החלטת חברת הגז המצרית לבטל את ההסכם עם ישראל חייבת להיבחן מכמה זוויות. ראשית כל, עד לשלב זה אין זה צעד המוגדר כהחלטה מדינית, אלא כמהלך עסקי. כלומר, אין להוציא מכלל אפשרות כי מדובר בתמרון ולא במהלך אסטרטגי.
המועצה הצבאית של מצרים נמצאת כעת במאבק קיומי מול התנועות האסלאמיות העולות: האחים המוסלמים והסלפים. המועצה הצבאית איננה יכולה להרשות לעצמה להפסיד במערכה זו ומבחינתה נשיא מצרים הבא חייב להיות מקורב אליה. המועמד שהמועצה הצבאית תלתה בו תקוות גדולות היה עומר סולימאן, אבל הכרזה אומללה שיצאה מישראל על פיה בחירתו הינה הטובה ביותר עבור ישראל, היכתה את סיכוייו של סולימאן מכת מוות. בכיכרות מצרים החלו להופיע כרזות בהן נראה סולימאן מאחורי דגל ישראל והוצג כאילו הוא מועמדה של ישראל בבחירות. החלטת בית המשפט לפסול את מועמדותו, יכול להיות שחסכה לו עוגמת נפש רבה.
כעת נשאר מועמד אחר המקובל על המועצה הצבאית – אחמד שפיק. אין להוציא מכלל אפשרות כי ביטול הסכם הגז עם ישראל נועד לנקות מראש כל מועמד הנתמך בידי המועצה הצבאית מכל קשר "חשוד" עם ישראל. אפיון המהלך כבעל היבטים עסקיים בלבד פותח פתח, שאם ייבחר אחמד שפיק לנשיאות מצרים, תתקבל החלטה מדינית אשר תאפשר את המשך העסקה.
בלי כל קשר לנעשה במצרים, יש לשקול פעם נוספת את ההחלטה להקצות ממאגרי הנפט שנמצאו בים התיכון לצרכי מדינת ישראל רק 25 שנים של אספקה, בעוד היתר, 50 שנות אספקה, ימכרו לחו"ל. עד כה התגלו בחופי ישראל כמויות גז שיכולות להספיק ל-70-80 שנות אספקה לצרכי ישראל. אלו כמויות המשחררות את ישראל לגמרי למשך תקופה ארוכה, בעלת משמעות אסטרטגית, מתלות במקורות אנרגיה חיצוניים. ההחלטה למכור את מרבית מרבצי הגז לחו"ל ולהשאיר לצרכי ישראל רק 25 שנים פירושה שאנו מורישים לילדינו את אותה הדילמה של דאגה לאספקת אנרגיה עימה אנו מתמודדים היום.
ונחזור להיקשר המצרי. למצב שבו בסופו של דבר ייבחר נשיא אסלאמיסטי בקהיר יש משמעות מעבר לאספקת הגז המצרי. בימים אלה מתקיימות בחירות למועצת השורא של חמאס בעזה ומתברר כי המרכיבים היותר רדיקאליים, הקדרים הצבאיים של התנועה, מקבלים את מירב הקולות. פירוש הדבר הוא שמצרים אסלאמיסטית הנמצאת בקשר ישיר עם עזה ג'יהאדיסטית היא מקור לדאגה – לא רק לנו אלא לכל המדינות הערביות המתונות.