עבור לתוכן העמוד
Menu

מורסי ועתידו של הסכם השלום

כאשר הנשיא הנבחר של מצרים, ד”ר מוחמד מורסי, הציג במהלך השנה שעברה את עמדותיו בעניין הסכם השלום הישראלי-מצרי מ-1979, היה ברור שהוא נקרע בין שני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, כאשר כיוון את דבריו לאוזניים מערביות, הוא דיבר על הצורך של מצרים לכבד את ההסכמים שעליהם חתמה. מצד אחר, כמה חודשים קודם לכן הצהיר מורסי שיש צורך בבחינה […]

כאשר הנשיא הנבחר של מצרים, ד”ר מוחמד מורסי, הציג במהלך השנה שעברה את עמדותיו בעניין הסכם השלום הישראלי-מצרי מ-1979, היה ברור שהוא נקרע בין שני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, כאשר כיוון את דבריו לאוזניים מערביות, הוא דיבר על הצורך של מצרים לכבד את ההסכמים שעליהם חתמה.

מצד אחר, כמה חודשים קודם לכן הצהיר מורסי שיש צורך בבחינה מחודשת של הסכם קמפ-דיוויד משנת 1978, שהיה התשתית להסכם השלום, והציע לבחון מחדש את כל הסעיפים בהסכם כדי לבחון אם ביטולו הוא מחויב המציאות.

המדריך הכללי של האחים המוסלמים, מוחמד בדיע, שצפוי להפוך לגורם מרכזי מאחורי הקלעים של ממשלתו של מורסי, קרא לפרלמנט המצרי לערוך את הבחינה מחדש. במסר השבועי לפני כשנתיים קרא בדיע לחידוש ההתנגדות.

כפל המסרים של מורסי בנוגע להסכם השלום הפך למובהק בראיון נוסף שהעניק בחודש שעבר לרשת הטלוויזיה המצרית “ONtv”. בדברים שאמר שם הצהיר שוב: “אנו נכבד את ההסכם – זה הכרחי”, ומייד לאחר מכן הוסיף: “אבל צריך להתייחס לפרטים. שני הצדדים צריכים לכבד את ההסכם”. מורסי הסביר שיש שני הסכמים, הסכם בין ישראל למצרים והסכם בין ישראל לפלסטינים. הוא רמז שמבחינתו ישראל אינה מכבדת את התחייבויותיה כלפי הפלסטינים, ומכאן שגםמצרים אינה מחויבת לקיים את הסכם השלום שלה עם ישראל.

למעשה, השימוש שעשה מורסי בטיעון המשפטי הנ”ל הוא ניסיון לפתוח מחדש את אחד הנושאים שכבר עלה ויושב במהלך המו”מ בין ישראל למצרים לפני 30 שנים. כלומר, האם קיימת זיקה בין ההסכם הדו-צדדי עם מצרים ובין היחסים בין ישראל לגורמים ערביים אחרים, ובייחוד לפלסטינים? בהסכם השלום אין מקום לטעות, אין כל זיקה בין השניים. כך מצוין בפשטות בפיסקה 2, סעיף VI: “הצדדים מתחייבים למלא בתום לב את התחייבויותיהם לפי חוזה זה בלא שים לב לפעולה או אי פעולה של כל צד אחר”.

כיצד על ישראל לנהוג אם הממשלה המצרית החדשה תטען שלסטטוס של הסכם השלום בין ישראל למצרים יש זיקה לשיחות עם הפלסטינים? וושינגטון תהיה השחקן החשוב ביותר בהקשר זה. כזכור, יש מזכר הבנות ישראלי-אמריקני, ולפיו וושינגטון מקבלת עליה לנקוט “אמצעים מתאימים כדי לקדם שמירה מלאה של הסכם השלום”.

מורסי וממשלתו החדשה יצטרכו למצוא את האיזון בין האידיאולוגיה הבלתי מתפשרת שלהם כלפי ישראל ובין המגבלות שיוטלו עליהם מצד הקהילה הבינלאומית, ובייחוד ארה”ב. כבר נכתב על כך שהצורך של מורסי להאכיל עשרות מיליוני מצריםרעבים מדי יום ימתן, כנראה, את התנהגותו של המשטר המצרי. על ישראל לפעול ליצירת קונצנזוס בינלאומי נגד ניסיונות אלו לשחוק את מה שהיה אבן-הפינה של השלום במזרח התיכון, ואחד מעמודי התווך של היציבות האזורית.

המאמר פורסם לראשונה ב”ישראל היום