שאלת הנשק הכימי בסוריה עלתה שוב לכותרות עם אזהרת מפקד האוויר האלוף אשל כי מלחמה עלולה לפרוץ בפתאומיות על רקע סכנת נפילת נשק זה לידים מסוכנות. ואכן, אין חולק כי ההכנות הצבאיות לקדם את פני הרעה חייבות לעמוד בראש סדר העדיפויות. אך יש גם לנסח מדיניות כלפי סוריה. העמדה כי ״איננו מתערבים״ נכונה כל עוד מדובר בהכרעת המלחמה לצד זה או אחר. אבל לישראל חייבת להיות עמדה לגבי דמותה של סוריה לעתיד לבוא והיא חייבת לתמוך בפתרון הפדרציה בין העדות.
לשאלת הנשק הכימי יש משמעות מיידית. הנשק הזה אינו מהווה סכנה רק עבור ישראל אלא גם עבור העדות הלא סוניות. הכורדים בעיראק כבר סבלו מן הנשק הכימי שהיה בידי הסונים של סדאם חוסיין, וכעת העלוואים בסוריה יסבלו ממנו בוודאות אם יפול לידי הסונים. באופן פרדוקסלי הנשק הזה מאיים יותר על אסד ועל העלוואים מאשר על ישראל. אם הדיפלומטיה תצליח לקדם את רעיון המדינה העלוואית הפדרטיבית – אסד בעצמו יפרק את הנשק הכימי.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה