לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל שוב רוחשים רעיונות ויוזמות מצד אישים ישראלים כיצד להניע את תהליך השלום עם הפלסטינים. יש מי שקורא להסדר ביניים, יש מי שקורא לנסיגה חלקית ואחרים משוכנעים כי בלי החלטה ישראלית כמו הקפאת ההתנחלויות, הנשיא אובמה יצא לא מרוצה מביקורו בישראל. הבעיה היא שהישראלים אינם מקשיבים למה הפלסטינים אומרים ומתעלמים לחלוטין מדעתם.
הפלסטינים זה עתה השיגו הכרה במדינה פלסטינית לאורך קווי 1967, והם אומרים כי לא יהיו מוכנים לקבל פחות מהכרה של ישראל בהישג זה. כבר עברנו את שלב "הקפאת ההתנחלויות", וגם את שלב הנסיגות החלקיות. צריך פשוט להקשיב למה שאומרים הפלסטינים.
מקובל על הכל כי יש לישראל אינטרס בשמירתה של הרשות הפלסטינית, וככל האפשר ביציבות שלטונו של אבו מאזן. אבל כל בעלי "הרצון הטוב" עלולים דווקא לזעזע את אבו מאזן ולגרום לכשלונו, שכן אם יאלצו אותו עכשיו להסכים לפחות ממה שהשיג עד לא מכבר במסגרות האו"ם, הרי יוקרתו תפגע קשות, וספק אם יוכל לעמוד בלחץ של מתנגדיו.
נכון הדבר כי הבעיה הפלסטינית יקרה מאוד לליבו של אובמה, ובלי ספק הוא ישמח מאוד לחזות בהתקדמות כלשהי בערוץ הפלסטיני. אבל המזה"ת גועש ורועש ואובמה מגיע לכאן לא רק למען הבעיה הפלסטינית. יש לישראל אינטרס דחוף יותר באיראן ובסוריה, ומן הסתם כאשר דווקא ישראלים ירקחו רעיונות ועצות בנושא הפלסטיני, הם עלולים לבוא על חשבון אינטרסים אחרים של ישראל, הדחופים הרבה יותר.