תגובתה החריפה של סוזן רייס, שגרירת ארה"ב באו"ם, כלפי הווטו הרוסי והסיני על הצעת ההחלטה לגינוי סוריה, התקבלה בעיני רבים כשובה של המלחמה הקרה. הצבעתן של רוסיה וסין באה בעקבות הסלמה דרמטית של העימותים בעיר הסורית חומס, שבה נוספו 300 אזרחים הרוגים. רייס אמרה כי היא "נגעלת" מהצבעתן, והוסיפה כי "כל שפיכות דמים נוספת תהיה באחריותן".
רייס לא היתה לבד. בנאומה בבולגריה כינתה מזכירת המדינה של ארה"ב הילארי קלינטון את הווטו הרוסי והסיני "גרוטסקה". היא אמרה כי המערב עומד מול "מועצת ביטחון מסורסת", ועל כן הוא יצטרך להכפיל את מאמציו "מחוץ לאומות המאוחדות" כדי לתמוך בעם הסורי.
מה שהתרחש באו"ם לא היה אמור להפתיע אותנו. במהלך 20 השנים האחרונות חל דיון על הגדרת סוג המשבר שיצריך התערבות בינלאומית באמצעות מועצת הביטחון. כשסדאם חוסיין פלש לכוויית, לא היתה כל מחלוקת בין מעצמות העל כי על מועצת הביטחון של האו"ם להתערב בנעשה. היתה זו התקפה ישירה של מדינה, שחייליה חצו גבול בינלאומי במטרה לחדור למדינה אחרת. לכן מועצת הביטחון של האו"ם אישרה שימוש בכוח על ידי הקואליציה. לעומת זאת, באפריל 1994 קיבלה מועצת הביטחון עדויות לכך שברואנדה מתרחש רצח עם, אבל לא התערבה במה שהמעצמות הגדירו "מלחמה פנימית". בסופו של דבר נרצחו 800 אלף בני שבט הטוטסי.
מה ששבר את הקונצנזוס היה השאלה בנוגע לסכסוכים בבוסניה ובשאר המדינות שהרכיבו בעבר את יוגוסלביה. תחושת האשמה המערבית התעצמה בגלל כישלון ההתמודדות עם רואנדה, והשיח ביחס ל"התערבות הומניטרית" התעצם.
בשנים שלאחר מכן דובר רבות על "האחריות להגן" על עמים שמאוימים על ידי ממשלותיהם שלהם. ואולם, רוסיה סירבה בתוקף לגבות את מעצמות המערב בפעולה צבאית נגד סרביה בגין הגירושים ההמוניים של אוכלוסיית קוסובו. ממשל קלינטון יצא למלחמה בכל זאת.
הפרשנות של הרוסים והסינים לתפקידו של האו"ם היא תוצאה ישירה של ההתמודדויות הפנימיות שלהם. הרוסים התמודדו עם התקוממויות פנימיות בקווקז, דוגמת המלחמה בצ'צ'ניה. לסינים היתה בעיה עם דרישות העם הטיבטי לחופש ועם התקוממויות של קבוצות איסלאמיות חמושות במחוז שינג'יאנג. ברור כי לא רוסיה ולא סין רוצות בהתערבותו של האו"ם במקרים אלו.
יש לזכור כי כאשר ממשל אובאמה נכנס לתפקידו, הוא קיווה להחיות את מעמד האו"ם ואת הדיפלומטיה הרב-צדדית. ועדיין, כשמזכירת המדינה הילארי קלינטון דיברה במועצת הביטחון של האו"ם ב-31 בינואר, היה ניכר שהיא מתוסכלת מתפקודו של האו"ם, והיא אף הזהירה כי קיימת סכנה שחוסר תמיכה בעם הסורי "יערער את האמינות של האו"ם".
עבור ישראל משמש המשבר הסורי תזכורת חד-משמעית למסורת המדינית של מייסדיה, ולפיה ביטחונה אינו יכול להישען על ערבויות בינלאומיות והיא חייבת לשמור על היכולת להגן על עצמה בכוחות עצמה.
המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
