עבור לתוכן העמוד
Menu

סוריה והשחיקה במעמדו של האו"ם

המשבר בסוריה הוא השלישי בסדרה של ניסיונות כושלים של האו"ם למנוע טבח מתמשך ב-20 השנים האחרונות. חוסר היכולת של האו"ם להתערב בזמן במשברים ברואנדה ובבוסניה, גרם לפרשנים רבים להאשים את הארגון בפשיטת רגל בשל כישלונו בהשגת אחת המטרות המרכזיות שלשמן הוקם. בשנת 1994 שלח מפקד כוחות האו"ם ברואנדה, הגנרל רומיאו דלייר, מברק למטה האו"ם בניו […]

המשבר בסוריה הוא השלישי בסדרה של ניסיונות כושלים של האו"ם למנוע טבח מתמשך ב-20 השנים האחרונות. חוסר היכולת של האו"ם להתערב בזמן במשברים ברואנדה ובבוסניה, גרם לפרשנים רבים להאשים את הארגון בפשיטת רגל בשל כישלונו בהשגת אחת המטרות המרכזיות שלשמן הוקם.

בשנת 1994 שלח מפקד כוחות האו"ם ברואנדה, הגנרל רומיאו דלייר, מברק למטה האו"ם בניו יורק, ולפיו יש בידו מידע אמין שמנהיגי המדינה, שמוצאם משבט ההוטו, מתכננים לטבוח באוכלוסיית הטוטסי. קופי אנאן, שהיה ממונה על כוחות שמירת השלום מטעם האו"ם, הורה לדלייר להימנע מהתערבות. בחודשים שלאחר מכן נטבחו כ-800 אלף תושבי רואנדה.

כישלונות האו"ם למנוע רצח המוני נמשכו. לאחר פרוץ מלחמת בוסניה הקימה מועצת הביטחון של האו"ם "אזור בטוח" עבור מוסלמים בוסנים, ליד העיר סרברניצה. מפקד כוחות האו"ם הצהיר בפני הפליטים המוסלמים במקום: "אתם נתונים תחת הגנתו של האו"ם". הוא הוסיף: "לעולם לא אנטוש אתכם". אך ביולי 1995 תקף הצבא הבוסני-סרבי את מובלעת סרברניצה וטבח ב-8,000 מוסלמים שחיו שם. כשהועמדו במבחן, כשלו כוחות שמירת השלום של האו"ם בהגנה על המוסלמים. הגדוד ההולנדי ברח והתקשורת ההולנדית דיווחה שבשעת הטבח חגגו משקיפי האו"ם במסיבת בירה בזאגרב, קרואטיה.

כעת האו"ם נמצא בפני סרברניצה חדשה שממנה רצה להימנע. ההתקוממות הסורית החלה במארס 2011, אך בשל וטו שהטילו הרוסים והסינים רק בסוף מאי 2012 החליטה מועצת הביטחון לגנות את סוריה בעקבות הרג 108 אזרחים בחולה, אולם לגינוי לא היו כל השלכות מעשיות.

בפברואר 2012 יצאה לדרך יוזמה כושלת נוספת של האו"ם שבה היה מעורב המזכ"ל לשעבר אנאן, שמונה הפעם מטעם האו"ם והליגה הערבית כשליח מיוחד לטיפול במשבר הסורי. שליחותו שימשה עלה תאנה מביך עבור המערב. הסיבה לכישלונות החוזרים של האו"ם במישור זה נובעת מהאינטרסים של המדינות החברות בו. האו"ם מסרב לאמץ עמדה מוסרית ולגנות את מבצעות הטבח או לנקוט נגדן צעדים אפקטיביים. ב-28 במאי אף כינה ה"וול-סטריט ג'ורנל" את האו"ם "שותפים" לרצח האזרחים בחולה, בדיוק כפי שהיה בסרברניצה ב-1995. מדובר בביקורת חריפה, אך היא הכילה טענה שלא היה אפשר להתעלם ממנה: האו"ם מטפח ציפיות להגנה בקרב אנשים חסרי תקווה שעומדים בפני השמדה, אך בשורה התחתונה הוא אינו עושה דבר.

אם האו"ם לא מסוגל לקבל החלטות במקרים של רצח עם, ולא מבחין בין הרוצחים לקורבנותיהם, האם יש הצדקה לתת משקל מוסרי כלשהו לקביעותיו בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני? המשבר בסוריה רק ממחיש את אובדן הסמכות המוסרית שהיתה פעם לאו"ם. על ישראל להפנים את השינוי במעמדו של האו"ם ולזכור זאת בפעם הבאה שגורם רשמי מטעמו מחליט לצאת בהצהרה פוליטית נגדה.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"