הפסקת האש עם חמאס קרסה, אבל המשלחת הפלסטינית נשארה בקהיר ופירוש
הדבר הוא שאף על פי שמשלחת ישראל נטשה את השיחות המגעים להפסקת אש לא נפסקו. אין
מספיק מידע על מנת להעריך את הסיכויים, אבל את הקשיים כבר ניתן להעריך…
החמאס מוכיח שהוא המייצג האמיתי של עזה
ראשית -חמאס. חמאס הצליח להוכיח כי הוא יכול להגיע להסכם הפסקת אש
זמני, וגם לחדש את האש- כלומר: הוא זה ששולט בעזה. הוא גם הוכיח שלמרות שהוא רק
חלק ממשלחת פלסטינית רחבה בהנהגת פתח' – הרי שהחמאס הוא זה אשר מכתיב את התנאים
למשלחת הרחבה, ועל הפתח ליישר איתו קו.
במילים אחרות, חמאס הוכיח כי לתקוות שאבו מאזן יחזור לעזה, אין על מה
להתבסס. מכאן, שכל סיכוי ריאלי להגיע להסדרת היחסים בין ישראל לעזה חייב להסתמך על
הנחת היסוד כי חמאס ימשיך לשלוט בעזה גם אחרי המשבר.
מצרים עומדת על שלה בעניין מעבר רפיח
מצרים מצדה החדירה את התובנה כי לא תסכים לשנות את מעמדו של מעבר
רפיח ממעבר לצרכים הומניטאריים למעבר גבול מוסדר, ואם החמאס קיווה להכריח את מצרים
לפתוח את המעבר, הנחת היסוד בעזה צריכה להפנים שהדבר לא יקרה.מכאן נובעת ההתמקדות
של חמאס בהקמת נמל ים בעזה, ולא מעבר רפיח.
סוגיית הנמל – תורכיה מחפשת דריסת רגל
להתמקדות בנמל יש גם סיבה נוספת: מעורבותה העמוקה של תורכיה במשבר
עזה. תורכיה רוצה אחיזה בעזה, ונמל ים בשליטתה כקרש קפיצה לחידוש האימפריה
העות'מאנית. ישראל ומצרים מאוחדות בהתנגדותן הן לעצם רעיון הנמל, והן למעורבות
התורכית בעזה.
מעורבות איראן פוחתת
ההתמקדות של חמאס בנמל הים במקום מעבר רפיח מבשרת גם שינוי בעמדת
איראן כלפי חמאס. סיני שימשה כעורף הלוגיסטי של הברחות הנשק מאיראן. הסבב הזה בין
ישראל לחמאס לא מובן בטהראן בכלל. האתרים האיראניים בערבית מצניעים את הידיעות
מעזה. מכאן שחשיבות מעבר רפיח פחתה לעומת הצורך בנמל ים יפנה צפונה – אל תורכיה.
הבעיה כרגע היא שהממשל של הנשיא אובאמה כבר רמז שיתמוך בהקמת נמל ים
בעזה, ומכיוון שקשריו המיוחדים עם תורכיה ידועים, הרי שיש לעמוד על המשמר מפני
הכנסת תורכיה לעזה – מה שיסבך עוד יותר את יחסי ישראל עם עזה.