עבור לתוכן העמוד
Menu

שלוחת אלקאעידה ברצועת עזה נערכת להסלמת הטרור נגד ישראל

  ארגון מועצת השורא של המוג’הדין באיזור בית אל-מקדס (مجلس شورى المجاهدين في أكناف بيت المقدس) נטל אחריות על סדרה של שיגורי טילים לעבר יעדים בישראל, שנורו מרצועת עזה ומשטח חצי האי סיני, שנמצא תחת ריבונות מצרים, ובהם:        – 17 באפריל 2013 – שיגור שני טילי גראד מחצי האי סיני לעבר אילת.        – […]

 

ארגון מועצת השורא של המוג’הדין באיזור בית אל-מקדס (مجلس شورى المجاهدين في أكناف بيت المقدس) נטל אחריות על סדרה של שיגורי טילים לעבר יעדים בישראל, שנורו מרצועת עזה ומשטח חצי האי סיני, שנמצא תחת ריבונות מצרים, ובהם:

       – 17 באפריל 2013 – שיגור שני טילי גראד מחצי האי סיני לעבר אילת.

       – 3 באפריל 2013 – שיגור שישה טילים מרצועת עזה לעבר שדרות.

       – 2 באפריל 2013 – שיגור שלושה טילים מרצועת עזה לעבר בסיס צבאי בכיסופים ושני טילים לעבר הישוב ניר עוז.

       – 21 במרץ 2013 (יום ביקור הנשיא אובמה בישראל) – שיגור מספר טילים מרצועת עזה לעבר שדרות.

מועצת השורא מזוהה אידאולוגית עם ארגון אלקאעידה, יעדיו ואופן פעולתו, והארגון רואה ב”אסלאם הפוליטי”, המיוצג על ידי האחים המוסלמים והחמאס, סטייה מדרך האסלאם הנכונה.

היחסים בין שלטונות חמאס ברצועת עזה לארגון הסלפי הקיצוני הזה ידעו עליות ומורדות בשש השנים האחרונות, מאז תפס חמאס את השליטה ברצועת עזה. מועצת השורא לא הוצאה מחוץ לחוק, וכך גם שאר ארגוני הטרור הפלסטיניים המזוהים אידאולוגית עם אלקאעידה, אך כאשר הארגון פגע בפעולותיו באינטרסים של ממשלת חמאס או קרא תיגר על שלטונה, הוא ראה את נחת זרועה של חמאס, שבאה לידי ביטוי בדיכוי אלים, במעצרים ובעינויים.

האסטרטגיה הנוכחית של חמאס מתמקדת בחיזוק מעמדה של הממשלה בעזה בתור המייצגת הלגיטימית של העם הפלסטיני, בפתיחת ערוצי הידברות עם מדינות אירופה, בביצור שלטונו של חמאס, גם בהיבט הכלכלי, ובבניית היכולות הצבאיות לקראת יום פקודה לעתיד לבוא.

מדיניות הטרור של חמאס מרצועת עזה מוכפפת לשיקולים אלה, הווה אומר: שמירה לעת עתה “אש נמוכה” של טרור מרצועת עזה (כל עוד אין עימות חזיתי וישיר עם ישראל), הפעלת ארגונים אחרים כשליחים לדברי טרור, הפעלת חמאסבלחימה רק בתוך שטח הרצועה וכפייה – שבעת הצורך תהיה גם אלימה – של כללי המשחק על כל הארגונים הפועלים ברצועת עזה.

מועצת השורא שוללת מכל וכל את השיקולים “המדיניים” של שלטונות חמאס ביישום מדיניות הג’יהאד, אך בהכירה בכוח של הממשלה הנשענת על גדודי אל-קסאם, משתדל הארגון לשחק לפי הכללים, ולעיתים הוא מותח את הגבול בפעולות היוצרות מתח עם חמאס.

האביב הערבי, או ליתר דיוק החורף האסלאמי, שעבר על המזרח התיכון חיזק את מעמדה של ממשלת חמאס, הזוכה לתמיכה ולסיוע של המשטרים החדשים, שעלו בזכות המהפכות העממיות שהובלו על ידי האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס. ואולם, במקביל לעליית האחים המוסלמים, התחזק גם כוחם של הארגונים האסלאמיים הסלפיים והוא מעניק תחושה שעת רצון היסטורית, בה ניתן לקדם את המהפכה האסלאמית מבית מדרשה של אלקאעידה בדרך להקמתה המחודשת של הח’ליפות האסלאמית.

תחושת העוצמה, המוקרנת גם מהצלחותיהם של ג’בהת אל-נוסרה, ארגון מורדים סורי המזוהה עם אלקאעידה, ושאר ארגוני המורדים האסלאמיים בסוריה, מדרבן את מועצת השורא ברצועת עזה לבחון דרכים להרחבת אפיקי הפעילות בתחום הג’יהאד, ולהעמקת חדירתה בציבור הפלסטיני.

חבר הוועדה השרעית של מועצת השורא, המכונה השייח’ אבו בילאל אל-שאמי, פרסם לאחרונה מסמך, שחושף את האסטרטגיה הנוכחית של הארגון, שמתאימה את עצמה לנסיבות ולהזדמנויות החדשות שנקרו בדרכו של האסלאם הסלפי בעקבות המהפכות האסלאמיות.

ניתוח של המסמך מלמד על הקווים העיקריים הבאים לידי ביטוי במדיניות מועצת השורא:

  • ראיית שלטונות החמאס כיריב וכאויב, החותר לפגוע בג’יהאד משיקולים זרים ופסולים.
  • מאבק בלתי מתפשר בדמוקרטיה (כולל בגרסתה החמאסית), בלאומיות, בקומוניזם ובשיעה.
  • ניצול האווירה במזרח התיכון החדש כדי לסחוף את ההמונים ברצועת עזה ובמדינות השכנות לתמוך בדרכה של “הסלפיה הג’יהאדיה” ולדרוש מחמאס לחדול מרדיפת פעיליה בתואנה של שמירה על הסכם הרגיעה עם ישראל.
  • פתיחת חזיתות ג’יהאד נוספות נגד ישראל משטח סוריה, ירדן, לבנון ומצרים בהתבסס על הנסיבות החדשות, התנאים הגיאוגרפיים והאוכלוסייה.
  • הסלמת פעולות הג’יהאד בכל דרך, בשיגור טלים, פעולות התאבדות, מלחמה אלקטרונית או אחרת, ללא קשר למדיניות חמאס.
  • ביצוע פעולות שיפגעו בכלכלתה של ישראל, הן בתקיפות צבאיות והן במתקפות סייבר.
  • חיזוק הקשר בין המוג’הדין ברצועת עזה לבין מוג’הדין הפועלים בזירות אחרות בעולם, כדי להקים התארגנויות ג’יהאד חובקות עולם.
  • מאמץ לשכנע את הגורמים האסלאמיים לתמוך ולסייע כספית לגורמי הג’יהאד הסלפי במקום לחמאס.
  • איחוד כל הכוחות של המוג’אהדין ברצועת עזה תחת מועצת השורא.
  • פיתוח מנגנון ה”דעווה” ואימוץ תכנית “דעווה” התומכת בג’יהאד ברצועת עזה, כדי להטמיע את המצע הרעיוני הסלפי בחברה כמקור כוח לארגון.
  • ניסיון למשוך פעילי חמאס לערוק ל”סלפיה הג’יהאדיה”, בהדגשת חובתו של המוסלמי להיות נאמן לאללה בלבד והצגת הנאמנות למפלגה כמעשה של ג’אהיליה.