביות לאומניות – כשלו לחלוטין בפיתוח מדינותיהן ואינן קיימות עוד כמדינות בעלות שלטון מרכזי. ההתרסקות של לוב וסוריה הן תוצאה של מה שהיה פעם מכונה “האביב הערבי”. התפרקותה של עיראק נובעת מהתערבותה הכושלת של ארה”ב במדינה זו והמלכת השיעים על הסונים. אולם, החשוב הוא שכל פעם שמתרחש משבר פוליטי חמור במדינה ערבית האסלאם הקיצוני ממלא את החלל. עכשיו, אחרי שנים רבות של הפעלת טרור, הצליח האסלאם הקיצוני לכבוש נתחי שטח גדולים בעיראק ובסוריה ולהקים מדינה אסלאמית פנטית המאיימת על שאר המדינות באזור. גם מצרים כמעט שנפלה לתוך תהום זו כאשר אפשרה לאחים המוסלמים להגיע לשלטון, אך התעשתה ברגע האחרון וסלקה אותם.

מצרים מנסה להרחיב את החזית מול האסלאם הקיצוני

אל-סיסי מנסה להרחיב את החזית. הוא תומך ומסייע לממשלה הלגיטימית של לוב (שנאלצה לעזוב את טריפולי ולהתיישב בטוברוק, לא הרחק מהגבול עם מצרים), בראשותו של עבדאללה אלת’יני, במאבקה מול המיליציות האסלאמיות. הוא גם עושה מאמצים לצרף את אלג’יריה וסודאן, שגם הן מאויימות על ידי לוב ומחבלי דאעש.

במקביל ממשיך אל-סיסי לעמול ככל יכולתו לקידום הכלכלה המצרית. הוא מודע לכך שכאן טמונה הצלחתו. רק אם תתקדם מצרים לפיתוח כלכלי בר קיימא יורחק הסיכון כי תיפול מחדש בידי האחים המוסלמים והאירגונים הקיצונים. אל-סיסי התחיל לטפל בבעיות המבניות הבעייתיות של הכלכלה המצרית. הוא קיצץ בעשרות אחוזים את הסובסידיות למוצרי אנרגיה, יזם הקמת תוכניות ענק כגון תעלת סואץ מקבילה, אזורי תעשיה מסחר ותיירות, הכשרת מיליון פדאן לחקלאות, סלילת אלפי ק”מ של דרכים חדשות ועוד – אבל הוא זקוק לסיוע.

סוכנות “פיטש רייטינגס” העלתה את הסיווג של המערכת הפיננסית המצרית מ-B“” ל- “B” . הגרעון התקציבי עומד עדיין על כ-10%, אך הוא נמצא במגמת ירידה מתונה. הצפי הוא שהתל”ג במצרים יצמח מ- 2.1% ב-2013 ל-4.7% ב-2016. אלה חדשות טובות יחסית, אך צריך לזכור כי רמת החיים לרוב תושבי מצרים היא עדיין נמוכה מאד. הציבור אינו מרוצה מהורדת הסובסידיות והעלאת המחירים, אך נראה כי הוא מבין את גודל הבעייה והסיכונים. בחודש מרץ תקיים מצרים ועידה כלכלית גדולה האמורה למשוך השקעות וטכנולוגיה, שכל כך חסרים למצרים, ואליה הוזמנו 1,200 חברות בינלאומיות.

אל-סיסי מהמר על כל הקופה. הוא חייב להצליח. המערב בינתיים ממשיך בהסתייגותו ואינו מגלה כלפיו אמפתיה. בצר לו פנה אל-סיסי לרוסיה וגם לסין, שם ביקר לפני שבוע. הוא חתם עם מדינות אלה על שורת הסכמים כלכלכים חשובים, אך הוא יודע כי פיתוחה של מצרים תלוי יותר במערב, שם נמצאים המשקיעים הגדולים והטכנולוגיה. אל-סיסי גם אינו רוצה לחזור לתקופת נאצר ולהיות תלוי במדינות דיקטטוריות כגון רוסיה או סין. הוא גם זקוק לעזרת ארה”ב כדי לקדם ערכים דמוקרטיים מול הקיצוניות האסלאמית, והיא עדיין קיימת.

מצרים, הגדולה במדינות ערב במזרח התיכון, עדיין שומרת על מינימום של ערכים דמוקרטים ונאבקת באסלאם הקיצוני. הקמת חזית עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ היא כנראה הדרך היחידה של ריכוז כוחות פרגמטים ערבים מול הכוחות האסלאמיים הקיצוניים ההולכים ומתגברים באזור.