עבור לתוכן העמוד
Menu

מסדאם לאיראן: לקחי הארכיון העיראקי

בעוד ישראל מתמקדת, באופן טבעי, בהשלכות הצפויות מאיראן גרעינית, קיימת דוגמה אחרת להתגרענות הזוכה לבחינה מחדש בשנה האחרונה – עיראק של סדאם חוסיין. הדבר נובע מכך שבמהלך מלחמת עיראק ב-2003 שם צבא ארה”ב את ידו על מסמכים ועל הקלטות של אלפי שעות דיונים מסווגים של ההנהגה העיראקית, שבהם דנו במשמעות הנשק הגרעיני גם בהקשר למאבק בישראל. המסמכים וההקלטות הפכו […]

בעוד ישראל מתמקדת, באופן טבעי, בהשלכות הצפויות מאיראן גרעינית, קיימת דוגמה אחרת להתגרענות הזוכה לבחינה מחדש בשנה האחרונה – עיראק של סדאם חוסיין. הדבר נובע מכך שבמהלך מלחמת עיראק ב-2003 שם צבא ארה”ב את ידו על מסמכים ועל הקלטות של אלפי שעות דיונים מסווגים של ההנהגה העיראקית, שבהם דנו במשמעות הנשק הגרעיני גם בהקשר למאבק בישראל.

המסמכים וההקלטות הפכו זמינים לעיונם של חוקרים שהחלו לפרסם ספרים ומאמרים אקדמיים על תוכנם. בשנה שעברה פרסמו שני חוקרים, הל ברנדס ודיוויד פאלקי, מחקר בשביל האוניברסיטה לביטחון לאומי בארה”ב (NDU), שהתבסס על חומר זה. החוקרים גילו שמשנת 1978 ועד המתקפה הישראלית על הכור אוסיראק ב-1981, סדאם חוסיין עצמו הרבה לדבר על חשיבותו של הנשק הגרעיני באסטרטגיה העיראקית.

לפי המסמכים, נראה שבעקבות המתקפה הפסיק סדאם לעסוק בנושא זה, לפחות עד סוף שנות ה-80. לדעת ברנדס ופאלקי, הזמן שישראל הרוויחה הוא בבחינת הצדקה להחלטתו של ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, להשמיד את הכור העיראקי.

כיצד ראה סדאם חוסיין את התועלת שבהחזקת נשק גרעיני בעימות עתידי עם ישראל? ברנדס ופאלקי מציינים כי בניגוד לתיאוריות של מומחים אמריקנים רבים ליחסים בינלאומיים, הטוענים כי מדינות מבקשות להשיג נשק גרעיני למטרות הגנה והרתעה בלבד, המסמכים העיראקיים מצביעים בוודאות על כך שלמשטרו של סדאם חוסיין היו מטרות התקפיות.

מסקנות אלו רלוונטיות מאוד לימינו. בגיליון יולי-אוגוסט של כתב העת האמריקני “Foreign Affairs”, רבעון יוקרתי המשמש לפעמים סמן להלכי הרוח בקרב קהילת מעצבי מדיניות החוץ האמריקנית, פרסם פרופ’ קנת’ וולץ מאמר שכותרתו: “מדועאיראן צריכה להשיג את הפצצה?” ובו הוא טען כי פצצה גרעינית איראנית תאזן את ישראל ולפיכך “תביא לתוצאה האפשרית הטובה מכל: זו בעלת הסבירות הגבוהה ביותר להחזרת היציבות במזרח התיכון”.

ברנדס ופאלקי מאמינים כי חשיבה שכזו היא מוטעית לחלוטין. הם מציינים פגישה של מועצת המהפכה העיראקית ב-27 במארס 1979, שבה סדאם, שהיה השליט דה-פקטו של עיראק, רגע לפני שהפך לנשיא, הציג את הקו האסטרטגי שלו. סדאם הסביר כי נשק גרעיני עיראקי ינטרל את מה שרבים האמינו שהוא היכולת הגרעינית של ישראל, וכך יתאפשר לעיראק לנהל נגדה מלחמה קונבנציונלית.

בהזדמנות אחרת סדאם חזה קואליציית מלחמה ערבית שתוקפת את ישראל, ובראשה עומדות עשר אוגדות עיראקיות, וכן כוחות מסוריה ואולי מירדן. הרבה השתנה מאז אותם ימים, והאיומים הניצבים לפני מדינת ישראל כיום השתנו. אבל תהיה זו טעות לחשוב שתרחישים אלו נעלמו כליל. מובן שהרבה יהיה תלוי בשאלה אם עיראק תהפוך לשלוחה איראנית שתשמש מקפצה לכוחותיה בעתיד.

הקישור שעשה סדאם חוסיין בין נשק גרעיני לבין מלחמה קונבנציונלית חשוב גם מסיבה נוספת. בדיון בגבולותיה העתידיים של ישראל בגדה המערבית נפוץ הטיעון כי בעידן הטילים, בייחוד אם הם נושאים נשק להשמדה המונית, טופוגרפיה, שטח ועומק אסטרטגי אינם רלוונטיים עוד, ועל כן ישראל יכולה לוותר עליהם בהסדרי שלום עתידיים.

אם מטרת הנשק הגרעיני בידיהם של אויבי ישראל היא להחזיר את עידן המלחמות הקונבנציונליות, הרי ישראל חייבת לדאוג לכך שבסופו של יום היא לא תידרש לוותר על נכסיה הטריטוריאליים החיוניים ביותר לביטחונה.

המאמר פורסם לראשונה ב”ישראל היום