עבור לתוכן העמוד
Menu

דרושה תוכנית מרשל למצרים

אם נחבר למצב הכלכלי החמור את אי היציבות הפוליטית הצפויה בזמן הקרוב, הרי למצרים מצפים זמנים קשים ולא ברור האם וכיצד תוכל להיחלץ מקשייה ולתפוס את מקומה כמעצמה מובילה באזור.

האוכלוסיה גדלה, הכלכלה מדרדרת

בעוד ההפגנות נמשכות, אם כי במינון נמוך, הודיעה הלשכה לסטטיסטיקה של מצרים  ב- 31.8  כי מספר תושבי המדינה גדל ממרץ עד אוגוסט במיליון נפש ומספר תושביה עלה ל- 85 מיליון (עוד שמונה מיליון מצרים מתגורים בחו"ל, בעיקר בארצות המפרץ ובארה"ב). גידול של מיליון איש בשישה חודשים משמעותו כי מצרים תמנה כמאה מיליון איש ב- 2020. אומנם שיעור הילודה ירד  ל- 2.4%, אך הוא עדין גבוה, ובכל שנה מגיעים לשוק העבודה כ- 800.000 איש. בהתחשב בכך שכ-40-50% מן המצרים נמצאים מתחת לקו העוני של האו"ם – שני דולר ליום – ושלפחות 30% אינם יודעי קרוא וכתוב, מצרים תהיה זקוקה למאמצים אדירים כדי לקיים צמיחה כלכלית בת קיימא לאורך תקופה ארוכה רק כדי למנוע הדרדרות נוספת במצבה הכלכלי-חברתי. השאלה היא האם ניתן בכלל לקדם את מצרים ולהביאה ליציבות פוליטית ולאיזון כלכלי כאשר נקודות הפתיחה הן כה גרועות. בפני מצרים עומדים מבחנים כלכליים, חברתיים ופוליטיים קשים מאד, שלא בנקל ניתן להתגבר עליהם.

מטרת השלטון הזמני: בניית מערכת פוליטית יציבה תוך תשעה חודשים

בשנתים וחצי האחרונות איבדה מצרים את יציבותה הפוליטית וכלכלתה נפגעה אנושות. בשלב הנוכחי, לאחר הדחת האחים המוסלמים מן השלטון, המטרה המרכזית של המשטר החדש היא לייצב את המערכת הפוליטית. בהתאם למפת הדרכים של גנרל עבד אלפתאח אלסיסי והצו הנשיאותי שפירסם הנשיא הזמני עדלי מנצור, אמורים המוסדות הפוליטים החדשים לפעול תוך תשעה חודשים. בפרק זמן זה תנוסח חוקה חדשה, אשר אמורה להיות מאושרת במשאל עם, ולאחר מכן יערכו הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. אלסיסי חזר ואמר כי הוא אינו מעונין לשלוט במדינה ויעשה את הדרוש להחיש את הקמתם של  המוסדות האזרחיים החדשים. יש האומרים כי סיסי הוא הנאצר החדש של מצרים. ספק רב אם לאמירה זו יש מקום בעת הנוכחית לאחר שהעם המצרי הדיח מן השלטון, אמנם בעזרת הצבא, את מובארק ואת מורסי. זמנם של הדיקטטורים הצבאים חלף ולא נראה שהעם המצרי, המכיר בכוחו, יסכים לדיקטטורה חדשה. התמיכה של העם בסיסי היא זמנית ובתנאי שיקיים את הבטחתו: שלטון אזרחי יציב תוך תשעה חודשים.

עם זאת, בניית המערכת הפוליטית החדשה עומדת בפני ארבע בעיות מורכבות:
1. האם יצליח סיסי לנטרל סופית את תנועת האחים המוסלמים ולהפסיק את האלימות?
2. האם ניתן לנסח חוקה חדשה שתיצג את כל מגזרי העם, אך תרחיק מן השלטון את המפלגות האסלאמיות?
3. האם המפלגות הלא-אסלאמיות יצליחו להקים גוש פוליטי ליברלי דמוקרטי שיזכה לפחות ברוב יחסי של כ-40% בבחירות לפרלמנט, כדי שניתן יהיה להרכיב ממשלה יציבה?
4. מאחר ושוב מדובר במשטר נשיאותי, האם תצליח המערכת להציב מועמד לנשיאות מקובל על העם?

האחים המוסלמים: יצטרכו להכיר בתבוסתם ולהתארגן מחדש

אלה שאלות שבינתיים לאיש אין תשובה ברורה עליהן. קודם כל, המאבק בין סיסי לאחים עדיין לא הסתיים אם כי בשלב זה התנגדות האחים נמצאת בדעיכה. רוב מנהיגי התנועה נעצרו והשאר מסתתרים. בשלב זה, לתנועה אין יותר מנהיגות המסוגלת להמשיך להובילה למאבק משמעותי. התנועה אינה מסוגלת עוד לגייס מספר גדול של מפגינים, וזה בא לידי ביטוי במספר המועט של המפגינים שהגיעו להפגנות האחרונות. אמנם מדברים על מו"מ בין המשטר החדש לאחים, אך נראה שסיסי עומד בסירובו לשתפם במערכת הפוליטית. האלימות בסיני תמשך על ידי קבוצות סלפים וג'יהאדיסטים, אך סביר כי האחים יצטרכו להכיר בתבוסתם ולהתארגן מחדש.

האם הגיע קץ עידן האסלאם הפוליטי במצרים?

לגבי עתידו של האסלאם הפוליטי במצרים, השאלה היא מה יהיו מימדי המאבק בין התנועות האסלאמיסטיות, האחים המוסלמים, הסלפים והגמעה האסלאמייה לבין המפלגות הלא-אסלאמיות לגבי השמירה על סעיפי החוקה הקודמת המקנים לאסלאם הסוני את מעמד הבכורה. המפלגות הלא- אסאלמיות מעוניינות אמנם לשמור על זהותה האסלאמית והערבית של מצרים והיותה של השריעה מקור לתחיקה, אך הן תפעלנה למען חוקה שתעניק לכל תושבי המדינה את כל חירויות הפרט ותנטרל את השפעת השריעה ברובה. המאבק כבר התחיל. מפלגת אלנור הסלפית ביקשה לקבל ייצוג בועדת הניסוח של החוקה, ואילו האחים המוסלמים ובת בריתם הגמעה האסלאמיה עדיין נמצאים בהלם התבוסה, אך עוד נשמע על כוונותיהם.

האם יש סיכוי למשטר דמוקרטי לא אסלאמי במצרים?

הקמת מפלגת מרכז לא אסלאמית שתמשוך כ-30-40% מן המצביעים צריכה להיות היסוד להקמת משטר דמוקרטי. עד עכשיו לא ידוע על התגבשות של כוח פוליטי כזה. חזית ההצלה הלאומית, שהייתה המסגרת האופוזיציונית למורסי, אשר הורכבה מגושים של מפלגות ליברלות, שמאל ונאצריסטים, נמצאת בשלבי התפרקות לאחר שמוחמד ברדעי, אחד ממנהיגיה החשובים, שמונה לסגן נשיא במשטר הזמני החדש, התפטר מתפקידו על רקע חילוקי דעות עם סיסי ומפלגת הדסתור שהוא עומד בראשה נפגעה. לאחרונה דובר על כוח פוליטי חדש, "הזרם החופשי", שהוקם בדצמבר בשנה שעברה, אך עדיין נמצא בשלבי גיבוש ראשונים ויש להמתין ולראות אם יצליח להגיע לארגון בעל מימדים לאומים ברחבי המדינה.

ביחס למועמד מקובל לנשיאות, גם כאן עדיין אין שום אינדיקציה והתקשורת אפילו עוד לא התחילה לדון בנושא.

מדובר בסוגיות הרות גורל ולא יהיה קל להשיג הסכמה לאומית עליהן. המשמעות היא כי ניתן לצפות לאי יציבות מתמשכת עם אפשרות לפריצת אלימות על רקע חילוקי דעות.

השלטון הזמני החדש מנסה לייצב את הכלכלה הכושלת

אשר לכלכלה, מצרים נסמכה על הכנסותיה במטבע חוץ מתיירות, טרנזיט בתעלת סואץ וייצוא גז, מוצרי נפט, מעט כימיקאלים ומוצרי חקלאות כגון כותנה ומוצריה. עם זאת, מקורות הנפט שלה הדללו והיא כשלה בינתיים בפיתוחם של התשתיות להפקת וייצוא גז במימדים גדולים מהרזרבות הגדולות שלה (מספר 16 בעולם). התעשייה המצרית בלתי מפותחת והכנסותיה מייצוא מוגבלות. אמנם מובארק עשה מאמץ בתחילת שנות ה-90 ליעל את הכלכלה באמצעות הפרטה, אך זו נתקלה במערכת בירוקרטית מסובכת ומושחתת ולא סיפקה את התוצאות המקווות. מאמץ  ייעול נוסף נעשה בתחילת שנות ה-2000 והביא את מצרים לצמיחה שנתית של כ-5% החל מ- 2005, אך זו לא זלגה לשכבות העניות ומכל מקום פסקה עם פריצת המהפכה בשנת  2011.

בימים אלה מנסה השלטון הזמני להחזיר את החיים למסלולם הרגיל. החנויות נפתחו מחדש, הרכבות, ששותקו בהחלטת השלטון בזמן העימות עם האחים, חזרו לנוע, נעשה מאמץ לספק דלק וגז כדי למנוע תורים ופגיעה במוראל, כפי שהיה בתקופת מורסי. בשבוע שעבר אישרה הממשלה הזמנית תוכנית חירום במטרה להמריץ מיידית את הכלכלה, עד שיוכנו תוכניות פיתוח וצמיחה לטווח הארוך. בהתאם לתוכנית תימנע הממשלה מהעלאת מיסים, לא תבטל סובסידיות ולא תקטין את הגרעון בתקציב, אלא להיפך, בהסתמך על הסיוע בסך 12 מיליארד דולר שהובטח לה מסעודיה, כוויית והאמירויות, היא תזרים לבנקים עשרה מיליארד לי"מ (1.4 מיליארד דולר), כדי שיוכלו להעניק אשראי לעסקים שנפגעו ולעודד הקמת עסקים חדשים. הממשלה גם תחיש גם את פיתוח תשתיות הגז ותפעל לעידוד התיירות. זו תוכנית מינימליסטית כדי לאפשר לציבור להתאושש מן המשבר הקשה שחווה בשבועות האחרונים. הבעיות המרכזיות של הכלכלה המצרית דורשות רפורמות אמיצות בתחום ביטול הסובסידיות, ייעול והפרטה, במיוחד בתעשיית הטקסטיל היישנה, השקעות ענק בכל תחומי הכלכלה ובמיוחד בתעשיה והעברת טכנולגיה. לשם כך זקוקה מצרים למערב ולהתגייסותו למעיין תוכנית מרשל מצרית, אחרת לעולם לא תוכל מצרים לצאת מנחשלותה.

אם נחבר למצב הכלכלי החמור את אי היציבות הפוליטית הצפויה בזמן הקרוב, הרי למצרים מצפים זמנים קשים ולא ברור האם וכיצד תוכל להיחלץ מקשייה ולתפוס את מקומה כמעצמה מובילה באזור.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.