עבור לתוכן העמוד
Menu

האם התחילה המהפכה השנייה במצרים?

אובדן הלגיטימיות של השלטון במצרים, גרסת 2012 ההפגנות המתמשכות נגד מורסי ושלטון האחים המוסלמים ועוצמתן יצרו למעשה מצב מהפכני חדש שמשמעותו כי הנשיא הולך ומאבד את הלגיטימיות שלו, למרות שנבחר בבחירות חופשיות. הוא ניצב עכשיו מול אופוזיציה רחבה המורכבת מהמפלגות הלא אסלאמיות מכל הזרמים: שמאל, נאצריסטים וליברלים, המתאמות את פעולתן במסגרת ארגון גג המכונה “חזית ההצלה הלאומית”, […]

אובדן הלגיטימיות של השלטון במצרים, גרסת 2012

ההפגנות המתמשכות נגד מורסי ושלטון האחים המוסלמים ועוצמתן יצרו למעשה מצב מהפכני חדש שמשמעותו כי הנשיא הולך ומאבד את הלגיטימיות שלו, למרות שנבחר בבחירות חופשיות. הוא ניצב עכשיו מול אופוזיציה רחבה המורכבת מהמפלגות הלא אסלאמיות מכל הזרמים: שמאל, נאצריסטים וליברלים, המתאמות את פעולתן במסגרת ארגון גג המכונה “חזית ההצלה הלאומית”, בראשותו של מוחמד בראדעי ולידו מנהיגים חשובים אחרים, כגון חמדיין סבאחי, עמרו מוסה ועוד. למאבק נגד מורסי הצטרפו השבוע גם אמצעי תקשורת לא ממשלתיים, ביניהם עיתונים עצמאים או כאלו המצויים בבעלות מפלגות אופוזיציוניות, וגם מספר ערוצי טלוויזיה. יתר על כן, גם כמה מיועציו החשובים של מורסי התפטרו. זו אינה איפוא פעילות פוליטית אפיזודית שמורסי יכול להתעלם ממנה. מעבר לכך, יש לזכור כי מורסי קיבל בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות לא יותר מ-25 אחוזים מקולות המצביעים. המשמעות היא כי הוא עומד בפני מאבק עממי נרחב המזכיר את ימי המהפכה הראשונים נגד מובארק לפני שנתיים.

מורסי נשען על כידוני צבא

השבוע, כאשר מורסי הורה לממשלתו לפרסם החלטה הקוראת לצבא לסייע למשטרה ולכוחות הביטחון להגן על קיום תהליך משאל העם על החוקה, הוא הודה למעשה כי איבד את הלגיטימיות שלו וכי מעתה והלאה הוא נשען על כידוני הצבא כדי להחזיק בשלטונו ולבצע את תוכניותיו. בהתאם להחלטתו הוטלה על הצבא החובה לשמור על מוסדות הציבור ולקציני הצבא והמש”קים הוענקה סמכות לעצור אזרחים ולהעבירם למשפט. אמנם לכאורה מדובר בהחלטה זמנית שאמורה להיות בתוקף עד לסיום תהליך משאל העם ופרסום תוצאותיו, אך ללא ספק יש כאן חזרה לחוקי החירום הידועים לשימצה שבוטלו עוד על ידי המועצה הצבאית העליונה. הענקת סמכויות לצבא לפעול בזירה הפנימית כמוה כהודעה כי השלטון אינו משתלט על המצב, וכי הוא נאלץ לעקוף את המוסדות האזרחים האמונים על שמירת הסדר הציבורי, כגון כוחות ביטחון הפנים ומערכת המשפט, ומפקיד בידי הצבא את גורלו. יש גם להניח כי אם ימשך העימות בין מורסי לאופוזיציה – ואין ספק כי כך יהיה –  תוארכנה תוקפן של הסמכויות המיוחדות שנתנו לצבא.

הצבא מעדיף לשמור על נייטרליות

כמה ימים קודם לכן פרסם הצבא הודעה הקוראת לצדדים הניציים לסיים בדרכי שלום את העימות ביניהם על הצו הנשיאותי והחוקה והמזהירה כי הצבא לא ירשה את “הדרדרות המדינה לאסון”. ההודעה התקבלה בציבור כבטוי לאי רצונו של הצבא להתערב במאבק הנוכחי, אם כי תנועת האחים המוסלמים פרסמה תגובה אוהדת להודעה הצבאית, בעוד האופוזיציה נמנעה מכל התייחסות אליה. לצבא אין אינטרס להתערב בעימות הנוכחי אלא אם כן אכן תחול הדרדרות למלחמת אחים. נסיונו המר של הצבא בניהול המדינה בתקופת הביניים בין נפילת מובארק לבחירת מורסי לא הצביע על החושים הפוליטיים המחודדדים של ראשיו, שהסתבכו בהרג מפגינים ובפתיחת הדרך לאחים המוסלמים להגיע לשלטון. הם מעדיפים נייטרליות, במיוחד כאשר דרישותיהם העיקריות נענו בחוקה הממתינה למשאל העם בשבת הקרובה.

בפרק מיוחד בחוקה המוקדש לצבא נקבע כי המועצה הצבאית העליונה תפקח על תקציב הצבא, ובמשתמע מכך על האימפריה הכלכלית שלו וכי שר ההגנה ימונה מבין הקצונה הבכירה. כמו כן, קובעת החוקה כי למערכת המשפט של הצבא יהיה מעמד עצמאי והיא תוכל לשפוט גם אזרחים שפגעו בצבא. ולבסוף, הנשיא לא יוכל להכריז מלחמה אלא אם התיעץ עם המועצה הצבאית העליונה וקיבל את אישור הפרלמנט. נראה שבכך שמר הצבא על מעמד בכורה מיוחד, כפי שהיה נהוג במצרים מאז ומתמיד.

דרישות האופוזיציה: ביטול משאל העם וניסוח חוקה חדשה

השאלה היא האם העימות בין מורסי והאחים המוסלמים לבין האופוזיציה הלא אסלאמית ימצא את פתרונו בפשרה כלשהי או ששני הצדדים יגלו עקשנות ויגלשו לאלימות שתחייב את הצבא להתערב בכל זאת. בשלב זה נראה כי האופזיציה אינה מוכנה להפסיק את ההפגנות כל עוד מורסי לא ביטל את משאל העם על החוקה. האופוזיציה טוענת, ובצדק, כי החוקה הושלמה בחיפזון תוך יומיים, אחרי שמורסי העניק לעצמו בצו נשיאותי, שפרסם ב-22 בנובמבר, גם את סמכויות הרשות המשפטית וחסינות מלאה להחלטותיו, שאיש אינו יכול לבטלן. זאת כאשר בוועדה לניסוח החוקה יש רוב אסלאמיסטי מוחלט ומרבית הנציגים הלא אסלאמים פרשו או שהחרימו את דיוניה, ובכללם גם נציגי הכנסייה הקופטית. משתמע מכך, כי החוקה אינה לגיטימית, שהרי חוקה חייבת להתקבל פה אחד או לפחות בהסכמה רחבה של עיקר הזרמים הפוליטיים. האופוזיציה דורשת לא רק את ביטול משאל העם אלא גם הקמת וועדה חדשה שתנסח חוקה חדשה או את הסעיפים השנויים במחלוקת, שהם רבים ופזורים על פני כל 236 סעיפיה – מה שנעשה במתכוון כדי לעמעם את אופייה האסלאמי.

יתרה מכך, לבית הדין העליין של החוקה הוגשו 43 עתירות המבקשות לפזר את וועדת ניסוח החוקה. מורסי, בצו הנשיאותי שפרסם, ביטל את סמכות בית הדין של החוקה לפזר את הוועדה,  אך לאחר שהוא עצמו ביטל את הצו שלו ובית הדין התכנס לדון מחדש בסוגיה, האחים המוסלמים שלחו אלפי פעילים לצור על בית הדין בשביל למנוע את הגעת השופטים וכדי להפריע לדיונים – מה שאילץ את בית הדין לקטוע את הדיונים, שאכן לא חודשו בינתיים. אמנם מורסי ביטל את הצו הנשיאותי שלו במטרה להרגיע את האופוזיציה ולפלגה, אך זו לא נסוגה מאחר שבצו החדש שהוא פרסם לא בוטל משאל העם על החוקה – כאשר זוהי דרישתה המרכזית של האופוזיציה.

האחים נחושים להיאבק באופוזיציה עד חורמה

האחים המוסלמים נחושים בדעתם להישאר בשלטון ולהיאבק באופוזיציה עד חורמה. הם מונעים על ידי אידיאולוגיה דתית עמוקה וקיצונית לא פחות מאשר האייתוללות בטהראן, כאשר זה לא משנה כאן אם מדובר בשיעים או סונים – הם כולם מאמינים בעליונות האסלאם ובחובה המוטלת עליהם לכפות את שלטונו של אללה עלי אדמות.

הציבור המצרי השתחרר מהפחד מפני השלטון

יש איפוא לצפות להחמרת העימות בין האחים לבין הכוחות הלא אסלאמים במצרים. נראה כי מרבית הציבור אינו מעוניין בשלטון אסלאמי שיכפה את השריעה ואת חוקיו של אללה, אלא היה רוצה לראות מצרים חדשה ודמוקרטית, כפי שקיוו הצעירים שפתחו את עידן המהפכה. נראה גם כי הציבור השתחרר מפחדיו מפני השלטון ומוכן לרדת לרחוב ולהיאבק על חירותו. אנו נמצאים איפוא בפני עימות מסוכן בו שני הצדדים נחושים בדעתם לגבור וליישם את שאיפותיהם.

מצרים עומדת עתה בפני ימים גורליים. המהפכה התחילה עכשיו מחדש. אפילו יצליח מורסי לקיים את משאל העם, הציבור ימשיך במאבקו נגד החוקה ויישום חוקי השריעה – מאבק שילך ויחריף ויציב את מצרים על עברי פי פחת. מעניין יהיה גם לראות כיצד יגיבו האיחוד האירופי וארה”ב, שטחו עיניהם מראות את המציאות ונתנו את תמיכתם לאחים המוסלמים – מה שמעורר התמרמרות לא קטנה בקרב הציבור המצרי.