הפלסטינים פונים הלילה לעצרת הכללית של או"ם למה שמתואר כבקשת קבלה לאו"ם במעמד של מדינה משקיפה תחת כיבוש בגבולות 1967.
למען האמת אין הפלסטינים מבקשים להקים מדינה, ואף אין הם מבקשים הכרה בגבולות 1967. קריאה קפדנית של נוסח הפנייה מגלה כי הם מדברים על גבולות מלפני 1967- "pre-1967". באשר לצעדים שאחרי קבלתם לאו"ם הם מבהירים כי אין מדובר בצעדים מעשיים של מימוש הריבונות בשטח, ואפילו לא בניית מוסדות ממלכתיים – מאמץ שהתחיל בו ראש המשלה ברמאללה סלאם פייאד, אבל זנח אותו, אלא רדיפת ישראל בטריבונלים בינלאומיים ובראשם בין הדין הבינלאומי בהאג.
כעת מתחוור כי כל מהלך בדיקת גופתו של ערפאת, שמא הורעל, איננה רק על מנת להגיע לחקר האמת, אלא על מנת לרדוף את ישראל גם בעניין הזה. במילים אחרות- המהלך באו"ם איננו צעד בכיוון החיובי שנועד להיטיב עם הפלסטינים, אלא מהלך שלילי גורף נגד ישראל במאמץ המתמיד לבודד אותה, לרדוף אותה ולפגוע במוניטין שלה במסגרת המהלך האסטרטגי של דה-לגיטימציה.
גם עניין קביעת גבולות 1967 כגבולות הקבע נתון בסימן שאלה לנוכח ניסוח הגבולות כ"pre 1967". כמובן שאפשר לטעון שזה היינו הך, אבל לא בהכרח- אפשר גם לטעון כי מדובר ברמז לגבולות 1947, שהם גבולות החלוקה מיום כ"ט בנובמבר, אשר מימושם יידרש בהקשר של החזרת הפליטים.
בכלל, החתירה העקבית אחר גבולות קבע, אפילו בקווי 1967, הם מובנת וטבעית, אבל נוגדת את המציאות במזרח התיכון. במזרח התיכון אין גבולות קבועים, וכל הגבולות נתונים במחלוקת המתפרצת מפעם לפעם על פי העניין. הדוגמה המוחשית ביותר היא היעדר הגבולות בין סוריה ולבנון, משבר "חוות שבעה" בגבול בין ישראל ללבנון, כל עניין הגבולות הלא מסומנים בין אמירויות המפרץ אשר הן הצליחו להתגבר עליהם רק עם כינון המועצה לשיתוף פעולה במיפרץ, הגבולות ביןמצרים ללוב ולסודאן, הגבולות בין אלג'יריה למרוקו, הגבולות בסהרה, הגבולות בין סעודיה לתימן וכיוצא בזה. הניסוח של pre 1967"" צריך להדליק אור אדום שסוגית הגבולות בין ישראל לפלסטינים לא תהיה שונה.
הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה