פסגת מדינות ערב בכווית, שנסתיימה לא מכבר, עמדה בסימן משבר חסר תקדים ביחסים הבינערביים. גרוע מכך – חילוקי הדעות הבינערביים פקדו גם את מדינות המפרץ הערבי. סעודיה מצד אחד וקטאר מהצד השני.
בסוף השבוע אמור הנשיא אובמה לבקר בריאד, אבל על פי מה שכותבים עיתונאים סעודיים, סעודיה חושדת בארה"ב כי היא זאת שמפעילה את קטאר נגדה על מנת לפורר את החזית האחידה של מדינות ערב ככלל ומדינות המפרץ בפרט. הפרשנים הסעודים מייחסים זאת לתמיכת ארה"ב באחים המוסלמים מצד אחד ובניסיונותיה של ארה"ב להתקרב לאיראן מצד שני. האחים המוסלמים באיראן מוגדרים על ידי סעודיה כאויבים וכסכנה.
חרף המשבר הזה, יחדה הפסגה הערבית תשומת לב מרובה לבעיה הפלסטינית. נאומו של אבו מאזן קבל תהודה רבה והוא נצל זאת על מנת להקשיח עמדות בכמה עניינים מרכזיים, כמו בעיית הפליטים, והודעתו כי איננו מוכן אפילו לדבר עם ישראל על הגדרתה כמדינה יהודית.
הדיפלומטיה הפלסטינית הצליחה כאן לשכנע את מדינות ערב כי דווקא בגלל חילוקי הדעות העמוקים ביניהם כדאי להם לשמר את הבעיה הפלסטינית כדבק שעדיין יכול לשמר מידה מסוימת של אחדות.
לגופו של עניין, מדינות ערב כועסות על ארה"ב, ועמדותיו הקשוחות של אבו מאזן עולות בקנה אחד עם חוסר רצונם לסייע לארה"ב לקדם את תהליך השלום בניצוחו של ג'ון קרי. אך למרבה האירוניה, מצד שני התמיכה שאבו מאזן קבל בפסגה בכווית, עשויה לסייע לו לשכנע דווקא את הנהגת פתח למצוא נוסחה להאריך את השיחות עם ישראל.
אבו מאזן עושה הבחנה ברורה בין טקטיקה לאסטרטגיה. בכל הקשור לטקטיקה, כמו מועדי מו"מ, לוחות זמנים ומסגרות – הוא גמיש, אבל בכל הקשור בעמדות היסוד – הוא קשוח.
נושא הארכת השיחות נופל בקטגוריה של הגמישות, ומכאן שהתמיכה שקבל ממדינות ערב דווקא תסייע לו למצוא נוסחה להאריך את השיחות.