פסגת הליגה הערבית מתכנסת כעת בכוויית לדון בשאלות גורליות לעולם הערבי. לפסגה זו עשויה להיות גם חשיבות לגבי המשך השיחות בין ישראל לפלסטינים.
הסערה הערבית קרעה את העולם הערבי, כאשר מדינות הציר הערביות: מצרים, עיראק וסוריה, שקעו בבעיות פנים קיומיות. המדינות שנותרו על מכונן הן דווקא המדינות השמרניות, ובעיקר מדינות המפרץ. הבעיה היא שהקרעים מתחילים לכרסם גם במרקם של מדינות המפרץ, כאשר קטאר ועומאן קוראות תיגר על ההגמוניה של סעודיה, והדברים משליכים גם על הפילוגים הגוברים בתוך האופוזיציה הסורית, ומה שחמור אף יותר – על יציבות המפרץ הערבי עצמו.
מה שחמור ביותר הוא מה שנכתב בעיתונים התומכים בסעודיה, כי ארה"ב תומכת בקטאר על מנת להחליש את גוש המדינות הסוניות במאבק מול איראן, שעמה פתחה ארה"ב בדיאלוג אסטרטגי.
לכאן נכנסת הבעיה הפלסטינית. הפלסטינים ינסו לשכנע את הערבים כי עליהם לתמוך בבעייתם, מכיוון שסוגיה זו היא אולי העניין היחיד סביבו ניתן לשמור על האחדות הערבית.
אין ספק כי בהחלטות הרשמיות יינתן מס השפתיים המסורתי לבעיה הפלסטינית. השאלה היא מעשית – מה יעשו מדינות ערב למען הפלסטינים הלכה למעשה? בהקשר המידי, החשדנות הגוברת כלפי מגמות מדיניותה של ארה"ב לא יעודדו את סעודיה ובעלות בריתה להיחלץ למען אובאמה וקרי. מכל הידוע על הדיונים המקדימים בדרג שרי החוץ, דרישת הפלסטינים לבצע החלטות קודמות בדבר סיוע כלכלי נדחו בנימוס. גם דרישת הפלסטינים לאמץ את "הודעת התמיכה" בבעיה הפלסטינית ל"החלטה" עדיין לא התקבלה, וספק אם תתקבל.
סעודיה והמפרץ יבחנו את עמדות הפלסטינים, מעבר לחוסר הרצון לסייע לארה"ב. מה שעומד על הפרק הוא הגדרת האחים המוסלמים כארגון טרור, כאשר קטאר מתנגדת לכך. לגבי הפלסטינים, פירוש הדבר הוא שחמאס הוא ארגון טרור – ואת זה הם אינם יכולים לקבל כי כל המוקאוומה שלהם תהפוך ממלחמת שחרור לגיטימית לטרור.
בנוסף, השליחים שנשלחו מרמאללה לדמשק ולטהראן לא סייעו לפלסטינים במאמצי השכנוע שלהם בקרב מדינות המפרץ בצד הסעודי של המתרס.
אם אבו מאזן יחזור מהפסגה בכוויית בתחושה כי העולם הערבי לא יהיה מוכן לעמוד לצידו הלכה למעשה – ולא רק במס שפתיים – הוא יקבל החלטות שקשה להעריכן כרגע. מכל מקום, הוא לא יוכל לומר לניצי הפתח כי העולם הערבי דורש ממנו להמשיך את המו"מ עם ישראל. מה תחליט ההנהגה הפלסטינית במקרה כזה? – עדיין מוקדם מכדי להעריך.