ממשלת יפן הודיעה בשבוע שעבר על סיוע של 200 מיליון דולר לרשות הפלסטינית לשנה הבאה. למעשה, יפן מהווה את המדינה התורמת השלישית בגודלה לרשות הפלסטינית, אחרי ארה"ב ואירופה. יפן גילתה עניין בסיוע לפלסטינים מיד אחרי הסכמי אוסלו, ומאז ועד היום תרמה לפלסטינים כמיליארד וחצי דולר. היא התחילה בפרויקטים כמו רשת ביוב במחנות הפליטים ובית חולים ביריחו, אבל אחר כך עברה לתרומה לארגונים שיכלה לסמוך על יושרם, כמו הבנק העולמי, על מנת לפתח תשתיות למדינה הפלסטינית, ברוח חזונו של ראש הממשלה הקודם, סלאם פיאד.
מדוע יפן מוצאת עניין מיוחד בתרומה לפלסטינים? הדבר נובע הן מן האינטרסים הישירים שלה במזרח התיכון, הן ממדיניות החוץ הכללית שלה והן מן הלקחים ההיסטוריים שלה.
יפן תלויה ביצוא אנרגיה סדיר מן המפרץ הערבי לתעשייתה המפותחת. מיצרי הורמוז הם צוואר הבקבוק של הנוזל השחור המזין את כלכלתה. מכאן, שמזרח תיכון יציב וזרימת נפט חופשית הוא כמו אוויר לנשימה עבורה. היא מזהה בבעיה הפלסטינית הנפיצה גורם סיכון, שעלול לזעזע את היציבות האזורית ולסכן את זרימת האנרגיה אליה. מכאן, שהיא מעוניינת בפתרון מדיני מוקדם ככל האפשר, שיתבסס על כלכלה פלסטינית יציבה, שתסייע להרגעת המזרח התיכון כולו. לפיכך, היא מעניקה תשומת לב רבה לפיתוח מעמד בינוני פלסטיני כסקטור מעודד יציבות. כמו כן, יפן גם מעוניינת בשיתוף פעולה כלכלי אזורי, שיפתח דינמיקה מנטרלת מתיחות, ולפיכך היא תורמת לשיתופי פעולה כלכליים בין ישראל, הרשות הפלסטינית וירדן. ספינת הדגל שלה היא התוכנית השאפתנית "עמק השלום והשגשוג", המעודד שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל, הפלסטינים וירדן בבקעת הירדן, כאשר הפארק הכלכלי Agro Park ליד יריחו הוא "ספינת הדגל שלה". המאמץ היפני הוא לתת לעמי המזרח התיכון חשק לחיים טובים ולשגשוג.
בהיבט הכללי, יפן היא מן המדינות הפרו-אמריקניות ביותר, והיא מלווה את מדיניות החוץ האמריקנית ברצון – אם כי באחרונה נתגלעו חילוקי דעות סביב בעיית סין. יפן סבורה כי ארה"ב לא תומכת בה מספיק מול האיום הסיני, ולפיכך חלה התקרבות חשובה להודו, שעשויות להיות לה משמעויות בהקשר של הקמת צבא יפני ממשי – צעד שהיא נמנעה מלעשות עד היום, כלקח מתוצאות מלחמת העולם השנייה והתנערותה מעברה האימפריאליסטי. אבל במזרח התיכון היא הולכת עם ארצות הברית, עקב בצד אגודל. ארה"ב תומכת בפתרון שתי המדינות וכך גם יפן, ולפיכך היא משקיעה משאבים לממש את העקרון הזה.
אך יש הבדל חשוב בין יפן לבין ארה"ב ואירופה בהיבט של הסיוע לפלסטינים. יפן איננה תורמת ישירות לתקציב הפלסטיני, ומכאן שאיננה רלוונטית לסוגיה המעסיקה ביותר את הממשלה הפלסטינית – תשלום משכורות. יפן מממנת תוכניות פיתוח שונות, שעליהם היא מפקחת ישירות או באמצעות ארגונים בינלאומיים, כמו הבנק העולמי.
שלא כמו אירופה, המאיימת הן על ישראל ועל הרשות הפלסטינית במנופי לחץ כלכליים כדי לקדם אינטרסים מדיניים, יפן נמנעת מכך. היא מאמינה שלעמי האזור יש אינטרס מובנה ביציבות וברווחה כלכלית, ויש למנף רצון טבעי זה.
