משלחות אש"ף וחמאס, אשר חתמו אתמול על הסכם הפיוס הפלסטיני, הצהירו כי הם נאמנים להסכמים הקודמים של דוחא וקהיר. עם זאת, מדובר בהסכם חדש, ויש לשים לב להבדלים: בעוד הסכם דוחא קבע כי הממשלה הזמנית נועדה רק להכין בחירות חדשות, וכי קביעת מועד הבחירות יקדם לכל מהלך אחר-הסכם "שאטי" – זה השם שבו מתעקשת חמאס להשתמש, כדי להבדילו מהסכמים קודמים – קובע כי הממשלה תקדם לבחירות, היא איננה ממשלה שתכין בחירות – שמועדן עדיין לא נקבע, והיא מוגדרת כ"ממשלת הסכמה לאומית".
מוסא אבו מרזוק, בכיר בחמאס, אמר במסיבת העיתונאים כי ההסכם הוא רק טכני, וכי כל הסוגיות המדיניות נדחו לשלב הקמת הממשלה. כאן נמצא המוקש הגדול וספק אם הצדדים יצליחו לצלוח אותו. תתקיים אחת מן השתיים: או שחמאס יוותר על אידאולוגיית "המוקאוומה" שלו או שפת"ח יאמץ אותה. אש"ף הוא הגוף הרשמי שקיבל את הסכמי אוסלו – האם יודיע על ביטולם?
בעבר, לא התנגדה הקהילה הבינלאומית לשיחות הפיוס הקודמות בין פת"ח וחמאס, אבל העמידו מול חמאס דרישות ברורות, ובראשן להכיר בישראל ולהכיר בכל ההסכמים עליהם חתם אש"ף עם ישראל. חמאס סירב בהתמדה. האם יסכים כעת? האם אש"ף יעמיד בכלל דרישה זאת כעת? אלו מוקשים נוספים בדרך לפיוס.
הרוחות הנושבות באש"ף הן בדיוק לכיוון זה, אבל הבעיה היא שכעת רמאללה מתכננת את המאבק הדיפלומטי להשמצת ישראל דרך סוכנויות האו"ם, וביטול הסכמי אוסלו כעת לא יועילו בקידום הקמפיין הזה. פת"ח ינסה עתה לשכנע את חמאס לסייע בקמפיין השמצת ישראל ולהצניע את אידאולוגיית "המוקאוומה" שלו.
היחיד שלא דיבר אתמול היה מחמוד א-זהאר. א-זהאר, בכיר בחמאס, הוא האיש אשר ביטל בזמנו את סכמי דוחא וקרא תיגר על מנהיג התנועה חאלד משעל, שחתם עליהם. פניו היו מכורכמות ושפת הגוף שלו בישרה כי גם הפעם הזאת הוא לא יעשה חיים קלים להמשך ביצוע ההסכם.
בשבת תתכנס המועצה המרכזית של אש"ף ברמאללה כדי להתוות את המשך המאבק, ויש לצפות כי תאמץ מתווה של שילוב מאבק להשמצת ישראל עם אינתיפאדה עממית בתוך השטחים עצמם, ולא בתוך ישראל. פירוש הדבר הוא, שעל חמאס להפסיק לירות טילים על ישראל – וזו עשויה להיות אבן הנגף הראשונה בדרך לפיוס.