עבור לתוכן העמוד
Menu

האביב הערבי: כישלון הנסיון התוניסאי

התקוות נגוזו: תוניסיה איננה עוד “המדינה החילונית ביותר בעולם המערבי” האסיפה הלאומית המכוננת של תוניסיה אמורה לפרסם ב-23 באוקטובר את הנוסח המלא של החוקה החדשה, לפני שתאושר סופית על ידי האסיפה עצמה ולאחר מכן במשאל עם. היה זה צריך להיות רגע של שמחה והתעלות הנפש, שכן החוקה הייתה אמורה להוות את הביטוי לתוניסיה החדשה והדמוקרטית […]

התקוות נגוזו: תוניסיה איננה עוד “המדינה החילונית ביותר בעולם המערבי”

האסיפה הלאומית המכוננת של תוניסיה אמורה לפרסם ב-23 באוקטובר את הנוסח המלא של החוקה החדשה, לפני שתאושר סופית על ידי האסיפה עצמה ולאחר מכן במשאל עם. היה זה צריך להיות רגע של שמחה והתעלות הנפש, שכן החוקה הייתה אמורה להוות את הביטוי לתוניסיה החדשה והדמוקרטית אחרי הדחתו של הדיקטטור זיין אלעבדין בן עלי.

התקוות נגוזו. המציאות שונה לחלוטין. חילוקי דעות מהותיים מפרידים בין אסלאמיסטים לבין חילוניים לגבי עתידה של המדינה והם באים לידי ביטוי במספר סעיפים חשובים בחוקה הנוגעים לערכי הדמוקטיה הבסיסים כגון זכויות הנשים, חופש הביטוי, עקרון אי האפליה וחופש הפולחן. הארגון לשמירה על זכויות האדם (HRW) שיגר לאחרונה מכתב לחברי האסיפה המכוננת ודרש לשנות את הסעיפים הפוגעים בזכויות האדם. תוניסיה, מי שהייתה “המדינה החילונית ביותר בעולם הערבי”, במיוחד בכל הקשור לשוויון הנשים ולמערכת החינוך, נתונה עכשיו למאבק מר בין חילונים לאסלאמיסטים המנסים להחזיר את המדינה לתקופת הנביא.

ניסיון לכפות את חוקי השריעה על ידי מפלגת השלטון

חילוקי הדעות באסיפה המכוננת באים לידי ביטוי בשטח בחילופי האשמות בין המפלגות, בהפגנות ובהפגנות נגד, שלפעמים מעורבת בהם גם אלימות. אסלאמיסטים אשר התעודדו מניצחונה של מפלגת “אלנהדה” (התחייה) – מפלגת האחים המוסלמים התוניסאית – בבחירות לפרלמנט באוקטבר 2011, מנסים לכפות בכוח על האוכלוסיה את חוקי השריעה.

התקיימו הפגנות נגד הצגת הסרט האיראני “פרספוליס” והוא הורד מן המסכים. התרחשו הפגנות נגד האיסור מתקופת המשטר הקודם לנשים לעטות את הצעיף במוסדות החינוך הגבוה ומספר מוסדות כבר נכנעו. היו הפגנות נגד הסרט של הבימאית נדיה אלפני “לא אלוהים לא אדון”, כמו גם הפגנות נגד תערוכות אמנות שהוכרזו כפוגעות באסלאם. היו הפגנות ענק של הסלפים בעד הכללת השריעה בחוקה. בחודש מרץ שעבר שני אזרחים שפרסמו באינטרנט מסמכים “המלגלגים על האסלאם” אף נידונו לשבע וחצי שנות מאסר. היו גם הפגנות נגד של ארגוני נשים וארגונים חילונים נגד הלחץ הסלפי להחדרת השריעה. הרושם שנוצר הוא כי הארגונים הסלפים מנסים לבנות אווירה של פחד ולאלץ את האזרחים להסכים ליישם את חוקי השריעה – זאת מתוך הנחה שמפלגת השלטון, “אלנהדה”, שהיא עצמה קיצונית אסלאמית, תתקשה לעוצרם או אף תעצום עיניים, שהרי הם מקדמים את האג’נדה האסלאמית של מפלגה זו.

“אלנהדה” והסלפים פועלים ביתר שאת נגד הכוחות החילונים

בימים האחרונים התברר כי לא רק הסלפים פועלים נגד החילונים אלא גם מפלגת “אלנהדה” – אם כי בצורה מוסווית. הפגנה של ארגון הנושא את השם היפה והלא מאיים “האגודה העממית להגנה על המהפכה”  צעדה בעיר טטווין בדרום המדינה לעבר משרדי האגודה החקלאית של המחוז ומשתתפיה היכו למות את לטפי נקד, מי שכיהן כיושב הראש שלה והיה גם מתאם של  “התנועה למען תוניסיה”. התברר כי “האגודה לשמירה על המהפכה” היא למעשה קואליציה של ארגונים אסלאמיים תומכי “אלנהדה” ואילו “התנועה למען תוניסיה” היא מפלגה חילונית ליבראלית שהוקמה בקיץ האחרון על ידי אלבאגי קאא’ד אלסבסי, ראש ממשלת תוניסיה לשעבר, לאחר נפילתו של בן עלי. בהתאם לסקרים הולכת וגדלה הפופולאריות של תנועה זו. מנבאים לה הצלחה גדולה בבחירות הבאות המתוכננות להתקיים ביוני 2013 ולפיכך היא מהווה מתחרה רצינית למפלגת “אלנהדה”. “אלנהדה” מאשימה את “התנועה למען תוניסיה” כי “היא חותרת להחזיר לשלטון את שרידי משטרו של בן עלי”. הממשלה ניסתה לעמעם את נסיבות האירוע ושר הפנים, חבר “אלנהדה”, טען כי לטפי נקד מת מהתקפת לב. אולם מול הזעקה של מפלגות האופוזיציה נאלץ הנשיא מנסף אלמרזוקי (שאינו חבר “אלנהדה” אלא פעיל זכויות האדם שמפלגתו חברה בקואליציה עם “אלנהדה”) להודות כי לטפי אכן נהרג בעימות עם אסלאמיסטים. יש להזכיר גם את התקפת האסלאמיסטים על בניין שגרירות ארה”ב בתוניסיה בהמשך להפגנות שנערכו לאחרונה במדינות האסלאם על רקע הסרט על הנביא מוחמד. בהפגנה השתתפו סלפים ואנשי “אלנהדה” ונשיא תוניסיה נאלץ להתנצל בפני ארה”ב.

עמדתו של ראשד ע’נושי, יו”ר תנועת “אלנהדה”, הייתה דו-משמעית במשך כל התקופה הזו, עד אשר הסתבר כי בסופו של דבר הוא תומך בסלפים המקדמים את משנתו. בחוזרו מן הגלות הפוליטית, אחרי הדחתו של בן עלי, “הבטיח” ע’נושי לקחת מרחק מהשלטון ואף לא הציג את מועמדותו לפרלמנט. עם זאת, תנועתו הקימה מפלגה פוליטית אשר  זכתה ב- 41% מן המושבים בפרלמנט. היא הקימה קואליציה עם שתי מפלגות שמאל, אך מטבע הדברים, בהיותה בעלת הרוב היחסי בפרלמנט, היא מחזיקה בראשות הממשלה, רוב השרים באים מקירבה והיא הנותנת את הטון בניסוח החוקה.

החוקה החדשה: מגבילה את זכויות האדם ומכניסה את השריעה בדלת האחורית

על רקע חילוקי הדעות על ניסוח החוקה בין אסלאמיסטים לחילונים, ותחת לחצים של המפלגות הליברליות וגם של מדינות המערב, הודיע ע’נושי כי לא ידרוש את יישום השריעה ויסתפק בניסוח הסעיף הראשון בחוקה כפי שנכתב עוד בחוקה הקודמת משנת 1959. ואכן, בטיוטה הראשונה של החוקה החדשה שהובאה לידיעת הציבור בחודש אוגוסט נכתב בסעיף הראשון כי תוניסיה היא מדינה עצמאית וריבונית, האסלאם הוא דת המדינה, ערבית שפתה והמשטר רפובליקני. אף כי ניסוח זה אינו כולל את השריעה כמקור לתחיקה הרי הכרזה זו קובעת כי תוניסיה היא מדינה בעלת זהות אסלאמית – ערבית. בכך הונחו היסודות להחדרת השריעה ויישומה.

בנוסף, התברר כאמור לעיל כי בסעיפים אחרים הוגבלו זכויות האדם. בסעיף 17 של החוקה נאמר כי האמנות הבינלאומיות יכובדו רק אם הן אינן נוגדות את החוקה. בהתאם לארגון השמירה על זכויות האדם (HRW) ניסוח זה פותח את הדלת להפרת זכויות האדם על ידי מערכת המשפט, כולל הפרת אמנות בינלאומיות שנחתמו בשעתו על ידי תוניסיה. בסעיף 3 נאמר כי המדינה מבטיחה את חופש האמונה והפולחן, אבל תראה בכל פגיעה ב”קדוש” פשע. זאת מבלי להגדיר את ה”קדוש”. ניסוח זה נועד לאפשר לשליטיה האסלאמיים של המדינה להעמיד לדין את כל מי שיוגדר על ידם כמעליב את הנביא או את אללה – שהוא פשע חילול השם (BLASPHEMY) באסלאם ועילה למעצר מתנגדים פוליטים, מוסלמים הממירים את דתם או הדוגלים בחילוניות ובני דתות אחרות. בסעיף זה מוגדרת גם כפשע כל צורה של נורמליזציה עם הציונות והמדינה הציונית. תוניסיה תהיה כנראה המדינה הראשונה בעולם שחוקתה תאסור על מגע עם ישראל. אין מדובר בחוק שניתן לשנותו או לאפשר לו חריגים, יהיה זה סעיף בחוקה אשר יחייב את השלטונות, ללא כל אפשרות של ערעור. בסעיף 28 על זכויות הנשים לא מדובר על שוויון אלא על היות הבעל והאישה “משלימים את עצמם במשפחה”, דהיינו כל אחד מהם יישפט על פי תפקידו במשפחה. לאישה אין איפוא שום זכויות מלבד לתפקד כאישה.

אלה הן רק מספר דוגמאות המצביעות על כך שראשד ע’נושי שקר כאשר אמר שלא ידרוש את הכללת יישום השריעה בחוקה. הוא הכניס אותה בדלת האחורית.

בימים האחרונים הודיע דובר האסיפה המכוננת כי הסעיף על חילול השם יבוטל, כנראה כדי לשחרר קצת מעומס הלחצים של דעת הקהל.

יו”ר מפלגת “אלנהדה”: מייעץ לסלפים כיצד להגביר את השפעתם במדינה

יתרה מכך, בהתבטאויות לתקשורת אמר ע’נושי כי עיוות תדמיתם של הסלפים (הכוונה היא להתקפות החילונים על הסלפים ולהפגנות שהם מבצעים נגדם) הוא טעות שתעודד אותם לתפוס את השלטון בעתיד. בראיון ליומון הצרפתי “לה מונד” אמר כי יש לעודד כמה מן האלמנטים הסלפים לפעול במסגרת החוק ולאפשר להם להכיר את הדמוקרטיה. בקלטת שמע שפורסמה השבוע באינטרנט נשמע ע’נושי מייעץ לסלפים כיצד להגביר את השפעתם בתחומים שונים.

האם טיוטת החוקה תפורסם השבוע?

השאלה היא האם טיוטת החוקה תפורסם השבוע על רקע הבעייתיות של סעיפים אלה, הפגנות הסלפים הדורשים יישום מלא של השריעה והפגנות הנגד של החילוניים. אם תפורסם החוקה השבוע היא תועבר בנובמבר לדיון נוסף באסיפה המכוננת ולהצבעה. בתחילת השנה הבאה היא תובא למשאל עם. ביוני 2013 צפויות להתקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות על בסיס החוקה החדשה. ספק רב אם לוח זמנים זה ישמר הלכה למעשה.

הכלכלה התוניסאית אחרי המהפכה: האינפלציה עולה ושביתות משתקות את המדינה

בעוד היחסים בין אסלאמיסטים וחילונים הולכים ומדרדרים עושה הממשלה מעט מאד לתיקון הכלכלה שנפגעה קשות בעקבות המהפיכה. האינפלציה עולה ושביתות פראיות משתקות את השרותים. התיירות שהייתה המקור העיקרי של מטבע חוץ עדין במשבר. האבטלה הולכת ומעמיקה. בהתאם למכון הסטטיסטי של תוניסיה, שיעור האבטלה לפני המהפכה עמד על 13 אחוזים מכוח העבודה. במהלך אירועי המהפכה הוא עלה ל- 19 אחוזים וכעת הוא עומד על 17.6 אחוזים. בקרב הצעירים האבטלה מגיעה עד 25 אחוזים – נתון שמהווה אסון מבחינה חברתית-כלכלית ומאלץ את מיטב הנוער לברוח מן המדינה כדי למצא עבודה. אלפי צעירים, ודווקא אלו שהתחילו במהפכה, איבדו כל תקווה. הם יוצאים בהמוניהם בסירות רעועות לאי האיטלקי למפדוזה, המהווה את הנקודה האירופאית הקרובה ביותר לתוניסיה מצידו השני של הים התיכון, בתקווה למצוא חיים חדשים באירופה. על פי הארגון הבינלאומי להגירה, מתוך 60 אלף המהגרים הבלתי לגאלים שהגיעו לעיר זו בתקופה האחרונה מכל ארצות אפריקה השחורה ולוב, 27 אלף היו מתוניסיה. חלקם הוחזרו בכוח למדינתם.

גם תוניסיה, שהציתה את תקוות האביב הערבי, נמצאת בדרך ללא מוצא

בתוניסיה התחיל האביב הערבי שהצית את דימיונו של העולם אשר האמין לרגע כי מדינות ערב עומדות בפני שינוי מהותי אשר יצעיד אותן לעבר הדמוקרטיה והפיתוח. מהר מאד התברר שהיה זה חזיון שווא ביום שרב. המהפכות נחטפו על ידי האסלאם הקיצוני ומדינות ערב נקלעו למשברים פוליטיים חברתיים כאשר הדרדרות כלכלית מאיימת על יציבותן. אנו עומדים איפוא בפני תקופת מעבר ארוכה שתהיה כנראה מלווה באלימות עד שהעולם הערבי ימצא מחדש את איזונו. כמה סימבולי הוא כי תוניסיה שסימנה את הדרך ונתנה תקווה לעולם הערבי מוצאת עכשיו את עצמה בדרך ללא מוצא, יחד עם שאר “מדינות האביב”: מצרים, לוב, סוריה…