הטיעון המרכזי שהעלו הנציגים האיראנים במסגרת השיחות עם משלחת ה"חמש פלוס אחת" במוסקבה בחודש שעבר, היה שעל פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני משנת 1968 (NPT), יש להם זכות חוקית להעשיר אורניום. על פי ה"ניו יורק טיימס", ה"חמש פלוס אחת" השיבו לאיראנים שאמנת ה-NPT אינה מתייחסת במפורש ל"זכות להעשיר" אורניום. עם זאת, ניכרת מגמה לאשר העשרה לדרגה נמוכה של 3.5% בתמורה לוויתור איראני על העשרה ל-20%.
כזכור, איראן טענה שהיא זקוקה להעשרת האורניום להפקת אנרגיה, שכן היא אינה יכולה להסתמך על עתודות הנפט והגז שלה שעלולות להתרוקן. בתגובה, מחלקת המדינה הוציאה דו"ח שהראה כי לאיראן אין מספיק אורניום במחצבות שלה כדי לתדלק את הכורים שהיא מתכוונת לבנות בעתיד. מכאן, שההיגיון היחיד שיכול לעמוד מאחורי ההשקעה העצומה בהעשרת האורניום הוא שהוא מיוצר לצרכים צבאיים ולא אזרחיים.
המשחק האיראני בעניין ההעשרה לא נעלם מעיני המערב. ביולי 2006 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה הדורשת מאיראן להשעות כל פעילות הקשורה להעשרת אורניום. ההשעיה הייתה אמורה להיכנס לתוקף באופן מיידי וללא הגבלת זמן. בהמשך התקבלו עוד שש החלטות במועצת הביטחון המטילות סנקציות על איראן בשל אי-ציות לדרישת האו"ם להשעיית העשרת האורניום.
עם זאת, במהלך השנים חלו שינויים בעמדה האמריקנית בנוגע לפרשנות ל-NPT. בשנת 2006, עוד קודם להחלטת האו"ם הראשונה בעניין השעיית ההעשרה, אמר ג'ון בולטון, השגריר האמריקני באו"ם: "אין להתיר העשרה באיראן בשום אופן". לעומת זאת, בדצמבר 2010, בתקופה שבה מימשל אובאמה נקט מדיניות דיפלומטית של "התקרבות" לאיראן, אמרה מזכירת המדינה הילארי קלינטון ל-BBC שבעתיד איראן תוכל להעשיר אורניום למטרות אזרחיות.
אין שום הצדקה להתייחס לאיראן כאל חברה מן המניין בחוג המדינות החתומות על ה-NPT. איראן הסתירה את מתקניה בנתנז ובפורדו והודתה בקיומם רק לאחר שנתפסה. כל הדו"חות של סבא"א על איראן מאז 2008 התייחסו ל"אפשרות של מימד צבאי" בתוכנית הגרעין האיראנית. למרות כל זה, דרישותיה החוזרות ונשנות של סבא"א להבהרות לא נענו. איראן אינה מגיעה בידיים נקיות כאשר היא דורשת הכרה בזכותה להעשרת אורניום.
לאיראן היה תמיד סיפור כיסוי להצדקת ההעשרה. כעת היא מדברת על צוללות המונעות בכוח גרעיני הזקוקות לאורניום ברמה של 90%, שהיא רמה צבאית. ב-1991, לאחר שסדאם חוסיין פלש לכוויית ושיגר טילים לעבר שכנותיה, החליט ממשל בוש שהמשטר העיראקי אינו ראוי לאמון בכל הקשור לאמנות בינלאומיות. איראן נמצאת כעת באותה הקטגוריה, ולכן אין לסמוך עליה בעניין העשרת האורניום.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
