עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים מחפשת את עתידה

מצרים מנסה לעלות על דרך חדשה. המערב עדיין מסתכל עליה בספקנות במקום לסייע לה כלכלית ולעודד אותה במאמציה להקים שלטון דמוקרטי יותר. למצרים דרושה הרבה נחישות ואמונה בצדקת דרכה, כאשר מסביבה קורסות מדינות ערב ועולה כוחו של האסלאם הרדיקלי בהשראת אלקאעידה ואיראן החומייניסטית. יש לקוות כי מנהיגיה החדשים ידעו לנווט אותה לחוף מבטחים.

חוקה אסלאמית או דמוקרטית?

מצרים עומדת עתה בעיצומו של תהליך בנייתו של משטר חדש המבוסס על חוקה חדשה, שנמצאת בשלבי ניסוח אחרונים ואשר עשויה לסמן תפנית חשובה לכיוון מדינה דמוקרטית יותר. על פי דובר וועדת ה-50 לניסוח החוקה, מוחמד סאלמאווי, המבוא לחוקה, המהווה חלק אינטגרלי ממנה והמציג את הבסיס הרעיוני שלה, קובע כי מצרים היא מדינה אזרחית, דמוקרטית ומודרנית. עוד נאמר כי החוקה נועדה לתת ביטוי למטרות של מהפכות ה-25 בינואר (נפילת חוסני מובארק) וה-30 ביוני (סילוקו של מוחמד מורסי), שהן צדק חברתי, עצמאות לאומית, חירויות וזכויות האדם והפרדת הדת מהמדינה. אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שיש כאן שינוי מהפכני ביחסי הדת והמדינה בגדולה שבמדינות ערב. נציג מפלגת "אלנור" הסלפית הודיע כבר על התנגדותו. יהיה צורך להמתין עד ה-3 בדצמבר כדי לראות את הנוסח הסופי. על כל פנים, אפילו אם תאושר החוקה אין לצפות כי מצרים תתכחש לדת האסלאם, שהיא הבסיס לתרבותה ב-1,400 השנים האחרונות. עבד אלפתאח אלסיסי, "האיש החזק" של המצרים כיום, ידוע כמוסלמי שמרני, אך פתוח לערכי הדמוקרטיה ויש להניח כי החוקה החדשה תמצא את הפשרה המתאימה שתספק את רוב המצרים הדוגלים לפחות בחלק מן השריעה.

נחלת העבר: גזרה שווה בין מובארק למורסי

המשטר הזמני של מצרים ממשיך לפעול על פי מפת הדרכים שפרסם הגנרל אלסיסי, כאשר העביר את השלטון לידיים אזרחיות יומיים אחרי מעצרו של מורסי וסילוק האחים המוסלמים מן השלטון. שלטונו של מורסי הוא כבר חלק מן ההיסטוריה, וכאמור לעיל, עניין זה אף מודגש במבוא לחוקה החדשה הקובעת במפורש גזרה שווה בין מובארק למורסי.

האחים המוסלמים בנסיגה מבית ומחוץ

עם אישור החוקה במשאל עם, הצפוי להתקיים בסוף חודש דצמבר הקרוב  או בתחילת ינואר, אמור להיסתם הגולל על שלטון האחים המוסלמים במצרים. הם אמנם ממשיכים במאבקם להחזרת מורסי לכס הנשיאות בטענה כי הוא השליט החוקי הנבחר, אבל מלבד טורקיה איש אינו לוקח את דבריהם ברצינות. אפילו ארה"ב, שהשהתה חלק מן הסיוע הצבאי שלה למצרים כביטוי למורת רוחה מסילוקו של מורסי, כבר שדרה שינוי כיוון כאשר שר החוץ ג'ון קרי אמר השבוע כי "האחים המוסלמים גנבו את המהפכה".

לאחים המוסלמים ותומכיהם עדיין יש את הכוח לארגן הפגנות, אך מספר המפגינים שלהם הולך ופוחת. הם גם מוסיפים להסית, ישירות או בעקיפין, גורמים אסלאמים קיצונים להמשיך בפיגועים בסיני ובמצרים גופא כדי לשמר את חוסר היציבות ולהפריע לקידום הכלכלה. עם זאת, לא נראה כי הם יכולים לעצור את התבססותו של השלטון החדש הזוכה לתמיכה ציבורית ותקשורתית רחבה מאד. לאחר משאל העם, יתקיימו תוך ארבעה חודשים הבחירות לפרלמנט ולנשיאות.

הבעיה של האחים המוסלמים היא שהם אינם מסוגלים לעכל את כישלונם מאחר שלפי אמונתם והבנתם הם אמורים היו להישאר בשלטון אליו הצליחו להגיע בבחירות דמוקרטיות, אחרי מאמצים שנעשו במשך שנים רבות, ולעצב את מצרים כמדינת הלכה לקראת הקמת ח'ליפות. הם אמנם זוכים לסיוע של הארגון העולמי של האחים המוסלמים, שסניפיו פזורים בעשרות מדינות כולל במערב, אך לא נראה שיש בכך כדי לשנות את המצב במצרים.

באשר לטרור האסלאמי בסיני הצבא המצרי מפעיל את כל יכולותיו ויש לצפות כי יצליח להנמיך שם את אש הלהבה. יש לזכור כי גם תחת שלטונו של מובארק סבלה מצרים מפרצים של טרור אסלאמי קיצוני.

אלסיסי: חותר לקרבה עם המערב

עבד אלפתח אלסיסי, המכהן כשר ההגנה וסגן ראש המשלה, התגלה כמנהיג נחוש המאמין בדרכו, העושה את הדרוש כדי להגיע ליעדיו ואינו חושש להתעמת עם אלה הפוגעים במצרים. בנאומיו הוא חוזר ואומר כי ישמור על עצמאותה של ארצו וימשיך לפעול להקמת משטר דמוקרטי הרחק מן הקיצוניות הדתית. בראיונות לתקשורת הזרה אמר כי הוא מעוניין לשמר את יחסי מצרים-ארה"ב וכי אינו מבין את מדיניותה של האחרונה כלפי בת בריתה הנאמנה מזה עשרות שנים. תגובותיה של מצרים מול ארה"ב וטורקיה במישור הדיפלומטי הפגינו את נחישותו של אלסיסי וחבריו בשלטון. שיפור הקשרים המהיר עם רוסיה, שהתבטא בהזמנת שרי החוץ וההגנה, ביקור ראש המודיעין, עגינת אונייית מלחמה רוסית באלכסנדריה והודעה על כוונה לרכוש נשק ברוסיה, הם עדות לכך. יוזכר גם כי מצרים רמזה שתקדם את תוכניתה לבנות כור גרעיני ורוסיה כבר הציעה את שירותיה. דברים דומים אפשר לומר ביחס להורדת דרג היחסים עם טורקיה, שראש ממשלתה ארדואן ממשיך לתמוך באחים המוסלמים. עם זאת, שר החוץ המצרי, נביל פהמי, חוזר ומצהיר כי מצרים רוצה להחזיק בקשרים קרובים עם המערב. מצרים מודעת לכך כי המערב הוא בן בריתה הטבעי בחתירתה להקמת מדינה דמוקרטית מודרנית וכי רק משם יכולים לבוא הטכנולגיה וההשקעות הדרושות לכלכלתה הכושלת.

בחירות לנשיאות: האם אלסיסי יהיה הנשיא המצרי הבא?

מבחנה של מצרים יהיה בחודשים הקרובים. עליה יהיה לעבור בתקופה זו שלוש מערכות בחירות (חוקה, פרלמנט ונשיאות). השאלה היא האם הזירה הפוליטית בשלה לכך? האם המפלגות הלא אסלאמיות מוכנות להגיע למכנה משותף ולהקים גוש מלוכד מול הכוחות האסלאמיים למיניהם, שעדיין יכולים לסמוך על כ- 25% מן המצביעים. ההתייעצויות בקרב המפלגות הלא אסלאמיות נעשות בינתיים בעצלתיים. היו ידיעות בתקשורת כי שלושת הגושים הלא אסלאמים – הליבראלים, הנאצריסטים והשמאל – שוקלים לגשת לבחירות ביחד, אך הדברים עדיין מעורפלים. גם אירגוני הנוער המהפכני כגון "6 באפריל" ו"תמרד" עדין לא החליטו על מדיניותם.

ייתכן והכל מחכים לראות מה יעשה אלסיסי. האם יגיש את מועמדותו לנשיאות או יתמוך באישיות אחרת? נראה כי סיסי עדין מהסס, כפי שנראה מראיונותיו האחרונים, בהם אמר כי "ימים יגידו". סביר כי הוא חושש כי מועמדותו תפורש כרצון לחזור למתווה של דיקטטורה צבאית, אף כי הוא אמור להיבחר באופן דמוקרטי על גלי האהדה הגדולה לה הוא זוכה בציבור. מצרים גם תהיה פגיעה בתקופה זו מבחינה ביטחונית, שכן מספר קטן של פיגועים גדולים מוצלחים עלולים להביא להחזרת מצב החירום, שרק לאחרונה בוטל.

הסוגיה האמיתית: הכלכלה המצרית

עם כל הבולטות הניתנת כיום לבעיות הפוליטיות והביטחוניות של מצרים, הסוגיה האמיתית שעליה יקום ויפול המשטר החדש היא הכלכלה. בשלב זה מצרים החליטה שלא לבטל את הסובסידיות והיא נסמכת על הסיוע הגדול במזומנים שמספקות לה סעודיה, האמירויות וכווית. היא גם מודעת שאין בכך אלא לדחות את קבלת ההחלטות הקשות לגבי הרפורמות הנחוצות ליעול כלכלתה בהמתנה לחידוש קשריה עם המוסדות הכלכליים הבינלאומיים ותיקון יחסיה עם ארה"ב.

מצרים מנסה לעלות על דרך חדשה. המערב עדיין מסתכל עליה בספקנות במקום לסייע לה כלכלית ולעודד אותה במאמציה להקים שלטון דמוקרטי יותר. למצרים דרושה הרבה נחישות ואמונה בצדקת דרכה, כאשר מסביבה קורסות מדינות ערב ועולה כוחו של האסלאם הרדיקלי בהשראת אלקאעידה ואיראן החומייניסטית. יש לקוות כי מנהיגיה החדשים ידעו לנווט אותה לחוף מבטחים.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה