המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

כעת כבר ברור כשמש שהציר המרכזי של הסכסוך במזרח התיכון אינו הסכסוך הישראלי-ערבי, אלא זה שבתוך האסלאם עצמו בין הסונים לשיעים. מאבק זה עומד מאחורי הקלעים של מרחץ הדמים בסוריה בין המשטר העלאווי, הנתמך על ידיאיראן השיעית מצד אחד, ובין הרוב הסוני בקרב תושבי סוריה, הנתמך על ידי שתיים: ערב הסעודית וקטאר.

המאבק הסוני-שיעי הזין את המלחמות הפנימיות בלבנון במשך שנים ארוכות, שבסופן ניצחו השיעים באמצעות נציגם, ארגון החיזבאללה. המאבק הסוני-שיעי עומד גם מאחורי ההתקוממות בבחריין נגד השלטון הסוני, והוא גם המקור לחלק משמעותי במלחמת האזרחים בתימן, שם שיעים זיידים נלחמים בהנהגה הסונית.

נכון לעכשיו, נראה שהאינטרסים של ישראל קרובים לאלו של הסונים, בעיקר משום שאיראן היא הגורם הדוחף את השיעים לעמדות כוח. אך האם יהיה נכון להגדיר כך את האינטרסים של ישראל גם בטווח הארוך? וואלי נאסר, לשעבר פקיד אמריקני בעל רקע איראני, מזכיר לקוראיו את הסטריאוטיפים הקיימים בממסד הביטחוני האמריקני בנוגע לשסע בין השיעים לסונים. הוא מצטט גורם בפנטגון שאמר בשנות ה-80 שהשיעים הם "מפלצות צמאות דם, אוכלי ילדים".

דעות קדומות אלו קיבלו ביטוי בהקשר פוליטי ספציפי. באותו זמן ארה"ב מימנה את אנשי המוג'הידין באפגניסטן ואת בעלי בריתם הסונים הקיצונים שלחמו ללא הפסקה בצבא הסובייטי, בה בשעה שהשיעים בלבנון תקפו בכל הזדמנות את כוחות המארינס בביירות. לישראל היו הגרסאות שלה לאותן תיאוריות. תפיסה שרווחה בקרב מומחי ביטחון בשנות ה-80 גרסה שדווקא שיעים, ולא סונים, הם שמבצעים פיגועי התאבדות. אך עלייתן של תנועות חמאס ואל-קאעידה הסוניות הוכיחה מעל לכל ספק, בייחוד לאחר פיגועי 11 בספטמבר, עד כמה סטריאוטיפים אלו היו פשטניים.

הקרע המקורי בין הסונים לשיעים נוצר במאה השביעית, סביב שאלת הממשיך של מוחמד. הסונים האמינו במסורת השבטית, שלפיה זקני העדה בוחרים מקרבם את המנהיג המכובד ביותר לכליף של הקהילה המוסלמית. השיעים בחרו בחתן של מוחמד, עלי, והכתירו את צאצאיו כאימאמים מתוך תפיסה שממשיך דרכו של מוחמד צריך לבוא מתוך המשפחה. המילה שיעה דומה מבחינה לשונית למילה "סיעה", והשיעים ידועים כ"סיעה של עלי".

מאבקי הירושה סביב ממשיך דרכו של מוחמד התפתחו מאוחר יותר להבדלים תיאולוגיים, שלהם היו השלכות צבאיות-אסטרטגיות, כשסונים ושיעים השתלטו על מעצמות אסלאמיות יריבות. המאבק הסוני-שיעי הגיע לשיאים חדשים עם ייסוד הממלכה השיעית הצפווית בשנת 1501, כאשר האסלאם השיעי הפך לדת הרשמית של פרס תחת השאה איסמעיל. הממלכה השיעית הצפווית נלחמה באימפריה העות'מאנית הסונית, ועד היום טוענים המוסלמים הסונים שהסיבה לכישלון העות'מאנים לפרוץ את שערי וינה ולכבוש את כל אירופה היא משום שהשיעים "תקעו לעות'מאנים סכין בגב".

אנטי-יהודים

בתקופה זו סבלו היהודים שבאיראן השיעית הרבה יותר מאשר אלו שחיו תחת הסונים, שם קידמו העות'מאנים בברכה את הפליטים היהודים שנסו על נפשם באותה התקופה מאימת האינקוויזיציה בספרד.

בניגוד להם, הממסד השיעי של איראן החל לפתח רעיון שהיה זר לאמונה הסונית ושמקורו אולי באמונה הזורואסטרית, שלפיו היהודים הם מקור הטומאה. למשל, אם יהודי נגע בפירות בשוק של טהרן, מוסלמי שיעי לא היה יכול לאכול את הפירות בשל כך. דוגמה נוספת? על יהודים, באופן מגוחך, נאסר לצאת מבתיהם בגשם מחשש שמא טיפות שניתזות מהיהודי יטמאו מוסלמי. השאה עבאס (1628-1586) אף גזר שהיהודים חייבים להתאסלם או להיות מוצאים להורג, אם כי בהמשך הוא הוציא הקלות על הגזירה. בשנת 1839 הועמדו יהודי משהאד בפני הברירה להתאסלם או למות ורבים קיבלו עליהם את האסלאם כלפי חוץ, בעודם שומרים על יהדותם בסתר.

מה המצב היום? עם עלייתו של אייתוללה חומייני חזרה הגישה האנטי-יהודית להיות נפוצה. בספר "שלטון אסלאמי" כתב חומייני: "עלינו למחות ולהביא לידיעת האנשים שהיהודים ותומכיהם הזרים מתנגדים ליסודות האסלאם ורוצים לכונן שלטון יהודי בכל העולם". בהתחשב בעמדתו בנוגע לעם היהודי, אין זה מפתיע שב-1979 הוא כינה את ישראל "גידול סרטני במזרח התיכון", בהוסיפו: "על כל מוסלמי מוטלת החובה להכין את עצמו למלחמה נגד ישראל".

האייתוללה חמינאי ואחרים התייחסו לישראל כאל גידול סרטני או זיהום, דבר המזכיר כמובן את הגדרת היהודים כטמאים. אנשי דת איראנים קיצונים, שאחראים לאינדוקטרינציה של משמרות המהפכה, כגון האייתוללה מסבח יזדי, מסבירים שהיהודים הם המקור לשחיתות העולמית. דמות מופת אחרת של משמרות המהפכה, האייתוללה נור חמדאני, אמר שחייבים להביס את היהודים כדי להכשיר את הדרך לבואו של האימאם הנעלם.

האם הדוקטרינות האיראניות הללו הופכות את האסלאם השיעי לבעיה המרכזית של ישראל שבעטייה יש להעדיף את הצד הסוני? בימים שלפני הקמת המדינה סייעו השיעים בדרום לבנון ליישובים בצפון, ובשנות ה-80 המוקדמות לחמו באש"ף לצד ישראל, קודם לעליית חיזבאללה. המנהיג של השיעים בעיראק, האייתוללה עלי סיסטאני, דוחה את הקיצוניות האיראנית, ובאתר האינטרנט שלו כתוב שיהודים ונוצרים הם טהורים. יתרה מזו, האידיאולוגיה של האחים המוסלמים הזינה דרך קבע גישות אנטי-ישראליות בקרב הסונים. עם בוא האביב הערבי גישות אלו מתפשטות עם חוסר סובלנות של התנועות הסלפיות כלפי כל מי שאינו חלק מדת האסלאם.

על מדינת ישראל לשמור על האינטרסים החיוניים שלה במזרח התיכון, אך אל לה להיגרר לתוך המאבק הסוני-שיעי, בהתבסס על סטריאוטיפים לא מוצדקים של צד זה או אחר במאבק המדובר.

המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"