החרפת המשבר הפנימי בסוריה, המוצא ביטויו בשבועות האחרונים בריבוי מקרי טבח באוכלוסיה האזרחית באזורים שונים במדינה, שב ומציף אל פני השטח את הסיוע האיראני הצבאי, התעמולתי והכלכלי ואת חשיבותו בכל הקשור לסיכויי ההישרדות של נשיא סוריה בשאר אלאסד. איראן סייעה לנשיא סוריה לעמוד בגלי המחאה מראשיתם והיא מלווה אותו ומייעצת לו כיצד לנסות ולצלוח בשלום את המשבר העמוק, המעמיד למבחן את הברית האסטרטגית בין המדינות.
איראן השקיעה בסוריה תשומות צבאיות, כלכליות ומדיניות רבות, בשל היותה מרכיב מרכזי ב"מחנה המתנגדים" לישראל והשער ללבנון ולסיוע לחיזבאללה. עתה, נוכח פניו המשתנות במהירות של המזרח התיכון, רואה איראן בדמשק את זירת העימות המרכזית עם המערב, העתידה להשפיע ולעצב את הסדר החדש בו.
ישנו דימיון רב בין נסיבות אלה לבין התמיכה האיראנית בחיזבאללה (בניגוד להתייצבות סעודיה ומדינות ערב והמערב לצד לבנון) לאחר ההתנקשות בראש ממשלת לבנון רפיק אל חרירי (פברואר 2005), שהובילה לנסיגת סוריה מלבנון. כל אלו התרחשו בשיאו של מהלך הדמוקרטיזציה של הנשיא בוש לאחר סילוקו של סדאם חוסיין והבחירות בעיראק בינואר 2005. אז ראתה איראן בלבנון את קו החזית עם המערב, שניסה באותה עת לכפות דמוקרטיזציה מואצת ולפרק את חיזבאללה מנשקו. עתה מסייע הנשק של חיזבאללה, בהוראת איראן, למערך הדיכוי האלים של נשיא סוריה בשאר.
טהראן פועלת על פי אותו היגיון גם עתה, היא רואה בעתידה של המערכה בסוריה ציון דרך מכריע במאבק על עיצובו מחדש של המזרח התיכון ועל תפקידה בו, כמי שמובילה ותמשיך להוביל את ההתנגדות לנוכחות המערבית ולהמשך קיומה של ישראל, וזאת גם אם אסד ייפול בסופו של דבר. איראן יודעת כי התייצבותה לצד בשאר תעמיק ביתר שאת את הקרע הבלתי ניתן לאיחוי בינה לבין מדינות המפרץ ובראשן סעודיה, ואף בינה לבין טורקיה (לאחר זהב קצר ביחסים בין שתיהן בעקבות משט המרמרה לעזה).
בעניין זה גובר התאום עם רוסיה, הבולמת מעורבות בינלאומית בסוריה. ב-7 ביוני אחמדיניג'אד אף דן עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בסוגיה הסורית בשולי כינוס ה-Shanghai Cooperation Organization) SCO) בשנחאי .
בשנה הראשונה למשבר בזירה הסורית שמרה איראן על פרופיל פומבי נמוך בכל הקשור לסיוע למשטרו של בשאר. לעומת זאת, בשבועות האחרונים, ולאור ההחרפה במשבר, מודים בכירים בהנהגה המדינית-דתית-צבאית באיראן כי איראןמעורבת צבאית באירועים בסוריה באמצעות משמרות המהפכה. על רקע זה מתרבים הדיווחים במערב ומצד גורמי האופוזיציה הסוריים על מעורבות זו ומאפייניה. במקביל, הולך ומתגבש באיראן הרציונאל למעורבות זו: לשיטתם, מדינות באזור, בהובלת סעודיה וקטאר ובסיוע מצד ארה"ב, אירופה וישראל, מסייעות למורדים בסוריה ומאפשרות הכנסת טרוריסטים למדינה. איראן, אם כן, מסייעת לבעלת בריתה הוותיקה במאבקה נגד האיומים החיצוניים. בד בבד שבה איראן וטוענת כיסוריה משלמת עתה מחיר כבד על היותה "החוליה המוזהבת בשרשרת מחנה ההתנגדות לישראל", וכי המערב מנסה להציג מצג שווא של מחאה עממית כדי לפגוע בעמידתו האיתנה של בשאר וסוריה נגד ישראל.
במקביל להסלמה הפנימית בסוריה ולתשומות המדיניות והצבאיות שנדרשת איראן להשקיע בסוריה, מנהלת איראן את שיחות הגרעין עם חמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה (1+ P5), תוך שהיא נוקטת בטקטיקות המוכרות של סחבת וגרירת רגלים. מסלול זה נועד להקנות לאיראן זמן יקר נוסף הדרוש להמשך פיתוח תוכנית הגרעין והגעה לפצצה, שתאפשר לה להשלים את המהלך האסטרטגי של ביסוס מעמדה כמעצמה במזרח התיכון, תוך דחיקה הדרגתית של המערב. בראייתה, פצצה גרעינית שיעית תעניק לה חסינות ויכולת להמשיך בפעילותה החתרנית במזרח התיכון. בשל כך איראן איננה חוששת מההשלכות לטווח הבינוני והארוך שיש להמשך תמיכתה בסוריה בזירה הערבית המתפוררת, כאשר במקביל, הולך המזרח התיכון ונצבע בצבעים אסלאמיים עזים (גם אם סוניים) והמערב הולך ומאבד את אחיזתו בו.
"משמרות המהפכה" פועלים על אדמת סוריה
אסמאעיל קאני, סגן מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה, הוא הגורם האיראני הצבאי הבכיר ביותר עד כה שחשף את מעורבות "משמרות המהפכה" באירועים בסוריה. בראיון עמו שפרסמה סוכנות הידיעות של הסטודנטים באיראן ISNA, הודה כי גורמים מקרב כוח קודס של משמרות המהפכה מעורבים באירועים בסוריה. קאני הבהיר, כי מעורבות זו "נועדה למנוע טבח של אנשים…לפני שהגענו לסוריה, היה טבח גדול של האזרחים בידי האופוזיציה, אך עם נוכחות פיזית ולא פיזית של איראן, נמנע טבח נוסף בסוריה".
מייד לאחר פרסום הראיון ב-ISNA, הוא הורד מהאתר אך פורסם בהרחבה באתרים איראנים אחרים. הייתה זו הפעם הראשונה בה אישר מפקד בכיר במשמרות המהפכה פרסומים של גורמי אופוזיציה סוריים (צבא סוריה החופשי)[1] ושל גורמים מערביים בדבר מעורבות פעילה של יחידות עלית של משמרות המהפכה – כוח קודס (הפועל מחוץ לאיראן במשימות חתרנות וטרור מיוחדות), לצד צבא סוריה, בדיכוי האלים של המחאה.[i] משרד האוצר האמריקני זיהה את מעורבותו של קאני בהברחות למדינות אפריקניות, סוריה וחיזבאללה. כסגן מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה היה קאני אחראי מבחינה פיננסית על משלוחי הנשק של כוח קודס.[ii]
האופוזיציה, ובעיקר "הצבא הסורי החופשי", מציגה מעת לעת עדויות למעורבות ישירה של גורמים איראנים בלחימה ומפרסמת במסגרת מתקפת ההסברה שלה ברשת האינטרנט חקירות של שבויים איראנים ואנשי חיזבאללה,[iii] וכן דרכונים/תעודות זהות שנתפסו ברשותם.[iv] האיראנים ואנשי חיזבאללה נעצרו במוקדי הלחימה העיקריים בסוריה, כולל חומס. בהודאותיהם נאמר כי הם חלק ממשמרות המהפכה,[v] אשר הופעלו לדיכוי המהומות בסוריה, והם מוסרים כי קיבלו הנחיות מהמודיעין הסורי.[vi] האופוזיציה הסורית מציגה גם אמצעי לחימה, שלטענתה מקורם באיראן וכן תקליטורים עליהם תמונות של נסראללה.[vii] בנוסף, חשף הצבא הסורי החופשי האזנות לרשת קשר של חיזבאללה בשכונת אלביאצ'ה בחומס בהם נשמעים תיאומים לפעילות מבצעית בעיר.[viii] כמו כן, חשפה האופוזיציה הסורית, לטענתה, מטען הדף מזויף ל-RPG שנמכר במרמה על ידי חיזבאללה לאופוזיציה וגורם למותו של מי שמנסה לשגר את ה- RPG מהתפוצצות הרקטה.[ix]
הסיוע שכלל ייעוץ והדרכה ב"שטח" האיראני לדיכוי המחאה בסוריה החל זמן קצר לאחר פרוץ המחאה. דיווחים על סיוע זה הוזכרו כבר על ידי גורמי אופוזיציה איראניים שטענו כי פעולות הדיכוי בסוריה מתבצעות על ידי יחידות של משמרות המפכה הפועלות שם ואשר אחראיות לסיוע הצבאי, מודיעני ולוגיסטי לחיזבאללה בלבנון. כאשר פרצו המהומות בסוריה שלחו משמרות המפכה לדמשק מפקדים של הבסיג' (כוחות מתנדבים של משמרות המפכה אשר דיכאו את המרד באיראן) על מנת לסייע לאסד.[x] מדוחות אחרים מתברר כי איראן מספקת לסוריה ציוד לוגיסטי, רובי צלפים מתוצרת מקומית ומכשירים מתקדמים של רשתות נוקיה סימנס (NSN) למעקב אחר פעילות אינטרנטית, ומאפשרת בדרך זו את זיהויים של הפעילים המשוחחים בטלפון או המשתמשים ברשתות חברתיות.[xi]
"השביחה" הסורי פועל על פי מודל הדיכוי של הבסיג' האיראני
בהמשך לדבריו של קאני ולחשיפת מעורבותם הפעילה של גורמים איראנים וגורמי חיזבאללה בדיכוי המחאה בסוריה, הצביעה דוברת משרד החוץ האמריקני ויקטוריה נולנד (Victoria Nuland) בתדרוך היומי לעיתונאים בסוף מאי 2012 על מעורבותה של איראן בטבח שהיה בחולה (Houla) וקשרה את כוח אלקודס של משמרות המהפכה לאירוע ובמשתמע גם לאירועים אחרים בסוריה. היא הצביעה על הדמיון הרב במבנה ובשיטות הפעולה בין הבסיג' לבין זרוע המתנדבים של משמרות המהפכה, כוחות השביחה העומדים, על פי עדויות רבות, מאחורי הטבח. כוחות הבסיג' מגוייסים מקרב הצעירים ומהווים את אחד הגורמים המרכזיים שעמדו מאחורי דיכוי המחאה לאחר הבחירות לנשיאות באיראן ב-2009. לדברי נולנד:
"אסד ומשטרו הם שהקימו את השביחה…במידה רבה הוא תואם את מודל הבסיג' האיראני כאשר הוא מבוסס על גיוס צעירים במטרה לזרוע הרס, אלימות ונקמה ללא אבחנה…נדגיש שוב כי אין ספק שהאיראנים סיפקו לצבא הסורי תמיכה, הכשרה וייעוץ, אך בריוני השביחה משקפים נאמנה את הכוחות האיראניים שפעלו בדרך דומה. הבסיג' והשביחה דומים זה לזה והדבר משקף את הטקטיקה והטכניקות של האיראנים לדיכוי זכויות האזרח. מעניין לציין כי דווקא בסוף שבוע זה החליט סגן ראש כוח קודס להתפאר בייעוץ שהם מעניקים לסוריה".[xii]
סוריה ו"פלסטין" תופסות מקום מרכזי בתפיסת הביטחון של איראן
חאסן פיירוזאבאדי הרמטכ"ל האיראני, התייחס למניעיה האידיאולוגיים והביטחוניים של איראן בכל הקשור לתמיכתה במשטר הסורי: אמנם ציין כי התמיכה האיראנית מוגבלת למישור "האידיאולוגי והמוראלי", אך מדבריו עולה כי תמיכתה שלאיראן באסד רחבה הרבה יותר, שורשיה ומניעיה האידיאולוגיים והביטחוניים עמוקים מאד ולמעשה הם מהווים חלק ממהותה כמדינה אסלאמית.
פיירוזאבאדי הדגיש כי התמיכה האיראנית בעם הסורי "קשורה לאסלאם ולהנחיותיו של האימאם חמינאי". התמיכה בפלסטין מהווה פן אחד של אידיאולוגיית האמאם להגנה עצמית, "על פי תפיסה רחבה זו, אללה הנחה אותנו לא להתיר לכופרים לשלוט על מוסלמים… מחובתנו להגן על המוסלמים… סוריה היא המדינה היחידה שניצבת איתנה מול התקפותיה של ישראל על הפלסטינים". פיירוזאבאדי הוסיף כי עמידה איתנה זו עולה בקנה אחד עם ציווי הקוראן, "וככזו אנו תומכים בה ובכל גורם המתנגד לישראל". לדבריו, "איננו מעורבים בסוריה… אנו לא אויבי העם הסורי… סוריה היא מדינה ידידותית הניצבת בקו הראשון של ההתנגדות לישראל ואנו מספקים לה תמיכה מוראלית ואידיאולוגית". רמטכ"ל הכוחות המזוינים אמר כיאיראן מעורבת ב"החלטות החיוביות שמקבלת הממשלה הסורית והנשיא אסד עבור העם הסורי ומעוניינת בהשבת הביטחון לסוריה, והיא תסייע באבטחת המצב במדינה ובייצובו".[xiii]
ברוח דומה התבטא גם מוחמד ריזה נקדי, ראש הבסיג' של משמרות המהפכה. בראיון לערוץ "אלמנאר" של חיזבאללה אמר כי כל עוד תמשיך סוריה להתייצב נגד ישראל, תמיכתה של איראן בה מובנת מאליה ואין היא ניתנת למשא ומתן. נקדי התייחס למצב הגיאו-אסטרטגי באזור ואמר כי לאחר יציאת הכוחות האמריקניים מעיראק וקריסת קו ההגנה שלהם שם, ארה"ב שואפת לייצב קו הגנה חדש בסוריה כדי להגן על ישראל (Quds/Jerusalem Occupying Regime) מפני האיום הנשקף לה ממזרח. נקדי הוסיף כי הודות להתנגדותו האמיצה של העם הסורי, פעילות נמהרת זו "עתידה להמיט כשלון נוסף על האימפריאליזם".[xiv]
בכינוס תחת הכותרת "ביטחון יציב", שהתקיים ביוזמת אוניברסיטת אמאם חוסיין של משמרות המהפכה, התייחס חוסיין סאלימי, סגן מפקד משמרות המהפכה, למצב הגיאו-אסטרטגי באזור לאור "ההתעוררות האסלאמית". הוא הגדיר את הזמן הנוכחי בתור "התקופה הסבוכה, הקשה והמוזרה ביותר בהיסטוריה של האסלאם ואיראן" וקבע, כי ההתפתחויות הגיאופוליטיות המואצות, בייחוד במדינות מוסלמיות, מערערות מן היסוד את הגיאופוליטיקה שנוצרה על ידי המעצמות מערביות. לשיטתו, אירועים אלה שביסודם אידיאולוגיה אסלאמית, שוחקים בהדרגה את השפעתן של המעצמות המערביות לטובת מציאות גיאופוליטית מהפכנית אסלאמית חדשה. במציאות החדשה ההולכת ומתגבשת, המשטר הציוני (ישראל), שהוא לטענתו, מקור האיום על ביטחון האזור, הולך ומאבד את משענת הכוח הגיאופוליטית שלו באזור. הוא אף הדגיש כי ארה"ב הולכת ומאבדת את התשתיות והבסיסים שלה באזור, במיוחד באפגניסטן ובעיראק, וכי איראן הציבה לה למטרה לנצל באופן מירבי את השיפור במצבה הגיאופוליטי כדי שתוכל להשפיע ולעצב את האירועים באזור.[xv]
לאור התבטאויותיהם של בכירי משמרות המהפכה והצבא האיראני, כמו גם של הנהגתם המדינית, ברור כי "לקרב על סוריה" יש משמעות מיוחדת עבור איראן. מעבר להיותה בעלת ברית אסטרטגית ונאמנה (סוריה לא חתמה על הסכם שלום עם ישראל, תרומתה המכרעת לביסוס חיזבאללה בלבנון והיותה בית לארגונים הפלסטינים האסלאמיים והחילוניים המתנגדים להסכם עם ישראל), סוריה נתפסת עתה כקו החזית במערכה לעיצובו מחדש של המזרח התיכון וכזירת ההתמודדות העיקרית של איראן (בחריין היא זירה נוספת לצורך העניין) עם המערב (כולל טורקיה) והמחנה הערבי "המתון" אותו מוביליה סעודיה. לאור מרכזיותה של סוריה באסטרטגיה האיראנית הכוללת של חתירה מתמדת להשפעה ולמעמד הגמוני אזורי ובינלאומי, ניתן להבין את עומק והיקף הסיוע האיראני בתחומים רבים למשטר הסורי ואת רצונה בהמשך שרידותו.
"הלהבות הסוריות יקברו בוודאות את ישראל…"
לצד הסיוע הצבאי והלוגיסטי לסוריה, ממשיכים בכירים בהנהגת איראן להביע בפומבי תמיכה גורפת בסוריה ולהוקיע את מדינות המפרץ, המערב וישראל על "מזימתם" להפיל את בשאר. הם מדגישים כי פגיעה בסוריה כמוה כחציית קו אדום מבחינת איראן ומזהירים כי גלי ההדף מסוריה יפגעו בכל האזור ובמיוחד בישראל:
-
דובר המג'ליס, עלי לרינג'ני, אמר: "נראה כי ארה"ב והמערב מעוניינים להכין את הקרקע למשבר חדש בסוריה…ייתכן כי מפקדי הצבא האמריקני סובלים מחוסר הבנה לגבי עצמם ולגבי הסוגיות האזוריות, שכן המצב בסוריה אינו דומה באופן כלשהו לנסיבות בלוב…שכפול האסטרטגיה שננקטה בלוב והעברתה לסוריה תתפשט לתוך פלסטין (ישראל) והגחלים של הלהבה הזו יקברו את המשטר הציוני (ישראלי)…הממשל האמריקני חייב להיות מודע למשחק מסוכן זה…ישנם גורמים ריאקציונרים באזור (כוונתו למדינות המפרץ) המתגאים בעובדה שעשו שימוש במשאבים ובנשק כדי להתניע מלחמת אזרחים בסוריה ולהביא להריסתה".[xvi] במהלך פגישה עם אחמד ג'יבריל, מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה המרכזית – היושב בסוריה, נאמר: "המעצמות הגלובליות רקחו מזימה מקיפה במטרה להפיל מדינות עצמאיות כמו סוריה ולהסיר את ההתנגדות מהמשטר הציוני (ישראל)". [xvii]
-
האייתוללה בעל הקו הנוקשה, סייד אחמד חתאמי, חבר הגוף המנהל של מועצת המומחים, אמר כי "כל עוד עומדת הרפובליקה האסלאמית (של איראן) לצידה של סוריה, ממשלתה לא תיפול… הבחירות האחרונות וצעדי רפורמה אחרים בסוריה ננקטו בעידודה של איראן. איראן תומכת בסוריה מכיוון שהמערב נוקם את נקמתו במדינה זו על 'ההתעוררות האסלאמית' (המונח האיראני ל'אביב הערבי'), המהפכה האסלאמית באיראן וחיזבאללה. האימפריאליזם המערבי מספק נשק לאופוזיציה הסורית; זהו צעד ראוי לגינוי וכמובן שהרפובליקה האסלאמית לא תאפשר לאג'נדה זו לשאת פירות".[xviii]
-
דובר משרד החוץ במהלך מסיבת עיתונאים שבועית: "האירועים בסוריה יכולים באופן פוטנציאלי להשפיע על ביטחון האזור כולו. גל 'ההתעוררות האסלאמית' (המונח האיראני ל'אביב הערבי') הוביל לניתוק התלות הערבית בארה"ב, ויש בכך איום על האינטרסים של המשטר הציוני (ישראל). אלו שאינם שבעי רצון מהמהלכים (הבלתי נמנעים) הללו גורמים לאי יציבות ומתח בסוריה על מנת לספק דרך מילוט לשלטון הציוני".[xix]
-
סגן שר החוץ לעניינים ערביים ואפריקה: "חלק מהמשתתפים בכינוס 'ידידי סוריה' שנערך בטורקיה תומכים בטרוריסטים ויש לתלות בהם את האשמה לאירועים הטרגיים בסוריה". במקום לתמוך בטרוריסטים בסוריה, עליהם לתמוך ברפורמות של בשאר אלאסד ובמאמציו של השליח המשותף לאו"ם ולליגה הערבית בסוריה קופי ענאן".[xxi]
"ניסיון ליישם את מודל קוסובו בסוריה"
איראן רתמה גם את כלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית להצגת עמדותיה בסוגיית המשבר בסוריה. הדבר מוצא את ביטויו במאמרי מערכת רבים המציגים את הטיעונים של הדוברים האיראנים וכן בקריקטורות מושחזות המעבירות את המסרים ההסברתיים כמעט ללא צורך בטקסט (ראה נספחים). המאמרים והכתבות חושפים את יחסי איראן – סעודיה ואת המאבק בין ערוצי הלויין האיראניים בערבית (אלעאלם) ובאנגלית (Press TV) אל מול ערוצי הלויין הערביים, בעיקר "אלערביה", אך גם "אלג'זירה" הקטארית.
במאמר מערכת שפורסם בכמה סוכנויות ידיעות ועיתונים נכתב כי גירוש הדיפלומטים הסורים ממדינות אירופה הוא צעד נמהר החושף את התגובה הלא רציונאלית של אירופה נגד סוריה, וכי הדבר יהווה מכשול בדרכו של שליח מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן. עוד נטען, כי מעשי הטבח בסוריה מבוצעים על ידי הקבוצות הסלפיות, אלקאעידה וקבוצות טרוריסטיות חמושות. במאמר נמתחה ביקורת על רשת 'אלערביה' – "שופר התעמולה של סעודיה" – אשר שידרה ראיון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שהאשים את הממשל הסורי בטבח ב -Al-Hawalah. במאמר נכתב כי שידור הראיון מהווה איתות נוסף לכוונתן של מדינות דוגמת ערב הסעודית, קטאר וישראל למלא תפקיד מרכזי על אדמת סוריה ולסלול את הדרך בפני כניסת קבוצות טרור לסוריה במטרה להביא לסילוקו של בשאר אסד.[xxii]
סוכנות הידיעות האיראנית החצי-רשמית 'פארס' פרסמה ראיון עם מחמד צאדק אלחוסייני, מומחה איראני בכיר לענייני מזרח התיכון, ובו הוא הגדיר את "המזימה המערבית והערבית להפלת שלטונו של בשאר אסד" כניסיון ליישם בסוריה את מודל "קוסובו של הערבים". לדבריו, מדובר בתוכנית עוינת שמטרתה ליצור מלחמה דתית, בין גזעית, עדתית וצבאית נגד סוריה. הוא העריך כי קבוצות חמושות בסוריה "שאינן בוחלות בשום אמצעי ואף יורות בילדים וטף, ינסו להגביר את חוסר השקט בסוריה ויתקפו מחנות פליטים פלסטינים, את קברי הנביאות (בסוריה מצויים מספר אתרים שיעים מקודשים דוגמת קבר זיינאב, נכדתו של הנביא מחמד) ואפילו כנסיות". לדבריו, כל ניסיון להתערבות צבאית בסוריה יוביל ל "פיצוץ בכל אזור המזרח הערבי והאסלאמי". צדק אלחוסייני הוסיף, כי העמים באזור לא יוכלו לשבת בשקט אל מול תרחיש שכזה – הם יתערבו בכל הכוח ו"יובילו להשמדה את הזוממת העיקרית של האזור, קרי ישראל".[xxiii]
בכוונת איראן גם להפיק סרט תיעודי בשם "הפיתנה בשאם" (מלחמת האחים בסוריה/דמשק) לגבי האירועים האחרונים בסוריה. הסרט, שאושר על ידי משרד התרבות וההכוונה האסלאמית, צולם בסוריה ויצולם גם בטורקיה ובצרפת, והוא עתיד להמחיש בצורה ויזואלית את עמדותיהן של איראן וסוריה – המציגות קו הסברתי-תעמולתי זהה, המתבסס ככל הנראה על הנחיות איראניות בעקבות התייעצויות עם המשטר הסורי.[xxiv]
דוברים איראנים שונים מציינים גם מעת לעת, אולי בניסיון לעודד את נשיא סוריה (עוד טרם סבב ההסלמה ומעשי הטבח הרבים) כי "הגרוע מכל כבר מאחורינו" וכי סוריה בדרכה לשרוד את המשבר. מוחסן רזאי אמר כי סוריה עברה את מה שהגדיר כ"נקודת הסכנה", אך אין פירושו של דבר שלא יהיה עליה בסופו של דבר ליישם רפורמות.[xxv] גם דוברים איראנים אחרים ציינו כי אכן נדרשות רפורמות בסוריה ונשיא סוריה אף החל בהן, אך המערב ו"מדינות מסויימות" (בעיקר סעודיה) אינן מעוניינות בהצלחתן.
"סעודיה היא אויבת של איראן"
המעורבות הסעודית, יחד עם מדינות המערב וטורקיה, במשבר הסורי לצידה של האופוזיציה, הובילה להעמקת המתיחות והקרע ההולך ומתרחב בין איראן לבין סעודיה. המתיחות בין השתיים הגיעה לשיא חדש עם הכוונה הסעודית ל"ספח" אליה את בחריין כדי לסוכך עליה מפני הצל האיראני המתארך והמחאה השיעית שמסרבת לדעוך – בין היתר בעידודה ובסיועה של איראן – בממלכה הקטנה.
אתר האינטרנט Asr Iran הפופולארי העלה לאתר במהלך חודש מאי סקר בו נדרשו הגולשים להגדיר את יחסם לסעודיה מתוך האפשרויות הבאות: ידידה, יריבה או אויבת של איראן. מתוך כ-23 אלף מצביעים, למעלה מ-72 אחוזים טענו כי הם רואים בסעודיה אויבת של איראן, 21 אחוזים הצביע עליה כיריבה ו-6 אחוזים כידידה.[xxvi]
במאמר מערכת שפרסם האתר תחת כותרת המשקפת את תוצאות הסקר – "סעודיה היא "אויבת של איראן" – נכתב בין היתר כי מלבד גורמים היסטוריים, טעונים יחסי שתי המדינות במחלוקות עמוקות בסוגיות אזוריות רבות ש"הקימו חומה גבוהה של חוסר אמון בין איראן לסעודיה". המאמר סוקר את ציוני הדרך העיקריים בהתדרדרות היחסים לאחר המהפכה האסלאמית וקובע כי הפרדת בחריין מאיראן החלה בתקופת השאה. הוא טוען כי היחסים בין שתי המדינות עברו כבר מזה זמן רב את שלב היריבות והגיעו לנקודת עימות, ומציין למשל את הצטרפות סעודיה למאמצים להחרים את הנפט האיראני. עוד נכתב כי היעדרם של אינטרסים משותפים לשתי המדינות מחמיר ומסלים עוד יותר את המחלוקות ביניהן. בהקשר זה מודגש, כי למרות המחלוקת בין איראן לבין טורקיה סביב המשבר בסוריה, נמנע עימות ביניהן הודות לאינטרסים (הכלכליים והמדיניים) המשותפים, אשר מונעים יצירת עימות. אבל לגבי סעודיה ואיראן הסיפור שונה לחלוטין, והמאזן היחיד שמתקבל בין שתי המדינות הוא: טהראן ניצחון, ריאד הפסד, ולהיפך. גורם מחלוקת נוסף שמעלה כותב המאמר הינו הקרע הדתי העמוק בין איראן לסעודיה (שיעים מול ווהאבים), שלא ניתן לקשר את מקורו להתערבות זרה. כותב המאמר מעריך כי מצב היחסים בין איראן לבין סעודיה רק ילך ויחמיר וכי האירועים באזור ("ההתעוררות האסלאמית") משחקים לרעתה של סעודיה ותפקידה כיום חורג הרבה מעבר למשקלה האמיתי וההגיוני – חזרתן הצפויה של מצרים ועיראק למשוואות האזוריות עשוי לאזן מחדש את התמונה. בסיכום דבריו כותב המאמר מציין כי ברור שהמשטר הסעודי מעוניין בהפלת נשיא סוריה, אך לא בגלל שסעודיה חפצה בדמוקרטיה בדמשק (!) אלא בגלל רצונה לפצות (בהפלתו של בשאר) על חוסר האיזון שנוצר (לרעתה) מול איראן לאחר נפילת מובארק וכי בכל מקרה, כל עוד ההפיכות והמרידות הנוכחיות במזרח התיכון לא התייצבו, גם היחסים בין טהראן לבין ריאד לא יירגעו ולבסוף אחת מהן תהיה חייבת לנפנף בדגל הלבן.[xxvii]
לסיכומו של עניין, איראן תמשיך לתמוך בנשיא סוריה, בשאר אסד, ובמשטרו. משמעותה של סוריה עבור איראן חורגת הרבה מעבר לקשרים המדיניים שבין שתי מדינות הקשורות בברית אסטרטגית. איראן מוכיחה כי למרות, ובעיקר בגלל, הלחץ הבינלאומי והערבי על דמשק היא ממשיכה להתייצב לימינו ואף אינה טורחת להסתיר עוד את מעורבותה בסיוע הצבאי למנגנוני הביטחון הסורים הפועלים לדיכוי אלים של המחאה. בנוסף, איראן משדרת גם אווירה של יחסים כרגיל עם סוריה. הביקורים והפעילות הכלכלית והתרבותית נמשכים ונשיא איראן אף הזמין את עמיתו הסורי להשתתף בכינוס פסגת המדינות הבלתי מזדהות (NAN) הצפוי להיערף בסוף אוגוסט בטהראן (מעניין יהיה לראות אם בשאר ייצא מסוריה להשתתף בכינוס, בהנחה שישרוד עד אז).[xxviii]
העימות עם המערב ומדינות ערב "המתונות" על אדמת סוריה מספק לאיראן הזדמנות טובה – גם אם בסופו של דבר ייפול בשאר – להעביר את המסר כי בכל הקשור לסדר החדש ההולך ומתהווה במזרח התיכון, היא מהווה שחקן מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו ושבכוחו להשפיע על מהלך וקצב האירועים.
הודאתה הפומבית של איראן כי משמרות המהפכה מעורבים באירועים על אדמת סוריה מהווה איתות ליכולתה ולכוונתה ליצור סימטריה בעימותים – אם המערב מגיש סיוע צבאי לאופוזיציה הרי שהיא מגישה סיוע למשטר בדמשק. איראן מנסה להכיל סימטריה "בין-מעצמתית" זו גם בשיחות הגרעין שהיא מנהלת עתה עם המערב. היא מנסה לצקת לתוך שיחות אלה תכנים רחבים יותר העוסקים בביטחון האזור ומקורות האנרגיה שלו ותפקידה המרכזי בהקשרים רחבים אלה. מעת לעת איראן שבה ומזכירה את סוגיית מיצרי הורמוז ויכולתה לפגוע בכל בסיס אמריקני במזרח התיכון, וכמובן בכל שטחה של מדינת ישראל (גם בסיוע חיזבאללה).
סוריה, כמו גם לבנון ו"פלסטין", מהוות נדבך מרכזי בתפיסת הביטחון של איראן ומהוות את קו ההגנה הראשון על הרפובליקה האסלאמית. מבחינתה של איראן, הסיוע לסוריה מממש הלכה למעשה את תפיסת הביטחון האיראנית, אשר חלק ממנה הינו הרחקת האיום מהמולדת – ניהול המערכה עם ישראל ועם המערב באזורים המרוחקים מאיראן, תוך בניית יכולת לתגובה נגד לישראל באזורים אלה ב"יום פקודה".
איראן גוררת את ישראל לתוך שיח המשבר הסורי הפנימי, גם אם באופן מאולץ. היא מדגישה כי סוריה ניצבת זה שנים בקו הראשון של חזית ההתנגדות לישראל ועתה היא משלמת את המחיר על כך ויש לסייע לה בהתמודדות זו. בפועל, גם ישראל (והשנאה למערב) נתונה למציאות החדשה – "ההתעוררות האסלאמית", לשיטתה של איראן – המכנה המשותף היחיד שיש לאיראן השיעית והפרסית עם המדינות הערביות הסוניות.
בניהול המשבר על אדמת סוריה (כמו גם במקרה של המשבר בלבנון לאחר חיסול רפיק אלחרירי) מבהירה איראן כי איננה נרתעת מהתמודדות עם מהלכים בינלאומיים רחבים, גם אם פירוש הדבר עימות רחב עם המערב ועם מדינות ערב "המתונות". מבחינת איראן זוהי הזדמנות נוספת להוכיח את עוצמתה הגוברת ואת יכולתה להשפיע ולעצב מהלכים אזורים היסטוריים. התקדמותה המהירה לפצצה גרעינית, קל וחומר השגתה של זו, בצל שיחות הגרעין הלובשות ופושטות צורה, תאפשר לה לפעול בצורה חופשית ואולי אף מרחיקת לכת להגשמת חזונה למזרח תיכון הנתון להשפעתה ההגמונית, האידיאולוגית-דתית, הכלכלית והפוליטית על חורבותיה של ה-Pax Americana.
הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |