|
בשבוע שעבר התבשרנו על סידרה של מכירות נשק רחבות היקף למדינות ערב, שתוכננו על ידי ממשל אובאמה. דובר על עיסקה בהיקף של 29.4 מיליארד דולר מול ערב הסעודית, שכללה מכירה של 84 מטוסי קרב מסוג F-15S ושדרוג של 70 מטוסים קיימים. העיסקה כללה את הדור האחרון של טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע מונחים שפועלים בכל תנאי מזג אוויר, ביום או בלילה. פרטי עיסקה זו כבר הופיעו בשנה שעברה בעיסקה שהיקפה 60.5 מיליארד דולר, ואשר פרטיה פורסמו באוקטובר 2010. בשבוע שעבר התבצעה גם עיסקה קטנה בהרבה, בהיקף של 3.8 מיליארד דולר, של מכירת ציוד אמריקני לאיחוד האמירויות. עיסקה זו כללה בעיקר מערכות נגד טילים, כגון THAAD אשר כמו "החץ" הישראלי מטרתה ליירט טילים בליסטיים המגיעים ממדינות עוינות כמו איראן. בנוסף, נראה שהממשל מתקדם עם עיסקה של 11 מיליארד דולר הכוללת נשק ואימונים עבור הצבא העיראקי החדש, ומכילה מטוסי קרב וטנקים מתקדמים. התפתחות זו מדאיגה במיוחד לאור האוריינטציה הפרו-איראנית של ראש הממשלה העיראקי, נורי אל-מליכי. כבר עשרות שנים שישראל וארה"ב מנהלות דיונים סביב מכירות מסוג זה. לפעמים תוך כדי מאבקים מרים, כמו בתקופתו של ממשל רייגן שביקש למכור לסעודים מטוסי שליטה ובקרה (AWACS) ב-1981. בפעמים אחרות ישראל וארה"ב הגיעו להבנות ביניהן. בשנת 1978, כאשר מטוסי ה-F-15 הראשונים נמכרו לערב הסעודית על ידי ממשל קרטר, ישראל קיבלה הבטחה כי הם לא יצוידו במיכלי דלק נוספים, ביכולת לשאת תחמושת נוספת או בטילי האוויר-אוויר המתקדמים ביותר. בנוסף, סוכם כי מטוסי ה-F-15 יתפרסו רק בבסיסי חיל אוויר מרוחקים, כמו דהראן, חאמיס מושייט וטאיף, אך לא בטאבוק, אשר נמצא במרחק של כ-150 קילומטרים מהגבול עם ישראל. אחרי המאבק על מכירת מטוסי השליטה והבקרה (AWACS) לערב הסעודית, ממשל רייגן התחיל לדבר באופן מפורש על מחויבותה של ארה"ב לשמור על "יתרונה הצבאי האיכותי של ישראל", דבר שנשמר מאז על ידי כל הממשלים. בהכרזה על עיסקת הנשק האחרונה עם ערב הסעודית הבטיח אנדרו שפירו, סגן מזכירת המדינה של ארה"ב לעניינים פוליטיים-צבאיים, בתדרוך במחלקת המדינה, כי המכירה "לא תפגע ביתרונה הצבאי האיכותי של ישראל". אם כך, מה צריכה להיות גישתה של ישראל למכירות רחבות ההיקף האלה? ברור שההקשר האסטרטגי של ישראל במזרח התיכון השתנה לחלוטין. במאבק מול איראן, המהווה נכון להיום את האיום העיקרי במזרח התיכון, ישראל וערב הסעודית נמצאות בפועל באותו הצד, אף שאין ביניהן יחסים דיפלומטיים כלשהם. עם זאת, קיימים כמה שיקולים שישראל צריכה להביא בחשבון ולהעלות בשיחותיה עם ארה"ב. לדוגמה, יש סיכון שטכנולוגיות מערביות מתקדמות שיועברו למדינות ערביות מסוימות יגיעו בסופו של דבר לידיים איראניות. בשנות ה-70 וה-80 דוברים ישראלים דיברו על אי-יציבותם של המשטרים הערביים. בזמנו הטיעון היה חלש, גם כשהוא זכה לבמה ברשתות הטלוויזיה האמריקניות. אך היום, לאור ההתקוממויות המתמשכות בעולם הערבי, טיעון זה הפך להיות מציאותי. איש אינו יכול לומר בוודאות כי המשטרים בעולם הערבי המקיף את ישראל עדיין יעמדו על תילם בשנתיים-שלוש הקרובות, כאשר המרידות ממשיכות להתפשט בכל רחבי העולם הערבי. יתר על כן, מדינות ערביות מסוימות עלולות להגיע למסקנה כי ארה"ב ובעלות בריתה המערביות הולכות להשלים עם קיומה של פצצה איראנית ולהסתפק במדיניות של "הכלה" בלבד. דבר זה יוביל את חלקן להחליף צד ולהצטרף לגוש האיראני. תרחיש זה הוא בדיוק מה שקרה לקטאר ב-2007, כאשר ממשל בוש פירסם את הערכת המודיעין הלאומי (NIE) השגויה, שטענה כי איראן עצרה את תוכנית פיתוח הנשק הגרעיני שלה. אפשר לצפות שמפנה מדיני מסוג זה יוביל לתמרונים צבאיים משותפים ולהזדמנות עבור האיראנים לבחון את הנשק האמריקני הנמצא בשימוש בעלות בריתה הערביות. אנשי משמרות המהפכה היו שמחים לפרק טיל אוויר-אוויר אמריקני כדי לתכנן אמצעי נגד עבור חיל האוויר האיראני. מסיבות דומות ביטלה ישראל לאחרונה מכירה בהיקף 141 מיליון דולר של מערכות מודיעין אוויריות לטורקיה. סוגיה נוספת שעולה מפעם לפעם בדיון סביב שמירה על יתרונה האיכותי של ישראל היא – האם על ישראל להסכים לזיקה בין מכירת מערכות נשק אמריקניות מתקדמות לישראל לבין התקדמות בתהליך השלום? בשנות ה-70 ארה"ב נהגה לפצות את ישראל על הסיכונים שהיא לקחה על עצמה בתהליך המדיני. כך היה כאשר ישראל הסכימה לסגת מהמעברים גידי ומיתלה בחצי האי סיני ומאוחר יותר לסגת מסיני לחלוטין בהסכמי קמפ דיוויד – כשישראל תוגמלה בקפיצת דור ממטוסי פנטום וסקייהוק למטוסי F-15 ו-F-16. לאחרונה הגיעה ישראל להסכם עם ארה"ב לאספקת מטוסי חמקן F-35, אך אז עלה הרעיון להגדיל את הכמות תמורת הסכמה ישראלית להקפאת בנייה נוספת בהתנחלויות. מכיוון שהמשמעות של הזיקה בין היתרון האיכותי של ישראל לתהליך השלום מעניקה לאבו מאזן זכות וטו על שדרוגו של חיל האוויר הישראלי, צריכים תמיד לשלול את הרעיון הזה. בכל מקרה, אבו מאזן לא רצה לחדש את התהליך המדיני וחבילה זו ירדה מהפרק. אפשר להעריך כי המחלוקות סביב מכירות נשק למדינות ערב צפויות להתעצם במהלך השנים הבאות. אם משטרים ערביים יכללו בתוכם את האחים המוסלמים, יישמעו קולות בוושינגטון שיטענו כי על ארה"ב לשמור אותם בצד של המערב ולספק להם נשק. מדינת ישראל תצטרך לפקוח עין במציאות מורכבת זו. המאמר פורסם לראשונה ב"ישראל היום" |
| הוספת תגובה | קישור ישיר לרשומה |
