עבור לתוכן העמוד
Menu

השעיר לעזאזל של איראן

סבב השיחות האחרון בקזחסטן בין איראן למדינות ה־P5+1 (ארה”ב, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה וגרמניה), הסתיים לפני כשבוע בלא כלום. ראש צוות המו”מ של איראן, סעיד ג’לילי, ניסה לרמוז שישראל היא אחד הגורמים מאחורי הקלעים שמקשים על המו”מ הגרעיני. ג’לילי הסביר שהוא מאמין כי המשלחות של מדינות ה־P5+1 רצו בהצלחת השיחות, אך היתה מדינה אחת שהפעילה לחץ על […]

סבב השיחות האחרון בקזחסטן בין איראן למדינות ה־P5+1 (ארה”ב, רוסיה, סין, צרפת, בריטניה וגרמניה), הסתיים לפני כשבוע בלא כלום. ראש צוות המו”מ של איראן, סעיד ג’לילי, ניסה לרמוז שישראל היא אחד הגורמים מאחורי הקלעים שמקשים על המו”מ הגרעיני. ג’לילי הסביר שהוא מאמין כי המשלחות של מדינות ה־P5+1 רצו בהצלחת השיחות, אך היתה מדינה אחת שהפעילה לחץ על הנושאים ונותנים מטעם המערב, והיא הסיבה לעמדתם הנוקשה. הוא לא פירט לאיזו מדינה הוא מתכוון, אבל היה זה ברור כי הוא מתכוון לישראל.

ג’לילי אינו היחיד שמנסה להפוך את ישראל לגורם הקשור למבוי הסתום הדיפלומטי בין המערב לאיראן. סעיד חוסיין מוסביאן הוא דיפלומט איראני לשעבר, שהיה חלק מצוות המו”מ הגרעיני של איראן בתקופתו של הנשיא חתאמי, וכיום חוקר באוניברסיטת פרינסטון. הוא הפך לפרשן מבוקש בתקשורת הבינלאומית בנושא המו”מ בין איראן למערב. בספרו “The Iranian Nuclear Crisis”, המכיל 500 עמודים של זיכרונותיו, מתעקש מוסביאן, בדומה לעמדת ממשלת איראן שממנה נמלט, שכל פתרון למשבר חייב לכלול הכרה של מדינות ה־P5+1 בזכותה של איראן להעשיר אוראניום – זכות שאינה מופיעה במפורש באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. בהמשך לכך, מציין מוסביאן מרכיב נוסף לפתרון המחלוקת סביב הגרעין האיראני: כינון אזור מפורז מנשק להשמדה המונית במזה”ת, שיכלול את ישראל.

גם שיבלי תלחמי, עמית בכיר במרכז סבן שבוושינגטון, עסק בנושא זה. במאמר שהתפרסם בינואר 2012 ב”ניו יורק טיימס”, כתב תלחמי שהדרך לגרום לאיראן להגמיש את עמדותיה במו”מ הגרעיני, היא פעולה של המערב ליצירת אזור מפורז מנשק גרעיני במזה”ת, דבר שיציב את ישראל במוקד העניין.

“לשאוף להתפשטות”

ייאמר לזכותו של ממשל אובאמה כי הערכת מצב מציאותית של העולם הערבי כיום, הובילה להחלטה שלא לערוך בסתיו האחרון כנס בנושא אזור מפורז מנשק להשמדה המונית במזה”ת, כפי שהוצע ב־2010. בהצהרה שנתנה ב־23 בנובמבר 2012 ציינה במפורש ויקטוריה נולנד, דוברת מחלקת המדינה האמריקנית, את אחת הסיבות כ”תנאים הנוכחיים במזה”ת”. היתה זו התייחסות ברורה לאביב הערבי, כאחד ההסברים לכך שבמצב הנוכחי לא הבשילו התנאים להמשיך בקו מדיניות זה.

אך עצם הרעיון, שלפיו נחישותה של איראן להשגת נשק גרעיני קשורה לישראל, שגוי לחלוטין. הרפובליקה האיסלאמית חידשה את תוכנית הגרעין האיראנית בשנות ה־80 כתוצאה מניסיונה המר במלחמת איראן־עיראק (1988-1980), שבה הצבא האיראני הותקף פעם אחר פעם על ידי כוחותיו של סדאם חוסיין, שהשתמשו בנשק כימי. ישראל לא היתה גורם במערכת השיקולים.

לאחר סיומה של מלחמת איראן־עיראק קיבלה טהראן מוטיבציה מחודשת להשגת נשק גרעיני: נחישותה להפוך לכוח ההגמוני במזה”ת אחרי נפילת עיראק. כמה שנים אחרי כניסתו לתפקיד העניק מנהיגה העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, ראיון חושפני לעיתון האיראני “רסאלאת”, שהתפרסם ב־7 ביולי 1991, ובו שאל רטורית: “האם אנחנו מבקשים לשמור על שלמות ארצנו או שאנחנו מעוניינים להתרחב?” ותשובתו: “אנו בהחלט חייבים לשאוף להתפשטות”. חמינאי הוא המפקד העליון של הכוחות האיראניים המזוינים, ולפיכך הכרחי לעקוב אחר הגדרותיו לאסטרטגיה הלאומית האיראנית.

שאיפתה של איראן להגמוניה אזורית נותרה בעינה עד היום. יועצו הצבאי הבכיר של חמינאי, הגנרל יחיא רחים ספווי, שהיה המפקד הקודם של משמרות המהפכה, תיאר ב־2013 את איראן בתור “מעצמת העל האזורית” במזה”ת. באותו ראיון הוא הכריז כי “עולה כוח גלובלי חדש בעולם המוסלמי”. ב־2008 יורשו של ספווי בתפקיד מפקד משמרות המהפכה, הגנרל עלי ג’עפרי, היה אף בוטה יותר: “האימאם שלנו לא הגביל את התקדמותה של המהפכה האיסלאמית למדינה הזאת, אלא היתווה אופק הרבה יותר רחוק”. האמצעי המבצעי של חמינאי למימוש מטרות אלו הוא כוח קודס של משמרות המהפכה בפיקודו של הגנרל קאסם סולימאני.

אג’נדת ההתפשטות האיראנית באה לידי ביטוי גם בהצהרותיו. במהלך 2012, בנאום בנוגע ללבנון ולעיראק, קבע סולימאני: “אזורים אלו, בדרך זו או אחרת, כפופים לשליטתה של הרפובליקה האיסלאמית של איראן ולרעיונותיה”. עלי אכבר נאטק נורי, דובר הפרלמנט האיראני לשעבר שעובד כיועצו של חמינאי, תיאר ב־2009 את בחריין כמחוז ה־14 של איראן. אלפי חיילי משמרות המהפכה האיראניים פרוסים על אדמת סוריה כדי למנוע את נפילת משטרו של בשאר אסד ואת יציאתה שלסוריה ממרחב ההשפעה האיראני.

מי הבא בתור?

בקצרה, חתירתה של איראן לנשק גרעיני אינה למטרת הרתעה, אלא כדי לסייע לה לממש את שאיפותיה האזוריות במזה”ת. למרות מאמציהם של ג’לילי, מוסביאן וכמה אקדמאים מערביים להסיט את ההתעניינות הבינלאומית מאיראן, המציאות היא שהכללת ישראל במשוואת הפירוק מנשק לא תשנה כהוא זה את המוטיבציה האיראנית לחצות את הסף שיהפוך אותה למעצמה גרעינית.

אם קיימת מדינה שמשפיעה על הדיאלוג הנוכחי בין איראן למערב, אי אפשר למצוא אותה במזה”ת. צפון קוריאה גירשה את פקחי סבא”א, הפיקה פלוטוניום בדרגת העשרה צבאית, ערכה שלושה ניסויים גרעיניים, ותגובת העולם הסתכמה בהגברת הסנקציות בלבד. היום מאיימת צפון קוריאה על ארה”ב בנשקה הגרעיני. כל דיפלומט שנושא ונותן עם איראן חייב יהיה להביא בחשבון שטהראן תוכל בקלות לסגת מכל הסכם עתידי ולחשוב שהיא יכולה להתחמק מזה ללא קושי.

המסקנה המתבקשת היא שעל המערב להביא בחשבון את דרכי הפעולה של צפון קוריאה כשהוא מגבש עמדות למו”מ עם איראן. ועדיין, ייתכן שאיראן ותומכיה בקרב אליטות מערביות מסוימות יחפשו שעיר לעזאזל חדש, שבו יתלו את התשובה לשאלה מדוע בתנאים הנוכחיים שיחות הגרעין מועדות לכישלון.

המאמר פורסם לראשונה ב”ישראל היום