ביצוע הפעימה השנייה של שחרור האסירים אתמול בלילה העניקה לראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, תוספת יוקרה, אבל גם חשפה חולשות יסודיות במצבו.
ראשית, הוא היה חייב לנצל את הבימה החגיגית כדי לתקוף את יריביו בתוך פתח, ובראשם מוחמד דחלאן, הגולה באמירויות בגלל חשדות על שחיתות המתנהלות נגדו ברמאללה. אתרי האינטרנט של דחלאן מצדם מכפישים את אבו מאזן עצמו בשחיתות. שנית, וחמור לא פחות, נציגי התנזים של פתח מן האגף של מרוואן ברגותי לא נראו במוקאטעה אתמול. התברר כי הם היו בדרום אפריקה במסע לגייס תמיכה בשחרור של מנהיגם. ברגותי עצמו האשים לפני כמה חודשים את אבו מאזן באופן אישי בכך שאינו עושה דבר לשחרר אותו מן הכלא. ואכן, נקב אתמול אבו מאזן בשם של אסיר אחר כאיש החשוב שיש לרכז כעת את המאמצים למען שחררו, ולא נקב בשמו של ברגותי.
אבל הבעיה המרכזית היא, כך נראה, כי כל מהלך השיחות עם ישראל הוסט מן המאמץ להשיג הסכם שלום למאמץ לשחרר אסירים אחרי שאבו מאזן התחייב חגיגית כי לא יחתום על שום הסכם עם ישראל בלי שישוחררו כל האסירים מבתי הכלא, עד האחרון שבהם. פירוש הדבר הוא כי לא יהיה שום הסכם ביניים. מכיוון שאין סיכוי להגיע לידי הסכם כולל בתוך חצי שנה, לא היה הסכם בכלל.
בעיה קשה נוספת הממתינה לאבו מאזן מעבר לפינה: חמאס החרימה את טקס קבלת הפנים שנערך אתמול לאסירי עזה, ותחנת הטלוויזיה הקרובה לחמאס, אלג'זירה, התעלמה מן הטקס ברמאללה לחלוטין.
פירוש הדבר הוא, שהמחלוקות עם חמאס ועם האחים המוסלמים בכלל העמיקו ורמאללה נכנסה לתחרות עם חמאס בסוגיית שחרור אסירים, כאשר מתחזקת האופוזיציה של פתח הן מן הצד של דחלאן והן מן הצד של התנזים ברמאללה עצמה.
