מה שקרוי בפי כל "האביב הערב" פרץ בתוניס כאשר רוכל קשה יום הצית את עצמו למוות במחאה על שלא קבל רישיון לבאסטה שלו. זאת עובדת היסוד שמנחה את התפשטות "האביב הערבי" בכל רחבי המזה"ת, כולל בשטחי הרשות הפלסטינית. הדור הצעיר של הערבים יוצא לרחובות ומפיל את השלטון מכיוון שאין לו פרנסה ואין לו עתיד כלכלי. מי שלא מבין זאת לא מבין מה קורה, והדברים נכונים גם בהיקשר למתרחש היום ברשות הפלסטינית.
אי השקט בציבור הפלסטיני התחיל הרבה לפני מה שמכונה היום "אינתיפאדה שלישית". מזה זמן רב מתקיימות שביתות והפגנות, וחלקן אלימות, כמו ההפגנה שהתקיימה בחודש שעבר בשכם נגד הרשות הפלסטינית. מזה יותר משנתיים הפסיקה הרשות הפלסטינית לממן תוכניות פיתוח, והקבלנים שובתים ממלאכה. מזה יותר משנה אין משכורות מסודרות ושביתות מורים ועובדי מדינה הן יותר כלל מאשר יוצא מן הכלל.
שביתת האסירים השתלבה באי השקט הכללי וצברה תאוצה בגלל השתלבות שני התהליכים: ההפגנות שארגנה החזית הדמוקרטית בעניינו של העציר השובת רעב שלה, סאמר עיסוואי, השתלבו בשביתת מורים, כאשר התלמידים היו בטלים ברחובות. לפיכך, דווקא שביתה זו צברה תאוצה ואחריה נסחפו הארגונים האחרים, ובכלל זה גם הרשות הפלסטינית.
מכאן כי שרידותה של הרשות הפלסטינית איננה תלויה בהכרח בתהליך מדיני כזה או אחר אלא בשאלה האם תצליח להתייצב מבחינה כלכלית. נכון לעכשיו, היא הצליחה לתמרן את הכועסים למיניהם לעבר גבולותיה של ישראל, אבל ברגע שהם כבר נמצאים ברחובות ולא יהיה מזור לבעייתם העיקרית – שהיא המצוקה הכלכלית – בקלות רבה הם יכולים להשתלב ב"אביב הערבי" ולצעוק: העם רוצה בהפלת השלטון.
הרשות הפלסטינית עומדת לפני קיצוצים תקציביים מרחיקי לכת בגלל מצוקתה הכלכלית, והדברים אמורים בפיטורי עובדי מדינה רבים. מהלך כזה, כאשר המונים כבר נמצאים ברחובות, עלול להפנות את הכעס הפלסטיני כלפי ישראל, אבל גם כלפי המוקטעה, שמתוכה יצאו הגזרות הכלכליות.
והדברים אמורים גם לגבי עזה. למשל, בלוגר, דווקא באתר של חמאס, כתב היום כי שתי הממשלות הפלסטיניות בעזה וברמאללה לא מוצאות פתרון למצוקה הכלכלית של הנוער הפלסטיני. השירותים לציבור קורסים, אין דין ואין דיין והנוער של עזה ממורמר ומאוכזב. [i]
כמובן שחשוב מאוד לחדש את תהליך השלום, אבל יש לקרוא נכון את מפת המזה"ת, ובכלל זה את המפה ברשות הפלסטינית. האחים המוסלמים במצרים חשבו ש"האביב הערבי" הוא אביב אסלאמי, אבל בגלל שנכשלו בסוגיה הכלכלית הם מסכנים את מעמדם. מי שחושב שפתרון הבעיה הפלסטינית הוא מה שהפלסטינים מבקשים היום טועה בגדול. אין ספק כי הם רוצים שלום, אבל ברגע זה חשוב להם יותר אופק כלכלי בהיבט האישי ביותר.