עבור לתוכן העמוד
Menu

בריטניה והאחים המוסלמים: האם נפל האסימון?

מאז תחילתו של מה שמכונה בטעות “האביב הערבי”, נמצאת תנועת האחים המוסלמים בחדשות. האחים זכו בבחירות במצרים ובתוניסיה, אך הודחו מהשלטון אחרי תקופה קצרה לאחר שהכזיבו את עמם – השאלה היא האם הספיקו גם להאיר את עיני המערב על כוונותיהם האמיתיות? התשובה לכך לא ברורה. האחים המוסלמים, ארגון טרור? -יחס המערב וארצות ערב לאחרונה הורה […]

מאז תחילתו של מה שמכונה בטעות “האביב הערבי”, נמצאת תנועת האחים המוסלמים בחדשות. האחים זכו בבחירות במצרים ובתוניסיה, אך הודחו מהשלטון אחרי תקופה קצרה לאחר שהכזיבו את עמם – השאלה היא האם הספיקו גם להאיר את עיני המערב על כוונותיהם האמיתיות? התשובה לכך לא ברורה.

האחים המוסלמים, ארגון טרור? -יחס המערב וארצות ערב

לאחרונה הורה דיוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, על בדיקה מעמיקה של ארגון האחים המוסלמים, שתקיף את ערכיו, דרכי פעולתו, פעילותו בבריטניה והשפעתה על האינטרסים של הממלכה המאוחדת. זאת בעקבות טענות כי הארגון עומד מאחורי פעולות טרור במצרים וכי כמה מחבריו ברחו לבריטניה ומנהלים משם פעילות קיצונית, ולאחר שגם מצרים וגם ערב הסעודית הכריזו עליו כארגון טרור.

ארה”ב, לעומת זאת, תומכת באחים המוסלמים בשל סיבות שעדיין אינן מובנות. הממשל האמריקני המשיך לתמוך במורסי עד להדחתו, למרות ההתנגדות העממית שהלכה וגדלה נגדו. לאחר מכן העניש אובמה את מצרים בהשעיית חלק מן הסיוע הצבאי. מקור במשרד החוץ האמריקני אף אמר לעיתון כווייתי לפני מספר שבועות כי ארה”ב אינה רואה באחים סכנה לאינטרסים שלה.

במדינות ערב המצב שונה לחלוטין. התנועה תמיד נחשבה למסוכנת. היא מוכרת כמקורו של האסלאם הפוליטי בעת החדשה, שמשמעותו ניצול האסלאם בחתירה לחידוש הח’ליפות, כולל באלימות. ככזו היא     גם נחשבת כמי שהולידה את כל תנועות הטרור האסלאמי שהוקמו על בסיס תורתה, על ידי מנהיגים שיצאו משורותיה. האחים הקימו תנועות אחיות בכל מדינות ערב כבר החל משנות ה-30, במטרה להפיץ את תורתם ולהגיע לשלטון. הם הפעילו אלימות במצרים, בסוריה, בלוב, באלג’יריה ובתוניסיה. תנועתם במצרים פורקה בתקופת המלך פארוק וג’מאל עבד אל-נאצר. את סדאת הרגו אנשי הארגונים הקוטביסטים שיצאו מהם. מובארק רדף את האחים ולאחרונה שוב הוכרזו במצרים כארגון טרור. בסוריה הם ניסו בשנות ה-80 להפיל את חפז אלאסד, והוא הרג עשרות אלפים מהם. בתוניסיה גורש ראש התנועה, ראשד ע’אנושי, בתחילת שנות ה-80 וממקום גלותו בלונדון ניסה לארגן הפיכה ולהדיח את בן עלי – מה שגרם לדיכוי קשה של התנועה. באלג’יריה התנועה פתחה במלחמת אזרחים אכזרית שבמהלכה נהרגו כ-300 אלף איש לאחר שהצבא סרב לקבל את תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות  לפרלמנט ב-1992 בהם זכתה. בלוב הם הקימו את הקבוצה הלובית הלוחמת, שניסתה להפיל את קדאפי, אך נכשלה וחבריה נעצרו או ברחו לאפגניסטאן.

בסעודיה ובמדינות המפרץ נתקבלו האחים בהבנה והוקסמו על ידי האסלאם הקיצוני של הוהאבים, שהתאים לראות עולמם. אולם, שאיפותיהם הפוליטיות להקמת משטר אסלאמי במדינות ערב היו בראש מעיינם והם פעלו להקמת תנועות אחיות ולגיוס צעירים למטרתם הראשית – הקמת הח’ליפות. במשך הזמן התפתח עימות בינם לבין מדינות המפרץ, למעט קטאר. עימות זה מאיים כיום על האזור כולו והוא קשור לעמדתה המוזרה של ארה”ב.

על רקע מורכב זה, הגעתה של התנועה לשלטון במצרים ובתוניסיה יכולה להיחשב כתאונה היסטורית. בשתי המדינות הציבור לא מצא מולו מפלגות ליברליות בעלות משנה מגובשת שיכלו להתמודד מול האחים. בנוסף, צביונם הדתי העניק להם יתרון חשוב והם ניצלוהו לפרסום פסקי הלכה, שטענו כי הצבעה עבורם הינה חובה דתית והצבעה עבור מפלגות אחרות מהווה חטא. עם זאת, נראה כי הבוחרים התפכחו מהר מאד מאשליותיהם, לאחר שהבינו כי האחים מעוניינים יותר להקים משטר אסלאמי מאשר לטפל בתחלואי מדינתם.

סעודיה: נוצלה, נכבתה ולמדה לקח מהסיוע לאחים המוסלמים

מלך סעודיה עבד אלעזיז (המוכר כאבן סעוד), שהקים את הממלכה הסעודית השלישית בתחילת המאה הקודמת, נועד עם מייסד התנועה חסן אלבנא ב-1936, בעת עלייתו הראשונה לרגל למכה. הוא התרשם מעומק אמונתם של חברי הארגון באסלאם, אך מעולם לא התיר להם להקים זרוע של ארגונם בארצו. הוא התייחס בחשדנות לצד הפוליטי של תורתם, בה ראה הרפתקה מסוכנת שעלולה לפגוע בממלכתו.

עבד אלעזיז אמנם הקים את סעודיה בתמיכת הממסד הוהאבי, שהיא אסכולה אסלאמית קיצונית, וכפה על המדינה את חוקי השריעה, אך בענייני ניהול המדינה, ובעיקר במדיניות החוץ, פעל למודרניזציה (יחסית ביותר) ולקידום האינטרסים של ארצו בין האומות, גם במחיר של התנגשויות אינספור עם הממסד הוהאבי הנוקשה. הוא גם לא חשב לייצא את האסלאם מחוץ לגבולות הממלכה.

יורשיו – המלכים סעוד, פייסל, ח’אלד ופהד – קבלו בזרועות פתוחות החל מ-1954 אלפים מחברי האחים המוסלמים, שברחו מאימתו של נאצר, והושיטו להם את הסיוע הנדרש לשיקומם. אלא שהללו בגדו במארחיהם, הקימו תאים מקומיים ואף חדרו לבתי הספר והאוניברסיטאות כמורים, שם הפיצו את משנתם. הם שכנעו את המלך סעוד ויורש העצר דאז פייסל להקים את הליגה האסלאמית העולמית ב-1962, כדי להפיץ את האסלאם במערב ונצלו את סעודיה כמקור מימון להקמת מרכזים אסלאמים ומסגדים באירופה ובארה”ב, שאותם נהלו חברי התנועה. כך, הם הניחו את היסודות לתנועתם העולמית, לגיוס חברים נוספים בין המיעוטים הערביים במערב ולחדירה לממסדים המערביים, במטרה לכרסם את משטריהם מבפנים. יעידו על כך מסמכים רבים שנתפסו באירופה ובארצות הברית במשרדיהם של ארגונים כגון “תקוא בנק” בשוויץ וקרן הארץ הקדושה בארה”ב, שכביכול גייסו כספים למטרות צדקה, כאשר למעשה הכספים הועברו למימון פעולות האחים וארגוני טרור למיניהם. מרבית הארגונים האסלאמיים במערב מנוהלים כיום על ידי חברי האחים המוסלמים ותומכיהם. מדובר באלפי ארגונים, ובכללם ארגוני הגג של התנועות האסלאמיות באירופה ובארה”ב, בארגוני סטודנטים, ארגוני נשים ועוד.

הסעודים התפכחו סופית מקשריהם עם האחים לאחר שהתברר כי 16 מתוך 18 המחבלים שהשתתפו בפיגועי ה-11 בספטמבר היו צעירים סעודים, שנסחפו בלהט התעמולה של האחים, שהתבססה בעיקר על משנתו של סייד קוטוב, שפיתח את המחשבה “התכפירית” – דהיינו, הכרזה על ציבור מוסלמי ככופר וההיתר לפגוע בו ולהשליט את השריעה בכוח וכך להתקדם לאסלאמיזציה של העולם כולו. באמצעות מורים ופרופסורים של האחים המוסלמים, שפעלו במערכת החינוך, צעירים סעודים רבים הצטרפו לארגוני טרור אסלאמים, הקימו את אלקאעידה ולאחר מכן גם שלוחה בסעודיה, ואיימו על יציבותה של הממלכה.

המדינות התומכות באחים: קטאר וארה”ב

בכוויית ובאמירויות האחים הורשו לפתוח תנועות אחיות, אך גם שם התברר מהר מאד כי הם מסיתים נגד השלטון. לאחרונה נעצרו רבים מהם באמירויות ונשפטו לתקופות מעצר ארוכות. רק בקטאר הצליחו האחים להקים מאחז קבוע ובהסכמת משפחת אל ת’אני השלטת הם ניצלו את ערוץ אלג’זירה להסתה נגד המשטרים הערביים, במטרה לערער אותם ובתקווה כי תנועות האחים יצליחו להגיע לשלטון, וזה מה שאכן התרחש במצרים ובתוניסיה.

מכאן הסכסוך הנוכחי בין סעודיה, כוויית, בחריין, האמירויות ומצרים שניצבות מצד אחד, לבין קטאר מהצד השני. סעודיה, האמירויות ובחריין רואות בקטאר סוכן של האחים המוסלמים המסכן את משטרם ומחליש המועצה להגנת המפרץ, הנאבקת מול האיום האיראני. על רקע זה תמכו סעודיה, כוויית ובחריין בהדחתו של מורסי והן מסייעות כלכלית למצרים. קטאר מסרבת להפסיק את תמיכתה באחים ולא רק בגלל נאמנותה לערכי התנועה, אלא גם על סמך התמיכה לה זוכה התנועה מארה”ב. זו האחרונה מחזיקה בקטאר מספר בסיסי צבא, וגם היא כאמור תומכת באחים.

הנחיית קמרון מעוררת תמיהה

באשר למהלך הבריטי הדורש לבדוק את מהות תנועת האחים, מקורות במשרדו של קמרון הסבירו כי למערכת הביטחון ולמודיעין הבריטית אין מספיק מידע כדי להבין כיצד פועל הארגון והאם הוא קשור לפעולות טרור. הבדיקה תסתמך על מקורות מגוונים, ובכללם שירותי המודיעין ומשרד החוץ של הממלכה. אפילו הציבור התבקש לתרום את חלקו “בתזכירים שלא יגלשו מעבר ל-3000 מילה”. הכנת הדו”ח הוטלה על סר ג’ון ג’נקיס, שגריר בריטניה בסעודיה, דיפלומט מנוסה, הבקיא ברזי המזרח התיכון, שהתבקש להכין את דיווחו עד לחודש יולי.

זו ללא ספק ידיעה מפתיעה הדורשת הסברים. היתכן שלשירותי המודיעין, משרד החוץ ומכוני המחקר של בריטניה, הידועים ביעילותם, אין די ידע והבנה לגבי ארגון האחים המוסלמים? הארגון הוקם עוד ב-1928 בעיר איסמעיליה, בעת שמצרים הייתה תחת הכיבוש הבריטי ומאומה לא נעשה ללא ידיעתה. יתרה מזאת, באיסמעיליה שכנה מנהלת תעלת סואץ בראשות הבריטים, שבהתאם למספר מקורות עודדו את חסן אלבנא, מייסד הארגון, ותרמו 500 ליש”ט לבניית מסגדו הראשון, כדי לסייע בגיוס מאמינים. נראה כי מטרת בריטניה היתה לחזק זרמים דתיים מול התנועות הלאומניות שפעלו נגד הכיבוש הבריטי. יתר על כן, היו אלה פקידים בריטים, בחברת עמיתיהם הצרפתים, ששרטטו את מפת המזרח התיכון אחרי התמוטטות האימפריה העות’מנית. בעקבות זאת היתה לבריטניה נוכחות מרשימה באזור: בארץ ישראל, בעבר הירדן, בעיראק ובנסיכויות המפרץ, שהיא יזמה את איחודן למדינה המוכרת כיום כ”מדינת האמירויות המאוחדות”. במיוחד היו לבריטניה קשרים אמיצים עם המלך עבד אלעזיז, אשר התייעץ עם שליחי הוד מלכותה על קטנה כגדולה מתוך אמונה כי זו תגן על ממלכתו מפני שאיפות שכנותיו, כגון ירדן ועיראק, לפרק את ממלכתו הטריה.

זאת ועוד, מזכ”ל הארגון העולמי של האחים, איברהים מוניר המצרי, מתגורר בלונדון מזה 30 שנה ומנהל משם את משרד הארגון העולמי, שחבריו פרושים במספר מדינות ובעיקר בשוויץ ובאוסטריה. כמו כן, גם ראשד אלע’נושי, ראש תנועת האחים בתוניסיה, שגורש מארצו ב-1981, התגורר ופעל מלונדון עד לחזרתו לתוניסיה אחרי נפילתו של בן עלי ב-2011. גם מנהיג האחים של סוריה התגורר שנים רבות בלונדון. אחרי מעצרו של מורסי כמה ממנהיגי התנועה ברחו ממצרים והגיעו ללונדון, וביניהם מחמוד חוסיין, מזכ”ל התנועה וגומעא אמין, אחד מבכיריה. עם היוודע הנחייתו של קמרון לבדוק את פעילות האחים המוסלמים ניסה מוניר להעביר את משרדו לעיר גרץ באוסטריה, אך הוא קבל סירוב מהשלטונות האוסטריים, וזאת לאחר שקיבל סרוב מתוניסיה. על כל פנים, מוניר הוריד את פרופיל פעילותו והצהיר לתקשורת כי האחים תמיד שמרו על החוק במהלך פעילותם בבריטניה וכי הבדיקה לא תמצא בהם דופי.

נראה כי לחוקרים הבריטים יש חומר למכביר והבעיה היא רק למיינו ולשימו בקונטקסט המתאים. מעניין שעד עכשיו ארה”ב לא הגיבה למהלך הבריטי.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה