עבור לתוכן העמוד
Menu

הניה ומורסי מאמצים את קווי היסוד של מדיניות מובארק כלפי רצועת עזה

ראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הניה, ערך בשבוע שעבר (26.7.12) ביקור במצרים במהלכו נועד עם הנשיא, מוחמד מורסי. הניה זכה לקבלת פנים חמה מצד השלטון החדש במצרים של האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס. בראיון לביטאון מפלגת החירות והצדק, מפלגת החזית של האחים המוסלמים שניצחה בבחירות במצרים, מסר הניה פרטים על ההסכמות שהושגו בשיחותיו עם מורסי, שעיקרן: פתיחת […]

ראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הניה, ערך בשבוע שעבר (26.7.12) ביקור במצרים במהלכו נועד עם הנשיא, מוחמד מורסי. הניה זכה לקבלת פנים חמה מצד השלטון החדש במצרים של האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס. בראיון לביטאון מפלגת החירות והצדק, מפלגת החזית של האחים המוסלמים שניצחה בבחירות במצרים, מסר הניה פרטים על ההסכמות שהושגו בשיחותיו עם מורסי, שעיקרן:

  • פתיחת מעבר רפיח למשך 12 שעות ביום והגדלת מספר העובדים בו, לשם הסדרת מעבר של 1,500 נוסעים מרצועת עזה ואליה.
  • צמצום רשימת מנועי הכניסה למצרים ב-60 אחוזים.
  • היתר לכל פלסטיני לבקר ללא ויזה במצרים למשך 72 שעות.
  • הגדלת אספקת החשמל ממצרים לרצועת עזה מ-22 מגהווט ל-30 מגהווט.
  • בחינת תכנית להנחת צינור גז ממצרים לחברת החשמל ברצועת עזה וחיבור רצועת עזה לרשת החשמל הערבית.
  • הגדלת מספר המיכליות המובילות את המזוט הקטרי עבור תחנת הכוח ברצועת עזה מ-7-8 כיום ל-10, וע”י כך תסתכם הכמות היומית של מזוט המגיעה לרצועת עזה ל-500 אלף ליטר.
  • בחינת האפשרות לפתיחת קונסוליה מצרים בעזה לאחר שהשגרירות המצרית נסגרה ב-2009, וכיום נמצאת רק ברמאללה.

הניה התייחס גם למדיניותן של ממשלת חמאס ומצרים בנוגע לסטטוס המדיני של רצועת עזה, ולהלן הציטוטים הרלוונטיים מדבריו:

  • “הסיוע של מצרים לעזה להתגבר על בעיותיה אין משמעותו פטור לכיבוש מאחריותו על רצועת עזה”.
  • “לא ייתכן שנפטור את הכיבוש מאחריותו כלפי עזה, בהיות עזה חלק מהאדמה הפלסטינית הכבושה”.
  • “איננו חותרים להקים ישות נפרדת משאר הארץ הפלסטינית, עזה היא חלק מהמולדת הפלסטינית וחלק מהמדינה הפלסטינית, ואני הדגשתי בפני הנשיא, כי לא תהיה מדינה שנייה בעזה ולא מדינה פלסטינית ללא עזה”.

שינוי המשטר במצרים פתח את הדלתות לחמאס, הזוכה לתמיכה מלאה של שלטון האחים המוסלמים, הנכון להושיט יותר מבעבר סיוע לרצועת עזה ותמיכה מדינית לחמאס, הנתפסת כבעלת ברית מועדפת בזירה הפלסטינית משום הזיקה הארגונית והזהות האידאולוגית. לצד הגדלת הסיוע לרצועת עזה, הניה ומורסי, שמתחו ביקורת עזה על משטרו של מובראק ותבעו ממנו לפתוח את הגבול לרצועת עזה, קיבלו הלכה למעשה את עקרונות מדיניותו של המשטר הקודם, המבוססים על משחק כפול וניסיון לאכול את העוגה ולהותירה שלמה.

הן חמאס והן מצרים של מורסי הפכו להיות מאוהבים באגדת ה”כיבוש הישראלי” של רצועת עזה, והם שואפים להמשיך לשמור על סטטוס מדיני זה, על אף שישראל פינתה זה מכבר בשנת 2005 את כל המתיישבים הישראליים והסיגה את כל כוחותיה מרצועת עזה. אשר על כן, שני הצדדים הסכימו שלא לפתוח את מעבר רפיח באופן מלא גם למעבר סחורות, בדיוק בהתאם למדיניותו של הנשיא מובארק, על מנת שלא לשוות לצעד כזה משמעות מדינית של חיבור רצועת עזה למצרים, ומכאן העברת האחריות על הרצועה למצרים. נאמנים לקווי מדיניותו של מובארק, מעדיפים הניה ומורסי להמשיך את מצב “המצור” על רצועת עזה ודימוי של “המשך הכיבוש הישראלי” על פני עצמאות פלסטינית, שכן לשיטתם מצב זה מעניק להם יתרונות מדיניים בתביעה לאחריות ישראל על רצועת עזה.