מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה שינתה באופן בלתי הפיך את פניה של סוריה. משטרו של אסד איבד את השליטה האפקטיבית באזורים נרחבים של המדינה, וניכר זה מכבר שהוא משלים עם חוסר יכולתו להחזיר את הגלגל לאחור.
סוריה, שבעבר שלטה בכוח צבאה בלבנון, נעזרת כיום בכוחות חיזבאללה הלבנוניים כדי לנהל את המערכה הצבאית נגד המורדים, לאור האבידות הכבדות שספג הצבא מאז מרץ 2011. לצידם של כוחות חיזבאללה נסמך משטר אסד יותר ויותר על כוחות תגבור צבאיים שיעיים מאיראן, עיראק ועל פי מספר דיווחים גם מפקיסטן.
עיקר הלחימה בתקופה האחרונה מתמקדת באזור הבירה דמשק (שכונת אל-קאבון בצפון מזרח הבירה ואזור אל-ר'וטהאל-שרקיה), ובאזור העיר חומס, שאחדות משכונותיה המצויות בשליטת המורדים נמצאות תחת הפגזות כבדות ומתמשכות.
בקרב הנהגת הכוחות המורדים החלה מתגבשת ההערכה כי האסטרטגיה של משטר אסד מתבססת על חתירה להכנת הקרקע להקמת מדינה עלוואית בתוך סוריה, שתוכל לשמר את העצמאות של העדה העלאווית ולהצילה מפני רצח עם בידי הרוב הסוני, שמנהיגים בו תומכים בנקמה ברוח של עין תחת עין.
האפשרות הראשונה העומדת בפני המשטר היא הקמתה של מדינה עלאווית במערב המדינה, שתתבסס על מחוזות טרטוסולטקיה ותשתרע מטורקיה בצפון, לבנון בדרום והערים חמאת וחומס במזרח. במדינה זו יהיה רוב עלאווי של 55 אחוז, לעומת 37.5 אחוז סונים, 8.5 אחוז איסמאעילים ו-5 אחוז נוצרים. מדינה זו תהנה מחיבור לים התיכון בשני הנמלים הגדולים של טרטוס ולטקיה, מתחנות הכוח הקיימות באזור החוף, משטח חקלאי פורה ומאפשרות הימצאות שדות גז במימיה הטריטוריאליים.
האפשרות השנייה היא הקמת מדינה עלאווית גדולה, שתתבסס בנוסף על אזור ההרים והחוף המערבי וגם על מחוז חומס ובואכה עד הגבול העיראקי.
המדינה העלאווית תהיה מחוברת לאזור השיעי של לבנון (בקעת הלבנון והכפרים השיעיים בדרום לבנון), לעיראק הנתונה תחת משטר שיעי וממנה לאיראן.
משטר אסד עדיין לא אמר נואש, וצעדיו הצבאיים מלמדים כי הוא מנסה לשמר את מירב הקלפים בידיו, תוך שהוא שם דגש על האזורים האסטרטגיים מבחינתו, תחילה בכיבוש העיר אל-קוסייר, שלה נודעת חשיבות אסטרטגית בחיבור בין מרחב דמשק, לטרטוס ולטקיה, ובימים אלה במערכה על השליטה בחומס, עיר המפתח להקמת המדינה העלאווית.
השימוש ללא הגבלה בכוח צבאי (למעט השימוש בנשק כימי) נועד לשבור את כוח העמידה של המורדים, אך גם לגרום הרס נרחב ובאמצעותו לעודד הגירה של תושבים סוניים מאזורי המפתח. מדיניות זו כבר הביאה לעקירתם מבתיהם של למעלה ממיליון סורים, רובם ככולם סונים. בעיני המשטר הטרנספר של האוכלוסייה הסונית הוא תנאי חשוב למימוש הקמתה של מדינה עלאווית ברת קיימא, אם וכאשר יכלו כל הקיצין.
ישראל אינה מעורבת ואינה מעוניינת להיות מעורבת במשבר בסוריה ושני הכוחות האויבים מסוכנים עבורה באותה מידה. לישראל עניין בסוריה חלשה שמחלפותיה הצבאיות המסוכנות מקוצצות ואין היא מהווה עוד איום צבאי. התפרקותה של סוריה למדיניות-ישויות יריבות תשרת אינטרס ישראלי זה.
