עבור לתוכן העמוד
Menu

מקורותיו של הזעם המוסלמי

הגל האחרון של המחאה האנטי-אמריקנית, שפרץ במזרח התיכון והגיע עד סידני שבאוסטרליה לווה בנחשול נוסף של מאמרים בעיתונות הבינלאומית שמנסים להסביר את מקורותיו של הזעם האסלאמי. כלפי חוץ הזעם נוצר עקב הסרט האנטי-אסלאמי על מוחמד, “תמימות המוסלמים”, שהופק בארה”ב והועלה ליו-טיוב בסוף חודש יוני. לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר ניסו פרשנים שונים לברר באופן דומה […]

הגל האחרון של המחאה האנטי-אמריקנית, שפרץ במזרח התיכון והגיע עד סידני שבאוסטרליה לווה בנחשול נוסף של מאמרים בעיתונות הבינלאומית שמנסים להסביר את מקורותיו של הזעם האסלאמי. כלפי חוץ הזעם נוצר עקב הסרט האנטי-אסלאמי על מוחמד, “תמימות המוסלמים”, שהופק בארה”ב והועלה ליו-טיוב בסוף חודש יוני.

לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר ניסו פרשנים שונים לברר באופן דומה את מניעיהם של חוטפי המטוסים, שהטיסו אותם לתוך בניינים בניו יורק ובוושינגטון. השאלה שחזרה ונשאלה הייתה: מה עומד מאחורי הזעם שבפעולה זו? במקרה דנן הסרט היה הסיבה הישירה להתפרצות של האלימות, אך ייתכן שבהחלט קיימים גורמים נוספים עמוקים יותר.

זו סוגיה מהותית. אחד הפרשנים הערבים המובילים, עורייב רנתאווי, העריך במאמר בעיתון “א-דוסתור” הירדני כי הצורך בהסבר קיים משום שוושינגטון “רכבה על הסוס של האביב הערבי” ו”הפכה אותו לסוס אמריקני”. על אף זאת, באותן מדינות ש”נהנו” מהאביב הערבי, ציין רנתאווי, התפרץ הגל האנטי-אמריקני החדש. לדברי רנתאווי, ההפתעה בארה”ב נובעת בחלקה מהעובדה שבמדינות שחוו את האביב הערבי היו ביטויים אנטי-אמריקניים אלימים. הוא מפליג יתר על המידה בתיאור התגובה בארה”ב לאירועים אלה ואף מכנה אותם “11 בספטמבר החדש”.

על רקע דברים אלה ראוי לבחון אם מרכיבים של האביב הערבי תרמו לעוצמה של ההתפרצות האלימה בשבועות האחרונים. לכמה גורמי מפתח נודעה השפעה בהקשר זה:

  • שלוחות אלקאעידה הפועלות בעולם הערבי: ההתקפה על הקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב ורצח השגריר כריסטופר סטיבנס היו הביטויים האלימים ביותר של אירועי השבועות האחרונים. ואולם, אירוע זה אינו קשור למחאה הכללית אלא מדובר בפעולה מתוכננת מבעוד מועד בחסות אלקאעידה. בשנה האחרונה שלוחות אלקאעידה החלו לפעול באופן חופשי יותר והקימו מחנות אימונים באזורים דוגמת קירנייקה, שבהם לשלטון המרכזי בלוב שליטה מוגבלת בלבד. מצב דומה התהווה בחצי האי סיני במצרים ובאזורים בדרום תימן. זהו גם התרחיש הסביר בסוריה בעידן שלאחר אסד.
  • יכולתם המוגבלת של המשטרים לבלום את האלימות: המשטרים החדשים גילו חוסר רצון לפעול בתקיפות נגד ההפגנות האלימות, ולעניין זה, שעיצב את דפוס ההפגנות, עשויה להיות השפעה על אופיין גם בעתיד. ההמון הערבי איבד בשנתיים האחרונות של האביב הערבי את גורם הפחד ממנגנוני הביטחון, והדבר מאפשר לאירוע שולי להסלים מידית למחאה המונית, היכולה אף לערער את היציבות של המשטרים החדשים.
  • היעד המשותף של המפגינים והמשטרים בהגבלת ההשפעה האמריקנית במזרח התיכון: בתוניסיה, במצרים ובתימן הוקמו משטרים אסלאמיים הקשורים בטבורם לאחים המוסלמים. בלוב נתפס ראש הממשלה בעיני רבים כפוליטיקאי שלו קשרים עם האחים המוסלמים. כל השלוחות הללו של האחים המוסלמים שותפות לחתירה להגביל את ההשפעה האמריקנית במזרח התיכון, שתביא בסופו של דבר לסילוקה של ארה”ב מהאזור.

האביב הערבי יצר ללא ספק תנאים חדשים בעולם הערבי המזינים את הגישה האנטי-אמריקנית. במישור הכלכלי, האביב הערבי לא הביא לתמורה משמעותית ולשגשוג המיוחל. אדרבה, הסיכוי להשקעות אמריקניות במדינות הנשלטות על ידיהאחים המוסלמים אינו גדול במיוחד. אם הרחוב הערבי סבור ש”הסוס של האביב הערבי” הוא “סוס אמריקני”, אזי הוא צפוי להאשים את וושינגטון במשבר הכלכלי שילך ויחמיר בשנים הקרובות.

המאמר פורסם לראשונה ב”ישראל היום