עבור לתוכן העמוד
Menu

תם עידן סרקוזי: שובה של המדיניות הסוציאליסטית הקלאסית

מאז הקמתה של הרפובליקה החמישית ב-1958 לא השתנתה במהותה מדיניות החוץ של צרפת. הגנרל דה גול גיבש מדיניות שאפתנית של מעצמה אירופית עצמאית ובלתי תלויה בארה”ב. הוא פרש ממטה נאט”ו והתבצר בעמדות בדלניות תוך דגש על “גדולתה של צרפת” בעולם. הוא דגל בהטפת מוסר לכל מנהיגי תבל ואף הזהיר כי מי שלא ילך על פי […]

מאז הקמתה של הרפובליקה החמישית ב-1958 לא השתנתה במהותה מדיניות החוץ של צרפת. הגנרל דה גול גיבש מדיניות שאפתנית של מעצמה אירופית עצמאית ובלתי תלויה בארה”ב. הוא פרש ממטה נאט”ו והתבצר בעמדות בדלניות תוך דגש על “גדולתה של צרפת” בעולם. הוא דגל בהטפת מוסר לכל מנהיגי תבל ואף הזהיר כי מי שלא ילך על פי השקפותיו טועה ומטעה ועל כך “הוא ייענש”. זה קרה בגישתו לישראל ערב מלחמת ששת ימים וזכורה החלטתו האומללה להטיל אמברגו על משלוחי הנשק למזרח התיכון. כל ארבעת הנשיאים שבאו אחריו אמצו את מדיניותו והטיב לעשות זאת, במשך 12 שנים, הנשיא היוצא ז’אק שיראק.

מדיניות החוץ הזו כשלה. היא החלישה את צרפת בזירה הבינלאומית וגרמה לעימות מתמיד עם ארה”ב. הנשיא היוצא ניקולא סרקוזי ניסה לתקן את המעוות. כמנהיג פרגמאטי ובעל השקפת עולם פרו-אטלנטית הוא ביסס את מדיניות החוץ שלו בעזרת חמישה עקרונות ששינו את פני הדיפלומטיה העולמית, ובפרט את זו הצרפתית:

  • תם עידן הקולוניאליזם.
  • תמה המלחמה הקרה וברית המועצות התמוטטה.
  • החלה המלחמה בטרור העולמי.
  • פרויקט הגרעין של איראן הפך מאיום אזורי לכלל עולמי.
  • התהפוכות בעולם הערבי – אפקט הדומינו, התמוטטות המשטרים ואי הוודאות לגבי עתיד המזרח התיכון לאור התגברותן של התנועות האסלאמיות.

מתוך מעקב אחר כל שנות שלטונו של סרקוזי ניתן לראות כי שלושה אירועים מרכזיים חזקו את דעותיו והם כנראה הכריעו את הכף בשיקולים המדיניים שקבל:

  • אירועי ה-11 בספטמבר בארה”ב הגבירו את הלוחמה בטרור העולמי. רק שיתוף פעולה הדוק בתחום המודיעין בין כל מדינות אירופה ויד ביד עם ארה”ב וישראל, הרתיעו את הארגונים הקיצוניים מלבצע פיגועים. לסרקוזי יש ניסיון עשיר בתחום זה מהתקופה בה כיהן בתפקיד השר לביטחון פנים, ועל כן הוא התייעץ תכופות עם ישראל וארה”ב. בניגוד לקודמיו, הוא ראה בחיזבאללה ובחמאס ארגוני טרור.
  • הביקור של סרקוזי ביד ושם בירושלים בדצמבר 2005 חיזק עוד יותר את מאבקו בלוחמה בגזענות, באנטישמיות ובכל אלה המכחישים את השואה. בתוך כך הוא פעל בצורה נמרצת וניהל מערכה הסברתית, בעיקר בקרב הנוער.
  • האיום הגרעיני האיראני ללא ספק היה הנושא שהעסיק מאוד את כהונתו. הוא תמים דעים עם האמריקאיים כי יש להפעיל את כל המשאבים כדי למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני. בנוסף, הוא פעל באירופה לנקיטת קו נוקשה יותר מאשר זה של הנשיא אובמה.

הנשיא היוצא סרקוזי ושר החוץ אלאן ז’ופה פעלו נמרצות גם להפלת קדאפי ולבידודו של משטר אלאסד בסוריה. כמו כן, הם פעלו גם לחיזוק הציר ברלין-פריז. מדינות שהיו בעבר תחת השלטון הסובייטי כמו פולין, הונגריה, צ’כיה והבלטיות, תומכות היום עוד יותר בקו הפרו-אטלנטי. כתומך נלהב של עבודה, חריצות, כלכלה חופשית וגלובליזציה מצא סרקוזי אוזן קשבת במדינות אלו. הוא פעל במקביל למניעת כניסתן של מדינות חדשות לאיחוד האירופי, ובמיוחד התנגד נמרצות לכניסתה של טורקיה המוסלמית, מה שגרם לקרע עמוק בין שתי המדינות, בייחוד אחרי אישור החוק המכיר רשמית ברצח העם הארמני.

נשיאה החדש של צרפת, פרנוסאה הולנד, נוגד באישיותו ובהשקפותיו את ניקולא סרקוזי והדבר יבוא לידי ביטוי ככל הנראה לאורך דרכו הנשיאותית. הולנד, ראש עיר של עיירה קטנה, חסר כל ניסיון מיניסטריאלי ובתכניתו בת 60 הסעיפים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני מדורג במקום ה-59. הוא מעולם לא טיפל בנושאי חוץ, ומעולם אף לא ערך ביקור בישראל או בשטחים.

במצע הבחירות של המפלגה הסוציאליסטית הוא קרא לקהילייה הבינלאומית לכנס “ועידת שלום” שתסדיר את כל בעיות הסכסוך על בסיס נסיגה לגבולות 67′, הקמת מדינת פלסטין שבירתה ירושלים ופתרון בעיית הפליטים. הוא מציע להעניק ערבויות בינלאומיות לביטחון ישראל ואף הקמת כוח בינלאומי מטעם האו”ם בבקעת הירדן להבטחת שלום בחזית המזרחית. באפריל 2011 נפגש הולנד עם מחמוד עבאס בפריז והבטיח לתמוך בכל מהלך דיפלומטי שיקדם את הקמתה של מדינה פלסטינית.

נכון היום, אין הבדל מהותי בין הימין לשמאל בצרפת בכל הקשור לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים. אולם, בניגוד לסרקוזי, שנווט את מדיניות החוץ ביד רמה, ספק רב אם פרנסואה הולנד ימשיך בדרכו. בתוך כך, יש לצפות שהקה-ד’אורסיי, משרד החוץ הצרפתי, יחזק את מעמדו ויגביר את מעורבותו לטובת הפלסטינים ואף יפעל למען הכרה בחמאס, מתוך תפיסת עולם סוציאליסטית קלאסית לפיה מותר לכל עם השואף לעצמאות מדינית להשתמש בכל האמצעים שלרשותו, לרבות הפעלת “כוח נגד הכיבוש”, מה שאצלם מכונה “RESISTANCE”. שרי החוץ הקודמים של צרפת מטעם המפלגה הסוציאליסטית: רולאן דומא, קלוד צ’ייסון והוברט ודרין, אכן פעלו מתוך אידיאולוגיה רומנטית דומה.

יש לקוות שפרנסואה הולנד ישכיל כקודמו להפריד בין היחסים הבילטראליים הטובים הקיימים בין שתי המדינות לבין הסכסוך במזרח התיכון, וכי הוא לא יתפתה לקבל עצות אחיתופל בגלל שיקולים מרקנטיילים ואידאולוגים שאבד עליהם הקלח. יש גם לקוות שיפעל למניעת השגת נשק גרעיני על ידי איראן, כפי שפעל קודמו.

למרות סילוקו של סרקוזי מארמון האליזה, אין כמובן בסיס לבהלה שאוחזת היום את יהודי צרפת, לא לגבי ביטחונם ולא בעניין עתיד היחסים עם ישראל. אמנם רובם המוחץ בחר בהמשך שלטונו של סרקוזי, אבל ברפובליקה דמוקטית המכבדת את עצמה ואת ערכיה כל החששות הללו מיותרים. כמובן שעלינו לקוות כי הנשיא החדש ימשיך לדאוג לביטחונם של היהודים ויילחם עד חורמה נגד האנטישמיות והטרור האסלאמי.